מהר"ש חלק ב נה

חלה פחות מזית ובזה ליכא עשה. ולענ"ד לק"מ דדוקא במידי דכתיב אכילה לציווי כמו בערב תאכלו מצות דכוונת התורה שיאכל מצה זו אז קפידת התורה דוקא במידי דנקרא אכילה ובפחות מכזית י"ל דאינו מקיים אף קצת מצוה כנודע וה"ה בענין התלוי במניעה היינו שהקפידה התורה שלא לאכול נבילה בזה ג"כ לר"ל המניעה רק בכזית אבל הכא דהאיסור הוא לאו בענין אכילה דאז נהי דכתיב ואכלת היינו הציווי הוא במידי דמיקרי אכילה אבל המניעה הוא אף במידי דלא מיקרי אכילה כיון דהמניעה הוא דבר שנא מענין אכילה וע' בפמ"ג בפתיחה לה"ש שכ' דא"נ דנבילה יש עליו עשה וזבחת אז יש העשה אף בכ"ש נהי דכתיב ואכלת מ"מ לא קאי ואכלת על המניעה ה"ה הכא. וביותר ביאור י"ל דכבר נסתפקו המפורשים לענין לאו דבל תותירו אי עובר בכ"ש אי נאמר דבכל דבר היכי דלא נתפרש בו שיעור הלכה בכזית או להיפוך ותלוי בהא דמצינו בש"ס חולין דר"ג דבמידי דחידוש אינו מצטרף בכא"פ ובש"ס זבחים ד"ע משמע להיפך וע' במנ"ח שהאריך בזה ובח"ס כ' דא"נ סתם אכילה בכ"ש א"כ במידי דחידש הדרינן לסברא החיצונה דע"כפ מצטרף אף ביותר מכא"פ אבל א"נ דסתם אכילה בכזית א"כ במידי דחידוש ל"א הלכה דמצטרף בכא"פ ויצא דלמ"ד סתם אכילה בכ"ש א"כ הלכה הוא בכ"מ דבעי כזית אבל אי סתם אכילה בכזית א"כ במידי דאזהרה הוא שלא בענין אכילה יש איסור בכ"ש וא"כ יש לומר דש"ס דבכורות קאי בשיטה זו וז"ב

ה) עוד הקשה שם לשי' הסוברים דבפחות מכביצה אף טומאת עצמן אין בהם א"כ ל"ש אי מיטמא דהא יוכל להפריש פחות מכביצה דאינו מקבל טומאה והנלע"ד עפ"י המפורש בש"ס נדה ד"ו ובע"ז דנ"ו נולד לה ס' טומאה עד שלא גילגלה תעשה בטומאה משגילגלה תעשה בטהרה והטעם דקודם גילגול עדן לא פתיך בי' חלה ומותר לטמאתה אבל משגילגלה תיכף חל עליו חיוב חלה ויש בתוכן קדושת חלה ואסור לטמאתה. וא"כ פשיטא דאם אחר הגילגול נטמאה טומאת ודאי דאז אם יפרוש אח"כ החלה בוודאי יהי' בעי שריפה וא"כ נודע דנהי דבפחות מכביצה אין מקב"ט מ"מ אם בשעת קבלת טומאה הי' בכביצה נהי שנשבר אח"כ מ"מ לא פרח טומאה אף בפחות מכביצה כמ"ש בתוס' פסחים דל"ד משם הת"כ אי אתה שובר אוכלין לטהרתן והמלמ"ל פכ"ג מכלים כ' זאת מסברא דנפשי' דאף דבגד שנפחת מג' על ג' פקע טומאתו מ"מ באוכלין לא דנשאר עליו שם אוכל והקשה ע"ז מהא דתורמוסין שם לפי"מ דמפרש שם בה"ל טומאת אוכלין דמיירי שהי' מקודם כביצה ואפ"ה בשעה שצמקו פקע טומאתו ורק אח"כ שתפח חזרה טומאתו ולפלא על המ"ל שלא העיר מדברי התוס' הנ"ל וע' בשעה"מ ה"ל ברכות א"כ עכ"פ אם אירע טומאה עד שלא הופרש ואחר הגילגול דאז כבר יש בו קדושת חלה למ"ד חולין הטבולין לחלה כחלה דמי וא"כ שוב אח"כ אם יפריש פחות מכביצה מ"מ לא יופקע טומאתו וז"ב בס"ד ולק"מ

נחזור לדבריו דזה טעות לדמות הך לשם דבשלמא שם א"ש כיון דבאמת קיי"ל דתיכף משגילגל אסור לגרום לה טומאה והטעם דפתיך בי' חלה וע"כ דבכל עיסה ועיסה יש בה כח החלה ונהי דמהני הפרשה ממק"א זה הוי כמו פדיון דמחליף עם הכהן וגזרה התורה דפקעה קדושה זו ע"י שנותן לכהן דבר וא"כ שפיר כ' התוס' דהכא אם יזדמן לה טומאה קודם ההפרשה, ואחר הגילגול דאז עכ"פ יצטרך לשרפה וא"כ ע"כ לא חייבה התורה עיסה זו בחלה להפריש מגופה וכיון דע"כ אסור להפריש מגופה וע"כ דאין בו קדושת חלה כלל א"כ שפיר אם יפרוש ממק"א הוי מחיוב על הפטור. אבל הכא דבעצם אפשר להפריש מגופה ונהי דבמקרה נזדמן שא"א להפריש היום משום איסור מוקצה דמעכב אבל עכ"פ כח התרומה מעורב בו ושפיר מועיל תפרשה ממק"ע וז"ב אף לפי"מ דמסיק בש"ס פסחים דבחמץ ל"מ הפרשה משום דכתיב תתן לו או משוה דבעי ראשית ששרים ניכרים אפ"פ יועיל הפרשה ממק"א לענין שיופקע עכ"פ איסור טבל ומכ"ש דאם יאכל בלי הפרשה יהי' חייב משום טבל אף דלא משכחת הפרשה מגופה וא"כ לסברת התוס' ל"מ שום הפרשה ממק"א ושוב לא יהי' איסור טבל כלל ובפי' מפורש בש"ס דבטבל שנתחמץ יש איסור טבל ורק אי חל איסור חמץ בזה פליגי ר"ש ורבנן ובנתחמץ במועד בוודאי לא דל"ח כולל כמ"ש הגרעק"א ובטעה"מ עיי"ש אבל עכ"פ יש איסור טבל וע"כ דכיון דרק במקרה נזדמן של"מ כעת הפרשה מגופה אבל עכ"פ מועיל הפרשה ממק"א ולא פקע איסור טבל וז"ב

ו) ובאמת יש להעיר מתוס' נדה ד"ו שכ' דאף אם לא נולד ס' טומאה שנוהג בחולין אפ"ה ל"ש הפסד כהן לפי שיוכל להפריש ממק"א וחזינן דאף דל"מ הפרשה מגופה דהא אינו ראוי לאכילה אפ"ה מהני הפרשה ממק"א ואדרבה בהא שכ' התוס' דשם מש"ה אין בוצרין עם הבוצר בטומאה משום הפסד כהן אדרבה י"ל שם לפי שעכ"פ בדיעבד יועיל אם יפרישו קודם שיקפה א"כ נהי דעדן לא נקרא משמרת תרומתי כמ"ש בתוספתא עכ"פ חשיב כהי' לו שעה"כ לתרומה ושוב יותר להפריש אף אם יוטמא דבכה"ג דהי"ל שעה"כ לא איכפת לן בהא דלו ולא לאורו וא"כ כיון דאפשר להפריש מיני' ובי' שוב מועיל הפרשה ממק"א וליכא בזה הפסד כהן אבל הכא קודם הגילגול לא יועיל קריאת חלה אף בדיעבד ושוב הוי לא הי"ל שעה"כ ושוב לא יועיל ההפרשה מיני' ובי' משום תתן לו והיכי שא"א להפריש מיני' ובי' גם הפרשה ממק"א ל"מ ושוב חשיב הפסד כהן ואף שי"ל דגם קודם הגילגול חשיב הי"ל שעה"כ לחלה דנהי דל"מ הפרשת חלה בעודו קמח מ"מ עכ"פ יוכל להפריש עכשיו חלה ממק"א ולומר עיסה זו יהי' חלה ע"ז לכשילוש ול"ח דשלב"ל משום דבידו ללוש כמ"ש בתוס' נזיר די"ב ושוב חשיב הי"ל שעה"כ לחלה ויועיל ההפרשה אף לאחר שיוטמא ושוב כיון דאפשר להפריש מיני' ובי' יועיל הפרשה ממק"א ושוב ליכא הפסד כהן ז"א דעכ"פ כיון דלא יחול עתה שם חלה קודם ם