מהר"ש חלק ב נז

איסור ומיושב קושית המפורשים דלב"ת נהי דתרומה קיל מ"מ צריך לעבור גם שבות בהפרשה. ולפ"ז ניחא דבאמת לב"ת אחר ההפרשה יבטל ולא יאכל שום איסור וז"ב

ח) עוד י"ל בישוב קושיא הנ"ל דנפריש ונבטיל דהנה א"נ דמה"ת אסור לבטל איסיר ובפרט בתרומה כ' בא"מ בתשובה סי' י"ח דוודאי אסור מה"ת לבטל דהוי כמפסיד לכהן א"כ י"ל דאאלא"ח כדי שיזכה חבירך ובשלמא הא דשוחטין לחולה בשבת הטעם דכיון דהחולה א"צ להדר אחר נבילה משום דשבת הותרה כמ"ש הפוסקים ומזה תרנגולת א"א להחולה לאכול בלתי שחיטה א"כ הוי השחיטה לצורך החולה אבל הכא אין נ"מ להחולה אי מעושר רק להציל מאיסור והוי בכלל אאלא"ח

אך י"ל לשי' התוס' דבטבל הנאה של כילוי אסור מה"ת א"כ המאכיל טבל לחבירו המאכיל עובר על א"ה ושוב י"ל דמותר לבטל כדי שלא יעבור על א"ה אך לשי' הר"ש הובא במלמ"ל פ"ו מתרומות דבתרומה הנאה של כילוי הוא רק מדרבנן ובטבל הוא מה"ת א"כ י"ל דזה תלוי בשי' ת"ק וב"ת דלת"ק דטבל קיל א"כ אי לא מפריש ויבטל שוב לא יוכל להפריש רק יהי' צריך להאכיל טבל ולזה שוב הוי כמו חטא כדי שתזכה אתה ומפרישין ומערבין ולב"ת דתרומה קיל א"כ לא יאכל טבל רק תרומה ובזה הוי חטא כדי שתזכה חבירך ולזה שוב אסור לערב ונשמע דלת"ק באמת אין מאכילין שום איסור והיינו משום דס"ל טבל קיל מש"ה מותר לעשר ולבטיל ומיושב עפ"ז קושית המהרש"א דשמא רבי מיירי בא"א בחולין וס"ל כת"ק ולפ"ז א"ש דא"כ למה קאמר א"צ לעשר אדרבה משום דס"ל טבל קיל שוב מעשרין ומבטלין. ונשמע דהא דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל לא משכחת לה רק בשני קופות א' טבל וא' תרומה וא"א בהפרשה היינו באין הבעלים בעיר דאז באמת מאכילין טבל אבל באפשר בהפרשה אין מאכילין אותו שום איסור ול"ק דהא בש"ס משמע דגם בקופה א' אפ"ה בא"א בחולין מאכילין טבל ז"א דבש"ס משמע רק הכוונה דאם היינו מוכרחין להאכיל שום איסור שוב הי' טבל קיל וממילא כיון דע"כ היינו מאכילין טבל שוב מפרישין ומבטלין. ובאמת להאכיל טבל לא משכחת רק בשני קופות וא"א בהפרשה באין הבעלים בעיר וא"ש שי' הרמב"ם לנכון בס"ד

ט) ומה שהביא קו' האחרונים דאיך מועיל ההפרשה הא לא הוי ראשית ששרי' ניכרין דהא השרים אסורים משום מוקצה. לענד"נ דבאמת שפיר חשיב שרים ניכרין כיון דעכ"פ פקע איסור טבל ואיסור מוקצה הוי רק תלוי בזמן וזמן ממילא קאתי ושאני חמץ דאסור לשהותו וכמש"ל. ובפרט מ"ש כת"ה דא"כ לא יהי' טבול כלל לחלה כיון דא"א בהפרשה ז"א דעיקר חיוב תרומה נולד בשעה שנגמר מלאכתן ולדבריך יוצמח דבנגזזו בשבת ונגמר מלאכתן לא יחול מעולם איסור טבל ועכצ"ל דבאמת תיכף חל איסור טבל כיון דעכ"פ נגמר מלאכתן ונהי שי"ל דל"ח שריים ניכרין ולא חל התרומה עכשיו מיני' ובי' מ"מ עכ"פ חל עליו שם טבל ומועיל הפרשה ממק"א ורק באמת שפיר חשיב שריים ניכרין דפקע איסור טבל ואי דאסור משום מוקצה מ"מ זה הוי רק איסור מצד זמן ול"ח איסור חפצא ושפיר נפקע האיסור מהחפץ ועומד להנות ממנו למחר וז"ב. ובזה א"ש גם במה שהעירות איך חל איסור טבל על איסור מוקצה לשי' התוס' דאיסור לאו לא חל על איסור עשה

ולכאורה הי' אפ"ל עפמ"ש בש"ך יו"ד סי' רל"ח דנשבע שלא לאכול נבילה ואח"כ' נעשה חשיב"ס דאפ"ה א"צ להתיר שבועתו אף דעכשיו פקע איסור נבילה אפ"ה לא חל השבועה. וכבר העיר בפמ"ג ובנוב"י דהא שני איסורים יש אך כ' הא"מ בתשובה דבשבועה אף שני איסורים ליכא

ולכאורה י"ל א"נ דאיסורים הותרו אצל פק"נ א"כ ניחא דהא מתלוי תלוי אי משכחת רווחא חל אך בשבועה ל"א מתלוי תלוי כמ"ש בשעה"מ פי"ז מהא"ב וראייתו מתוס' נדרים ד"צ וע' בא"מ בתשובה הנ"ל. וע' שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' שכ"ח שהאריך בזה. ולפ"ז י"ל נהי דלא חל איסור טבל מ"מ עכ"פ כשנעשה חשיב"ס ופקע איסור מוקצה יתעורר איסור טבל דהא בטבל יש עכ"פ שני איסורים ובאיסור הבא מאליו אמרי' מתלוי תלוי וקאי ורק שם בנבילה כיון דהוי רק דחויה אצל פק"נ עדיין י"ל אאחע"א אבל באיסור מוקצה דהוי איסור שבת והותרה אצל פק"נ כמ"ש הראב"ד א"כ שפיר חל איסור טבל ושפיר ס"ל לראב"ש לא יאכל עד שיעשר אך באמת תיקשי לפ"ז מנ"ל להש"ס דפליגי בדרבה שמא כ"ע מודים דמותר להפריש ולעבור על איסור שבות בהפרשת תרומה כדי שלא להאכיל טבל ורק הכא פליגי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אי איסורי שבת הותרו אצל פק"נ דהרמב"ם ס"ל דחויה כמ"ש פ"ב משבת א"כ י"ל דרבי ס"ל שבת דחויה אצל פק"נ ושוב לא חל איסור טבל ומש"ה א"צ לעשר דהא לא פקע איסור מוקצה מש"ה ס"ל דא"צ לעשר דהא לא חל איסור טבל יראב"ש ס"ל שבת הותרה אצל פק"נ מש"ה חל איסור טבל דהא פקע איסור מוקצה וחל איסור טבל

אך בעיקר קושיתך דאיך יחול איסור טבל אאיסור מוקצה. י"ל עפ"י פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ד משבועות בהא דשבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבועה שלא אוכלנה דכ' הר"מ דאיני חייב אלא אחת והראב"ד כ' דחל שבועה שניה משום דהוי מוסיף על שאר הימים וכ' הכ"מ והרדב"ז בטעמו של הרמב"ם משום דס"ל דבעי שיהי' מוסיף בשעתה ולגבי אותי יום ליכא תוספות.וביארתי בתשובה דאף לשי' הר"מ דס"ל דאף שמוסיף על שאר הימים ל"ח מוסיף מ"מ זה דוקא בשבועה דנשבע בחד שביעה על היום יעל שאר הימים וא"נ דלא חל ביום ראשון שמעכב שבועה הראשונה שוב גם בשאר הימים לא יחול שבועה שניה דהא יצא שבועה לבטלה ובשבועה