מהר"ש חלק ב נו
Maharash responsa part 2 56 · מהר"ש חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →הגילגול שוב הוי בכלל לא הי"ל שעה"כ וראי' לזה מש"ס שם דבאחמיץ במחובר ל"מ ההפרשה דחשיב לא הי"ל שעה"כ לתרומה כמ"ש ברש"י שם דבמחובר ל"מ תרומה וקשה דהא מפורש בקידושין דס"ד דבאומר פירות ערוגה זו תלושין יהי' תרומה על מחובר לכשיתלשו דמהני ובתוס' נזיר שם מביא רא"י מזה לחלה א"כ הכ"נ חשיב הי"ל שעה"כ לתרומה וע"כ דכיון דלא יחול שם תרומה עכשיו רק דל"ח דשלב"ל אבל עכ"פ כיון דלא חל עכשיו חשיב לא הי' לו שעה"כ א"כ ה"ה הכא חשיב לא הי"ל שעה"כ. ואין לומר דבאמת אם כבר בידו לתלוש דאז שפיר יוכל להפריש ממק"א עליו לכשיתלשו שוב שפיר חשיב הי"ל שעה"כ רק דהא דקאמר בש"ס דאחמיץ במחובר מיירי דעוד לא ראוין לתלוש שלא נתייבשו עדן ושם לא יועיל אף אם יפריש ממק"א ויאמר לכשיתלשו דעיקר הטעם משום דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והכא אין בידו לתולשן ז"א דכ"ז שצריכים לקרקע אינם מקבלים חימוץ כמ"ש הרשב"א בס' הבתים וכ' הרשב"א דהא דמפורש בש"ס דשייך חימוץ במחובר דוקא בכבר נתייבשו וראוים לקצור וע' שו"ת ד"ח או"ח ח"ב סי' ל"ט וא"כ שוב יועיל אם יפרוש עתה ויאמר שיחול לכשיתלשו יה"י בידו ועכצ"ל דאפ"ה חשיב בכלל לא הי"ל שעה"כ לתרומה לפי שלא יחול התרומה מעכשיו א"כ ה"ה הכא דלא יועיל ההפרשה דחלה רק לכשילוש א"כ שוב הוי בכלל לא הי"ל שעה"כ ולא יועיל ההפרשה מיני' וב"י וממילא לא יועיל הפרשה ממק"א ג"כ ושוב יהי' הפסד כהן ויש לכאורה ראי' לשי' המעיל צדקה דגם בצריך לקרקע מקבל חימוץ ולפ"ז י"ל דדוקא בצריך לקרקע חשיב לא הי"ל שעה"כ אבל בעומד לתלוש כיון שיוכל לתרום עכ"פ שיחול לכשיתלוש חשיב הי"ל שעה"כ ומהני הפרשה א"כ ה"ה בחלה כיון שיוכל הפריש קודם לישה שיחול לכשילוש חשיב הי' לו שעה"כ ומהני הפרשה מיני' ובי' וממילא מהני הפרשה ממק"א ול"ח מפסיד לכהן וצע"ג. עכ"פ נשמע דהיכי שרק במקרה נזדמן שלא יוכל להפריש מגופה שפיר יש איסור טבל ומועיל הפרשה ממק"א וז"ב בס"ד
ולפ"ז אזדא כל פלפולך ומה שהעירות בסברת ת"ק וב"ת דפליגי אי רבוי הכמות שהוא אפשריות מכריע או מיעוט הכמות שהוא בפועל מכריע והנה דוגמא לזה מצינו בש"ס מנחות דס' ע"ב דר"ש אומר מנחת סוטה מצווי' טפי לפי שאפשר להיות כ"פ ביום אף שהוא רק אפשריות ור"י ס"ל דמנחת עומר מצווי' טפי לפי שהוא וודאית. ועוד מצינו כזה בש"ס כתובות דמ"ג דר"ש ס"ל לא שביק איניש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ ורבנן ס"ל לא שביק איניש מידי דאי מודה מחייב ותבע מידי דאי מודה מיפטר ונשמע דר"ש ס"ל דכיון דקנס חיובו בכמות דהוא מידי דקייץ אף שהוא רק אפשריות מ"מ עדיף ורבנן ס"ל דמידי דוודאי אף שהוא מיעוט הכמות עדיף וי"ל דר"ש לשיטתו דס"ל שם דמנחת סוטה מצווי' טפי וז"ב וחוץ לזה כיון דטבל חשיב בידו לתקוני א"כ כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ומועיל בדשלב"ל כמפורש בש"ס קידושין דס"ב ובש"ס יבמות דפ"ח מפורש דטבל חשיב בידו א"כ מפורש ברש"י פסחים דל"ח דמידי דבידו מהני אף למ"ד דל"ל הואיל מ"מ הואיל דבידו מהני דהוי ככבר נעשה א"כ זה ל"ח אפשריות רק וודאי וז"ב ונכון
אך גם לסברתך בשי' ת"ק דס"ל דהיתר דריבוי הכמות והוא אפשריות אפ"ה חדשת דהיכי דא"א לעשות כולו היתר אז שוב ל"ח ריבוי הכמות ולפ"ז חדשת דלת"ק דטבל קיל ושוב אסור להפריש מיני' ב"י שוב לא יועיל הפרשה ממק"א עפ"י סברת התוס' הנ"ל ושוב ע"כ צריך להפריש מיני וביה ושוב א"א לעשות כולו היתר ושוב ל"ח טבל קיל עכת"ד לענ"ד כמה טעותים יש בדבריך א' דבאמת אפשר להפריש מיני 'ובי' ויועיל ההפרשה ונהי דעכשיו שצריך לאכול לצורך פק"נ ס"ל לת"ק דיותר קיל טבל אבל באמת בעצם יועיל ההפרשה ורצון התורה להפריש ממנו וממילא מועיל הפרשה ממק"א וחוץ לזה אף א"א לעשות כולו היתר רק יפריש ממנו חטה אחת לתרומה אפ"ה עכ"פ הנשאר יהי' היתר אף לזרים ותרומה עכ"פ אסור לזרים וא"כ ע"כ דהוא משום ריבוי הכמות לפי שאפשר לעשות היתר אפי' לזרים וז"ב פשוט ובזה י"ל דברי הרמב"ם בפי"ד מהמ"א שכ' טבל ותרומה אם א"א לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה והקשו מדוע לא מפרש כפשוטו היכי שא"א בחולין היינו שאין די בחולין כפירש"י דכן מוכח פי' דברי הש"ס וע' בפר"ד שכ' דהרמב"ם מפרש פי' אחר בש"ס מכח קושיתו אך לשון הש"ס דקאמר היכי דא"א בחולין משמע כפירש"י ונקדים קושית המהרש"א דשמא רבי וראב"ש מיירי בא"א בחולין ופליגי בפלוגתת ת"ק וב"ת ונקדים קושיות הפר"ד והח"צ דנפריש וניבטיל דאף א"נ דמה"ת אסור לבטל מ"מ הוא רק איסור לחוד ועדיף שלא יאכל טבל או תרומה דהוי מיתה ביד"ש וע' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה וברש"י יומא דכ"ט לענין קומץ ועיי"ש בח"ב סי' צ"ט וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ט ולכאורה הי' אפ"ל דבאמת פריך בש"ס נדרים דנ"ט דתרומה לא יתבטל משום דהוי דשיל"מ ורק משום דלאו מצוה לאיתשולי אך באמת העיר בט"ז סי' שכ"ג דהא יש לו פתח ע"י תערובות וע' בישי"ע הל' יוהכ"פ שהאריך בזה ורק שי"ל דכיון דקודם שנתערב לא הי' דשיל"מ וא"כ זה פשוט דאם הפריש תרומה והוא חולה דלת"ק דס"ל טבל קיל א"כ מצוה לישאל על התרומה כדי להאכילו טבל דקיל ושוב י"ל דאם יתערב תרומה זו דל"ב דכיון דקודם שנתערב הי' מצוה לישאל כדי שלא להאכילו תרומה ושוב ממ"נ אחר התערובות תמיד חשיב דשיל"מ והכא קודם שנתערב ג"כ הי' מצוה לישאל א"כ ל"ב ואף דאחר שנתערב ובטל מה"ת שוב אין מצוה לישאל מ"מ עיקר תלוי באם קודם התערובות הי' מצוה לישאל וא"כ שוב לא. יתבטל ומש"ה מאכילין אותו טבל וכ"ז לת"ק דס"ל טבל קיל אבל לב"ת דס"ל תרומה קיל וא"כ שוב אין מצוה לישאל ושוב מערבין ומבטלין וא"כ יצא דלב"ת לפי דס"ל דמאכילין אותו תרומה שוב א"צ להאכילו שום