מהר"ש חלק ב ס

אך לפ"ז לא צ"ל בישוב קושית המהרש"א מטעם דהכא מיירי בכבר נתרם ממנו תר"ג רק כיון דנקט לא יאכל עד שיעשר ע"כ מיירי בלא נתרם מעשר שוב חשיב איסור עצמו ושוב חשיב בכמות. ועפ"ז הו' אפ"ל שי' הרמב"ם דנקט טבל ותרומה ואם א"א לתקן הטבל מאכילין אותו טבל ומשמע דקאי בב' קופות וכשי' הפר"ד וקשה דבש"ס משמע דאף בקופה אחת מ"מ היכי דא"א בחולין מאכילין טבל ולפ"ז א"ש דבש"ס מיירי באמת בקופה אחת ורק ע"כ נצטרך לאוקמי באיסור היכי שהקדים מעשר לתר"ג אבל הרמב"ם לא ניחא לי' למינקט באיסור מש"ה נקט בשני קופות והיכי דא"א בהפרשה דשוה בכמות לכך מאכילין טבל דקיל באיכות ושוה בכמות אך באמת זה דחוק לומר דהש"ס מיירי באופן שהפריש באיסור. וחוץ לזה לא שמעתי לומר רש"י לשי' והרמב"ם לשי' דאי אמרי' מכח קושית המהרש"א דסוגית הש"ס מוכח כשי' רש"י דטבל הטבול למעשר היא איסור עצמי א"כ תיקשי להרמב"ם מש"ס הלזו דקאמר בדרבה פליגי הא י"ל דמיירי בא"א בחולין ופליגי בפלוגתת ת"ק וב"ת. ומדקאמר סתמא דהש"ס לימא כתנאי ע"כ דמשמע להו דאיסור טבל הוא איסור עצמי ובשלמא אם מצינו בזה פלוגתא דתנאי הי' אפ"ל דסוגיא דהכא סברו כמ"ד דהוא איסור עצמו והרמב"ם כמ"ד השני אבל לדבריך דלא מצינו בזה פלוגתא דתנאי וא"כ כיון דסוגית הש"ס מסייע לרש"י מכח קושית המהרש"א א"כ יהי' דברי הרמב"ם תמוהים

ועוד דלדבריך מדוע לא נקט הרמב"ם הך דטבל ותרומה אף בקופה אחת ואף דאפשר בהפרשה אפ"ה טבל קיל דשוה בכמות וקיל באיכות ע"כ כל דבריך בזה אינם נכונים. ובאמת אף הרמב"ם ס"ל דהוא איסור עצמי אפ"ה כ"ז שיש בו תר"ג ותר"מ דאחר ההפרשה יהי' בו ענין מיתה אז קודם הפרשה ס"ל על כל החיטין יש שם איסור מיתה ומש"ה לוקה בכזית ממנו אבל אחר הפרשת תר"ג ותר"מ הוקל איסורו מאיסור מיתה לאיסור לאו אבל באמת הוא איסור עצמי וז"ב

ומה שהעיר בהא דנימא דאין איסור טבל חל על איסור מוקצה כבר הארכתי בזה הרבה, וכת"ה כ' עפ"י המבואר בש"ס כריתות דכ"ג דבקדשים אחע"א א"כ י"ל דא"נ דאיסור טבל הוא איסור עצמו א"כ ל"ח קדשים ואאחע"א אבל אם הוא מפאת תרומה דפתיך בי' א"כ הוי כקדשים וחל על איסור וא"כ לפי"מ שהקשה בס' ב"מ לשי' רש"י לא יהי' ענוש על הטבל דהא לא הוי רק ח"ש

אך לר"ש דס"ל כ"ש למלקות א"כ שוב י"ל דאיסור טבל הוא משום תרומה דפתיך בי' א"כ ראב"ש דקאי בשי' אביו א"כ ס"ל דאיסור טבל הוא משום תרומה דפתיך בי' שוב חל איסור טבל וצריך לעשר אבל רבי דס"ל דבעי כזית א"כ ע"כ דטבל הוא איסור עצמי ושוב אאחע"א ומש"ה פסק הר"מ כראב"ש עכת"ד

הנה לענ"ד י"ל בדבריך דא"כ מדוע קאמר הש"ס באמת דפליגי בדרבה שמא הטעם דרבי משום דלא יועיל ההפרשה דאאחע"א ובאמת בנגזזו בחול שפיר מותר להפריש ומדנקט הש"ס בדרבה פליגי ע"כ דידע הש"ס דחל איסור טבל ורק שאסור להפריש ונהי דקשה קושיתך אבל עכ"פ מנ"ל להרמב"ם דפליגי בהא דאאחע"א והגם דלפמש"ל הי' מקום לומר דזב"ז תלוי דידע הש"ס דא"נ דלית בהפרשה רק איסור טלטול בוודאי דמותר להפריש אך כבר העירותי די"ל שיש בזה איסור מתקן נהי דלגבי חולה דבלא"ה מותר לאכול ל"ח מתקן מ"מ חשוב מתקן לגבי גוף האיסור א"נ דגם איסורי דרבנן חשיבי איסורי חפצא כמ"ש הח"ס ולא כמ"ש הנה"מ בסי' רל"ד. אך כבר כ' דא"נ דהוא איסור עצמי וע"י הפרשה נפקע האיסור עצמי של הטבל שפיר חשוב מתקן דנפקע שם איסור טבל אבל א"נ דהוי רק מפאת תרומה שוב ל"ח מתקן לגבי החפץ דהא האיסור לא ישוב להיות היתר רק דהוי כמברר חלקו של כהן ולפ"ז ל"ח מתקן רק לגבי הגברא ושוב כיון דבלא"ה החולה יוכל לאכול ממנו ל"ח מתקן

ולפ"ז שפיר קאמר הש"ס פליגי בדרבה נהי שי"ל דפליגי בהא אי חל איסור טבל אבל ממילא נשמע דפליגי בדרבה דלרבי לשי' דלא חל איסור טבל וע"כ דס"ל דהוי איסור עצמי ושוב חשוב תיקון ושפיר אסור להפריש אף בנגזזו בחול אבל ראב"ש דס"ל דחל איסור טבל וע"כ דהוי מפאת תרומה דפתיך בי' וממילא ל"ח תיקון ושוב מותר להפריש דלגבי החולה ל"ח שום תיקון. והי' מיושב בזה קושית המהרש"א דשמא זא מיירי בא"א בחולין ופליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת ז"א דהכא באמת לרבי לא חל כלל איסור טבל ורק כוונת הש"ס מדס"ל דאיסור טבל לא חל וע"כ דהוי איסור עצמי ושוב ל"ח מתקן. אך מדדחי הש"ס ע"כ ל"ק רבי רק במעשר ורק דרבנן משמע דטעמא דרבי דחל איסור טבל ואסור להפריש ולא מטעם דלא חל איסור טבל על איסור מוקצה ולפלא שלא הערות בזה. וחוץ לזה גוף הדבר שכתבת דבקדשים אמרי' אחע"א

הנה באמת בכריתות מיירי רק היכי דהוי מוסיף היינו נותר על עולין או טומאה על עולין דהוי כולל או מעילה על חלב דהוי מוסיף מטעם הנאה וכולל ג"כ א"כ שפיר נהי דס"ל להש"ס דר"ש גם מוסיף ל"ל מכל מקום בקדשים ס"ל מוסיף אבל במידי דליכא כולל או מוסיף לא שמעת לי דס"ל איסור חל על איסור בקדשים א"כ הכא לדבריך דליכא כולל ומוסוף לא חל וא"נ כמ"ש משום דהוי מוסיף על שאר הימים א"כ בזה שוב בקדשים ס"ל מוסיף וא"כ א"ש בפשיטות לרבי נהי דל"ח קדשים מ"מ ס"ל מוסיף. ובאמת עפ"ז הי' אפ"ל דהא בש"ס דכריתות דל"א רבי ס"ל חמיר על קל חייל ולא קל על חמיר וכ' רש"י דהא דחל חמיר על קל לא איתפריש היכי ולפ"ז י"ל דיצא מסוגיא זו דס"ל דחל איסור טבל על איסור מוקצה מטעם מוסיף וז"ב. וע' ברמב"ם שכ' דהא דחל נבילה על חלב הוא מטעם