מהר"ש חלק ב נט

לא הותר אצלו דהא צריך לאכול פחות פחות משיעור. ואף דלסברת הר"ן א"נ דחשיב ברשותו שוב לא יועיל ביטול בלב כמ"ש בשא"ר סי' ע"ז לר"י אך לשי' רש"י דביטול הוא משום תשביתו יש הוכחה דא"ב וז"ב בס"ד

ומה שהערות עפ"ז דלרבי לשי' דס"ל הואיל וקשה קושית התוס' דבטלת כל מלאכת שבת הואיל דחזי לחשיב"ס וע"כ כ' העט"ח דבמידי שהוא דחויה ל"א הואיל וא"כ ע"כ דס"ל שבת דחויה גבי פק"נ ושוב חשיב א"ב ומש"ה לא יועיל ההפרשה ומש"ה א"צ לעשר

אך לדבריך יוצמח דראב"ש ס"ל שבת הותרה גבי פק"נ והא בוודאי ס"ל כשי' אביו ר"ש דס"ל טומאה דחויה בציבור ונודע שי' הרמב"ם כפי שפי' הכ"מ בפ"ב משבת דמ"ד טומאה דחויה ה"ה דשבת לגבי פק"נ הני דחויה והא שהקשו מש"ס יומא דמ"ז דקאמר שבת הותרה טומאה דחויה כבר כ' בשו"ת עט"ח או"ח סי' ד' ובישי"ע סי' שט"ז דיש לחלק בין שבת אצל קרבנות לפק"נ דזה הוי ענין מיקרי ועפמ"ש ברמב"ן ברכות ד"כ א"כ לשי' שבת דחויה גבי פק"נ וא"כ אמאי ס"ל דצריך לעשר וע"כ דליתא לכל דבריך דהכא חשוב ברשותו לפי שמותר ליום אחר ובפרט לראב"ש דס"ל בשבועות דל"ב דהגל"מ כממון דמי וכמש"ל. ושאני חמץ דאסור לשהותו וכנ"ל. וחוץ לזה עיקר סברת העט"ח הוא לרבא דס"ל במנחות דס"ד דמחשבתו לאיסור חייב והקשה בתוס' שם דאמאי אמרי' הואיל הא הוי מחשבתו לאיסור ותירץ בתוס' דבמידי דהוי הותרה לא איכפת לן במחשבת איסור ומש"ה מיישב קושית התוס' ממלאכת שבת בחשיב"ס דשם הוי דחויה ושוב ל"א הואיל דהא מחשבתו לאיסור וכ"ז לרבא אבל הכא ביומא קאי הש"ס בשיטת רבה דס"ל מחשבתו לאיסור פטור אף בדחויה א"כ בלא"ה תיקשו קושית התוס' ממלאכת שבת דהא גם בדחויה שייך הואיל ועכצ"ל כתירוץ התוס' ושוב לא נשמע דרבי ס"ל פק"נ דחויה. וא"ל דהא דס"ל לרבה פטור בהעלה תינוק משום דס"ל פק"נ הותרה ז"א דא"כ למה פסק הרמב"ם בפ"ב משבת דהעלה תינוק פטור והא הרמב"ם ס"ל שבת אצל פק"נ דחויה וע"כ דס"ל דמחשבתו לאיסור פטור אף בדחויה ושוב שייך הואיל ובפי' כ' בתוס' פסחים דמ"ז דגם במידי דדחויה שייך הואיל ורק שכ' המלמ"ל דהיכי דישאר עשה שוב הואיל דאיסור ל"א ושוב גם בפק"נ שייך הואיל ועכצ"ל דענין הואיל תלוי במתוך לא כמ"ש בתוס' שם רק כמ"ש הרשב"א ז"ל וע' בס' נחלת יעקב שהאריך בזה וא"כ אזדא כל דבריך והרבה יש לדבר בזה

שוב הבאת קושית הפר"ד לפמ"ש הר"ן דהרבה זיתי נבילה חמיר מאיסור שחיטה בשבת והקשה בהכ"נ כמה זיתי טבל חמיר מתרומה אף שבעצם קיל. והנה הבאת דוגמא לסברת הר"ן מש"ס יומא דל"ב דיליף מטבילה לבגדי לבן מק"ו מבגדי זהב שאין נכנסין בהם לפני ולפנים בגדי לבן לכ"ש איכא למיפרך מה לבגדי לבן שכן כפרתן מרובה הנה בגדי לבן חמיר באיכות ובגדי זהב הם ריבוי הכמות א"כ לתדב"י חמיר באיכות עדיף. ועפ"ז הארכתי בספרי סי' צ"ג לתרץ קושית המהרש"א שם ועפ"ז י"ל דברי הרמב"ם שכ' טבל ותרומה אם א"א לתקן הטבל מאכילין אותו טבל ומפרש הפר"ד דמיירי בשני קופות א' של טבל ואחד של תרומה ובא"א בהפרשה שאין הבעלים בעיר וקשה דלשון הש"ס משמע דגם באפשר בהפרשה מ"מ בא"א בחולין מאכילין אותו טבל

ועפ"ז א"ש דבאמת מודה הרמב"ם דהש"ס מיירי אף בקופה א' ואפשר בהפרשה רק סוגית הש"ס קאי לר' דוסא דאזיל בתר ריבוי הכמות כתדבר"י וס"ל דאף לגבי כה"ג יהי' הורדה מקדושה מש"ה גם זית של תרומה חמיר מכמה זיתי טבל מש"ה אף באפשר בהפרשה מאכילין טבל אבל הרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות כלי המקדש כרבי וע"כ דכשר לכה"ג וס"ל דריבוי הכמות עדיף א"כ נהי דס"ל טבל קיל בעצם מתרומה מ"מ באפשר בהפרשה אין מאכילין טבל דחמיר ריבוי הכמות מריבוי האיכות ולא משכחת הא דמאכילין טבל רק בשני קופות ובא"א בהפרשה באין הבעלים בעיר וכמות תרוויהן שוה דאז טבל קיל דקיל באיכות ושוה בכמות וז"ב בס"ד ונכון

נחזור למש"כ לתרץ קושית הפר"ד עפ"י שי' רש"י יבמות דפ"ו דאיסור טבל משום תרומה דפתיך בי' א"כ אין האיסור טבל גדול בכמות יותר מהאיסור תרומה דכל איסורו הוא רק מפאת תרומה המעורב בי ועפ"ז ישבת קושית המהרש"א דהכא לענין מעשר שהוא איסור עצמו שוב לכ"ע טבל חמיר לפי שיש בו כמה זתים של איסור וע"כ דמיירי באפשר בחולין ופליגי בדרבה. אך הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו דגם טבול למעשר הוא מפאת תרומת מעשר דפתיך בי' וא"כ שוב אפשר לאוקמי פלוגתתם בא"א בחולין ובאמת באפשר בחולין כ"ע ס"ל כרבה עכ"ד

הנה כמה תמיהות בדבר א' דכבר כ' דאף א"נ כשי' רש"י הוא רק לב"ת אבל לת"ק ע"כ דס"ל דהוא איסור עצמו. וחוץ לזה לא אבין דבריו דעכ"פ אף לדעת רש"י אפי' בלא נתרם ממנו תר"ג נסי דיש בו איסור מפאת תרומה המעורב בו מ"מ יש בו איסור טבל מכח תרומת מעשר ג"כ וזה הוא איסור עצמו ושוב קשה נהי דמפאת איסור תרומה ל"ח טבל חמיר בכמות אבל עכ"פ טבל חמיר בכמות מכח האיסור תרומת מעשר שבו וזה הוא איסור עצמו וגם מפאת מעשר נהי דזה הוי רק איסור לאו מ"מ לשי' הר"ן הרבה איסורי לאו חמיר מאיסור מיתה וה"ה ממיתה ביד"ש ויציבא בארעא דאם נתרם ממנו תר"ג שוב טבל חמיר ואם יש בו ג"כ תר"ג יהי' טבל קיל. ואף שלדבריך הי' מקום לומר בהא דנקט ת"ק דטבל קיל מיירי בהקדים תרומת מעשר היינו מעשר ראשון לתר"ג ואף שיש בזה איסור מ"מ בדיעבד מהני כמ"ש ברמב"ם פ"ג מתרומות הלכה כ"ג וא"כ בכה"ג ל"ח איסור עצמו ושוב אין טבל חמיר בכמות: