מהר"ש חלק ב סב

היטב ומה שהבאת מה שנסתפק הריט"א בהא דבעי שריים ניכרין והיינו דלא יעשה כולו תרומה אי סגי בשיור כ"ש או דבעי כזית לענין שיועיל להפקיע האיסור מהשריים דכמו בחמץ דהשריים לא ניתרו ע"י ההפרשה לא חל שם תרומה ה"ה אם בהנשאר בלא"ה לא הי' בו איסור א"כ לא הועיל ההפרשה מיד עיי"ש והנה הבאת דברי הירושלמי שאסור להפריש חמץ לתרומה משום דבעי שיהי' שריים ניכרין וח"כ גם אם הפריש מחמץ על מצה ג"כ לא הוי תרומה וחדשת דלפי סברת הריט"א דבעי שיהי' השריים כזית א"כ שוב בעי בכל תרומה שיהי' כזית ומשהו כדי שאם היתה תרומה זו באפי נפשי' הי' אפשר להפריש מיני' ובי' והנה עפ"ז יתיישב קושית הב"מ לשי' רש"י לא יהי' עונש על הטבל דהוי רק ח"ש ז"א דרש"י סובר דבעי שיהי' שריים של היתר וא"כ שוב ע"כ דהתרומה הוא כזית ומשהו ושוב לא הוי ח"ש ומאן דלא ס"ל כסברת רש"י יסבור דסגי שריים במציאות

ולפ"ז הנה התוס' הקשו דהא יש לפסול משום מה"ב אך התירוץ דאפשר לעשות המצוה בלי העבירה דאפשר להפריש ולבטל וסנה לפמ"ש התוס' שם דמיירי בכזית מצומצום א"כ לא אפשר בהפרשה דבעי שריים של היתר א"כ שוב חשיב מה"ב. א"כ לר"ש הוכחנו דלא קאי בשי' רש"י א"כ לשי' א"א לפסול משום מה"ב כיון דל"צ רק שיור במציאות א"כ אפשר לעשות המצוה בלי העבירה אבל הרמב"ם דס"ל כשי' רש"י א"כ בעי שריים של היתר א"כ שוב י"ל מטעם מה"ב וא"א בהפרשה עכת"ד הנה בעיקר ספיקו של הריטב"א אי בעי שיור כזית כיוצא בה מצינו בשבועות דכ"ז שבועה שלא אוכלנה אם נשתייר ממנה כזית יכול לישאל ופחות מכזית ל"ח שיור וחזינן דבפחות מכזית ל"ח שיור והוי כאכלה כולה וה"ה הכא דחשיב כאלו הפריש כולה חלה ועיי"ש בירושלמי דלר"ע דס"ל שבועה שלא אוכל חייב אף בכ"ש חשיב שיור א"כ הכ"נ י"ל דלר"ש גם כ"ש חשיב שיור כיון דיש חיוב טבל בכ"ש אבל לדידן כמו דל"ח שיור לענין שבועה ואף דגם ח"ש אסור בשבועה לשי' רוב הפוסקים והגם דהש"ך מחדש דבשבועה שלא אוכל ליכא איסור בח"ש אך ע' במלמ"ל שהוכיח דשי' הטור דגם בשבועה שלא אוכלנה יש איסור בכ"ש ובפרט דבש"ס קאמר דגם בשבועה שלא אוכלנה אם לא נשאר כזית ל"מ שאלה אף דשם יש איסור בכ"ש וע"כ דכיון דליכא רק איסור לחוד ל"ח שיור וה"ה די"ל דל"ח שיור לענין טבל הגם די"ל דבאמת הקשו המפורשים דהא עכ"פ ח"ש אסור מה"ת וא"כ שוב נימא מיגו דמהני שאלה לח"ש זה יועיל שאלה להמותר והגם שהי' מקום לומר דזה שאמרי' מיגו דמהני שאלה לכזית בתר מהני שאלה לכזית קמא הוא כעין כולל ומוסיף דטעם דאין אחע"א משום דאין על מה לחיל ובכולל דיש עכ"פ על מה לחול מהני וידוע מ"ש הלח"מ בפ"ט מהמ"א דהיכי דליכא בה מוסיף רק איסור ל"ח מוסיף דבעי שהמוסיף יהי' שוה לדבר הניתוסף וא"כ י"ל הכא ג"כ כנ"ל דבעי שיהי' בשוה דאם נשאר כזית אז מועיל בזה לענין מלקות ושוב מועיל גם על מה שאכל אבל בלא נשאר רק ח"ש אז. להדבר שנאכל השאלה גם לענין קרבן ומלקות ובהח"ש ל"צ השאלה רק לענין איסור א"כ ל"ש מיגו וא"כ הי' מיושב קושית המפורשים דנהי דח"ש אסור מה"ת מ"מ ל"ש מיגו דאינו שוה

אך באמת כ' במק"א דבאמת ל"צ שיהי' המוסיף שוה לדבר הניתוסף רק שם בהנאת בב"ח כיון דליכא רק איסור ונודע דשני איסורים יש אף בלי כולל ומוסיף לכך א"א לכנות הנאה למוסיף כיון דלית בי' דבר שאנו צריכין בו לפעולת המוסיף אבל לר"ש דל"ל הך דלקוברו בין ר"ג א"כ שפיר יחשב מוסיף בכה"ג א"נ דר"ש א"ל מוסיף ושוב הכא במה שאכל אחר השאלה לא ישאר אפי' איסור שוב שייך מיגו אף בנשאר מידי דלית בי' מלקות אך המפורשים תירצו דבשבועה היכי דלא נשאר רק ח"ש א"כ ל"ש ח"ל כיון דהמותר הככר אינו בעולם א"כ ליכא איסור ועוד כ' הא"מ דח"ש בשבועה אינו דבר הנדור רק דבר האסור מש"ה ל"מ כלל שאלה בח"ש זה כיון דלא הוי מענין שבועתו וא"כ י"ל הכא בטבל דגם ח"ש חשיב שיור כיון דעכ"פ יש בו איסור ח"ש מטעם טבל אך מפשטות דברי הש"ס מוכח דמיגו דלית בי' רק איסור ל"ח שיור וה"ה הכא דבעי שיור כזית. אך מ"ש דבכזית מצומצם לא יועיל הפרשה כיון דמיני ובי' ל"מ ההפרשה כיון דלא ישאר רק פחות מכזית דל"ח שיור ה"ה דאסור להפריש ממנה על מק"א. לענ"ד דוקא אם בהטבל יש הרב' זתים א"כ באמת מלשון ראשית משמע דבעי שיהי' המותר יותר מהתרומה ונהי דסגי בשריים פחות אבל עכ"פ בעי מידי דחשיבות אבל אם בכל הטבל ליכא רק כזית ומפריש כ"ש נהי דהנשאר ליכא כזית מ"מ עכ"פ חשיב שרי' ניכרין דנשאר שם יותר מהתרומה ושפיר כיון דעכ"פ הועיל להפקיע איסור טבל ג"כ מועיל דאדרבה היכי דבהתרומה יש יותר א"כ הועיל בהתרומה להתיר לכהנים איסור שהי' חייב מקודם מלקות בעי שיהי' בהנשאר ג"כ שיעור עונש אבל אם בהתרומה ליכא רק משהו א"כ לכהנים מקודם אם הי' אוכל כ"ש לא הי' רק איסור והועיל להתיר רק לאיסור גרידא ה"ה דסגי בהמותר שנותר כ"ש מדין איסור ח"ש

ועוד אף א"נ דתמיד בעי שיור כזית א"כ בעי שיהי' בהטבל יותר מכזית מ"מ עכ"פ סגי בתרומה ר"ש כיון דעכ"פ בעיסת טבל זה הי' יותר מכזית א"כ שפיר שייך שי"נ ומ"ש דבעי שיפריש כזית ויותר מעט נתרומה דבלא"ה כיון דא"א להפריש מיני' ובי' שוב גם על מק"א אינו רשאי להפריש זה טעות גדול דממ"נ אי ס"ל דעיקר הקפידה שיהי' בהעיסה שיעור כזית ומשהו א"כ התרומה סגי בכ"ש דהא אף לדבריך דבעי שיהי' התרומה כזית ומשהו מטעם דאפשר להפריש מיני' ובי' ע"כ צ"ל דאם כל הטבל לא הי' רק כזית ומשהו הי' אפשר בהפרשה כ"ש א"כ סגי בכל העיסה הוא כזית ומשהו והתרומה הוא כ"ש ישוב הדרא קושית הב"מ לדוכתא דא"כ ל"ח רק ח"ש ואי דבעי שישאר כזית זה רק לפי האמת דיש על טבל חיוב בכזית א"כ שפיר בעי שיהי' השיור