מהר"ש חלק ב סא
Maharash responsa part 2 61 · מהר"ש חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →מוסיף אף דר"ש ג"כ ס"ל דרשא דיבא איסור נבילה ויחול על חלב מ"מ עיקר גילוי התורה דהכא אמרי' כולל וע' בשעה"מ פי"ז מהא"ב שכ' בהא דפסקינן דאוכל תרומה טמאה בטוה"ג דחינו חייב משום דחשיב מחוללת זה רק בטומאת בשר קדים אז גילתה התורה דל"א כולל אבל בטוה"ג קדים ל"א דפקע ומש"ה זר שאכל תרומה טמאה חייב משום דזרות קדים וחזינן דאמרי' אין לך בו אלא חידושו דהיינו דל"א כולל אבל לא לומר עוד דאף טומאת בשר מאוחר אפ"ה לא יהי' חייב ה"ה הכא לר"ש גילתה התורה רק דהכא בקדשים אמרי' כולל אבל לא לחלק עוד דבעלמא אף מוסיף ל"ל ובקדשים אף איסור לחוד חל זה בוודאי אינו וחוץ לזה מ"ש דלר"ש י"ל דאיסור טבל הוא מפאות איסור תרומה דהא ס"ל כ"ש למלקות
הנה באמת כבר נודע מיש בתוס' ע"ז דס"ח דבתערובות גם לר"ש בעי כזית ומה שהקשה משבועות דכ"א מ"מ הכא בלא"ה לשי' התוס' שם דלכרת ג"כ בעי לר"ש כזית ונשמע לפ"ז דגם במיתה ביד"ש בעי כזית ונהי דמפורש בש"ס מכות די"ז דר"ש מחייב באוכל כ"ש מטבל זה דוקא למלקות אבל לא למיתה ביד"ש וע' בריט"א שפלפל בזה ובס' לק"ט לאחיך הגאון נ"י וביארתי בחידושי דעפ"י דברי הריטב"א שכ' בטעמא דר"ש משום אחשבי' א"כ אין חילוק בין איסור מיתה וכרת למלקות רק בין שוגג למזיד וא"נ סתם אכילה בכ"ש ורק הלל"מ דלקרבן בעי כזית י"ל דלכרת ומיתה ביד"ש דחמיר בוודאי דבעי כזית ובאוכל בתערובות ההבר להיפוך דלטעם דאחשב"י בוודאי ל"ש אחשבי' בכה"ג ולטעם דסתם אכילה בכ"ש אין חילוק וא"כ שוב תקשי מדוע חייב מיתה ביד"ש בכזית טבל גם לר"ש הא לית בי' רק כ"ש איסור וממ"נ לטעם דסתם אכילה בכ"ש עכ"פ מיתה ביד"ש ליכא ולטעם דאחשבי' שוב הכא בתערובות ליכא איסור וחוץ לזה אף א"נ דכ"ש בתערובות אסור זה דיקא היכי דמשכחת האיסור באפי נפשי' והי' עליו שם איסור שוב אף בתערובות לא פקע האיסור אבל הכא דלא הוכר האיסור מעולם ואחר ההפרשה יהי' מותר לכהנים ולא משכחת האיסור לכהן רק כשהוא בתערובות בכה"ג בוודאי אינו חייב בכ"ש
וא) והנה לדבריך דמש"ה חל טבל על איסור מוקצה דחשיב קודש לפי שאיסורו מפאת תרומה הי' אפ"ל עפ"ז בהא דקאמר הש"ס במצה של טבל ר"ש הוא והקשו דהא הוי ב"א דאי לא הי' נתחמץ הי' מותר לצאת בו דהא עדל"ת ולא הי' בו איסור טבל ורק ע"י שנתחמץ נתעורר איסור טבל ושוב הו"ל ב"א ועפ"ז א"ש דכבר כ' בתוס' רי"ד דטעם דב"א חל הוא משום הי מינייהו מפקית והכא חמץ על טבל לא חל לר"ש וטבל על חמץ היינו בשנתמרח אחר שנתחמץ בוודאי דחל איסור טבל דהוי כקדשים לר"ש ושוב. אף בב"א לא חל רק איסור טבל דל"ש הי מינייהו מפקית וא"ש ג"כ דלא נקטי שאר מ"ד דל"ל כולל ז"א דלשאר המ"ד דל"ל כ"ש למלקות א"כ איסור טבל הוי איסור עצמי ולא חל על איסור אחר ושוב חל מטעם ב"א והי' מיושב נמי עפ"ז דברי רש"י שם אך כבר הארכתי דא"א לומר כנ"ל ודגם לר"ש בכה"ג עכ"פ ליכא איסור מיתה ביד"ש וע"כ דהוי איסור עצמי וז"ב בס"ד לנכון. ומה שהעיר דאמאי לא יחול איסור חמץ על איסור טבל הא כמו בקדשים אחע"א משים שאין האיסורים שוים כמו כן איסור קודש לא יעכב איסור אחר לחול וכתבת דר"ש ל"ל הך סברא דאיסור טבל הוי מפאת קדושת תרומה רק יסבור דהוא איסור עצמי הנה זה היפוך ממ"ש לעיל בשי' ר"ש ובעיקר הדבר דאמרי' בקדשים אחע"א כבר הוכחתי דזה רק היכי דהוי מוסיף וגילתה התורה דבקדשים מהני מוסיף אבל לא שיחול עליו איסור אחר וחוץ לזה עפמ"ש בחידושי בהסבר פלוגתת רש"י ותוס' אי נדר חל על נבילה דדעת רש"י דחל והתוס' ס"ל דלא חל רק בביטול מצוה
והנה בדכ"ד שם פליגי רש"י ותוס' באומר סתם שבועה שלא אוכלנה אי גם נבילה בכלל דדעת רש"י דחל והתוס' פליג וכתבתי דזב"ז תלוי דנודע מ"ש הר"ן דמש"ה נדר על שבועה חל ושבועה על נדר לא חל משום דשבועה לית בי' רק איסור גברא לחוד ונדר יש בו תרווייהו א"כ י"ל דפליגי אי כל האיסורין הם גברא או חפצא. והנה דעת רש"י דהם א"ג א"כ ל"ח כמו עפר והוי בכלל סתם שבועה שלא אוכל ול"ד לעפר מש"ה ס"ל נדר חל על נבילה דהוי חפצא על גברא ואף דמרשי' כריתות מוכח דאיסורין חשיבי חפצא כבר העירו מזה ודעת התוס' דחשיב חפצא ומש"ה דמי לעפר מש"ה נדר לא חל על נבילה וכ"א לשי' אזיל ומיושב בזה הא דמסיק ביום שנהרג בו גדלי' כיון דמדרבנן הוא דאיסור חייל לגרסת התוס' והקשה בזוהר הרקיע דהא ביומא משמע דגם בדרבנן חשיב מושבע ועומד ועפ"ז ניחא דמידי דרבנן ל"ח רק גברא ושוב נדר חל וז"ב ומיושב קושית התוס' שהקשו דהא קרא מיירי במתפיס בשבועה ותירצו דילפי' מתפיס בנדר ממתפיס בשבועה והקשו אמאי לא נקטו הברייתא במתפיס בשבועה ועפ"ז א"ש דעיקר כוונת הברייתא להשמיענו דגם במתפיס ביום שנהרג בו גדלי' חל ולפ"ז באמת בשבועה לא יחול דגם דרבנן חשיב מושבע ועומד וז"ב בס"ד לנכון
נחזור להנ"ל דאף א"נ דכל איסורים הם רק גברא מ"מ איסורי קודש הם חפצא וכמ"ש בר"ן נדרים די"א דשמן מורין על איסורין וע' במפורשים שכ' דמש"ה ס"ל לר"ש דיוה"כ על נבילה ל"ח מוסיף דמוסיף בעי שיהי' אחפצא ע' בב"ט שהוכיח כן משי' רש"י ז"ל ולפ"ז דהא דר"ש ל"ל מוסיף בעלמא משום דס"ל דהוי רק א"ג ומש"ה בקדשים דהוי א"ח מודה דאמרי' מוסיף וכ"ז היכי דאיסור קודש בא אח"כ והוי מוסיף חל אבל באיסור קודש מקודם נהי דנימא דהוי א"ח מ"מ יש בו א"ג ג"כ וכמ"ש בר"ן נדרים די"ט דנדר הוי חפצא וגברא מש"ה באיסור קודש קודם לא חל איסור אחר שאינו קודש וז"ב ומפורש בתוספתא שבועה שלא אוכל ואכל פיגול נותר וטמא אפ"ה לר"ש פוטר ואף דגם על איסור קודש לא חל שבועה וה"ה שום איסור אינו חל אאיסור קודש עיי"ש