מהר"ש חלק ב מט

ברח משם וכשבא לכאן סיפר לו דאקטאר א' במסל"ת שבעודה פנויה הרתה לזנונים והמיתה את הילד ונתנוה לבית אסורים והראה מכתב תעודה מהגריכט כי אמת הדבר גם באו ב' עדים לפניו ורצו להעיד דבר מכוער ושלחו הבד"צ מכתב התראה להאשה שתבוא לפה לקבל העדות בפניה ויען שהיא דוחית בלך ושוב נתקבל עדות משני עדים א' העיד שבא לבית האיש הנ"ל וכשבא סמוך לביתו השקיף בעד החלון אם הוא בביתו וראה שאשתו שוכבת עם איש במטה תחת המכסה ופגע ברעהו וסיפר לו הדבר איך שאיש הנ"ל דר עם אשתו ביום ואמר לו חבירו כי בעלה אינו בביתו ומסתמא הוא איש הנחשד והלכו שניהם לראות וכשבאו סמוך לביתה ראו שהנחשד ברח דרך הגינה וקושר מכנסים זה תורף שאלתו בקצרה

והנה יש לדבר מצד י' דברים א' מצד שנתברר עפ"י תעודת הערכאות שזינתה קודם הנשואין גם מצד ראיית הבעל בעצמי גם מצד העדאת העדים: והנה מ"ש כת"ה הואיל שזינתה בעודו פנויה יש ראי' שזינתה גם תחת בעלה באמת ז"א דל"מ אם לא הי' בזנותה רק איסור ב"ז וא"כ לא נעשית חשודה רק באיד"ר דקיי"ל בזנות דפנויה אם אינה מפקרת א"ע לכל אדם ליכא רק איד"ר כמפורש באה"ע סי' כ"ו דכ"ה שיטת רוב הפוסקים לא כמ"ש הה"מ א"כ נהי דעברה אררבנן מ"מ עדיין חזקת כשרות יש לה מה"ת דקיי"ל דאף שנפסל מדרבנן מ"מ לא נחשד אד"ת כמ"ש בתוס' גיטין די"ז דהעמד אותה בחזקת צדקות דלא זינתה כשהיא א"א אף דע"כ עכ"פ עברה איד"ר בביאת פנויה אפ"ה לענין ד"ת שייך חזקת צדקות ואף שבזה"ז רוב המזנות נדות הם דמסתמא פנויה אינה טובלת לנדתה וא"כ נחשדה על ד"ת מ"מ י"ל דהא קיי"ל חשוד על הקל אינו חשוד על החמור ואיסור זנות בא"א דיש בו עון מיתה חמור א"כ נהי דנחשדה אאיסור כרת מ"מ לא נחשדה אאיסור מיתה ומפורש בש"ס חולין דק"א דבהזיד ביוה"כ ושגג בשבת חייב חטאת וע"כ דחשיב שב מידיעתו דאיסור שבת חמור שהוא בסקילה ואף דמפורש שם דגם בהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב אף דשבת חמור וי"ל דל"ח שב מידיעתו כבר העיר בזה בתוס' שם וכ' דיוה"כ לפי שהוא יום סליחה חמור לי' אבל עכ"פ נשמע דגם מיוה"כ לשבת חשיב שב מידיעתו לפי שאיסור שבת הוא במיתה וע' פמ"ג בפ"כ לאו"ח מכ"ש הכא נהי דנחשדה אאיסור נדה מ"מ לא נחשדה אאיסור א"א ובפרט דביש לה בעל זנות ל"ש כמ"ש הרא"ש דרק בזנות דנשואה ס"ל לר"ל דזנות ל"ש לפי שבעלה משמרה ובפרט ביש לה בעל הוי פת בסלו וי"ל דלא נחשדה וע' בחוו"ד סי' קפ"ה

אך עכ"פ י"ל דאם לא ידע בעלה שזינתה בפניותה י"ל דחשוב כמו מקח טעות כמפורש בש"ס כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות ונהי די"ל דאחר הנישואין אמרי' חזקה אאעבב"ז וע' שו"ת ח"ס אה"ע סי' קמ"ח שהוכיח מדברי מהרי"ט דמבתולה לבעולה אף בבעילה בהיתר חשיב מקח טעות וגם אם הוא סבור שהיא אלמנה ונודע שהרתה לזנונים ג"כ חשוב מקח טעות

אך עכ"פ הכא שהוא סבר שהיא בתולה כשירה ונתברר שהיתה בעולה ועברה איסור נדות י"ל דחשיב מקח טעות ונהי שאפ"ל כיון דקיי"ל בלא הכיר בה שהיא ח"ל צריכה גט והטעם כ' הר"ן די"ל באיסור אדם מתפייס ובפרט הכא דלא נאסרה עליו ובאמת ל"ח בכלל עע"ד דהא מפורש בש"ע דעע"ד הוא רק אם הכשילתו בדבר איסור והכא לא הכשילתו במידי דהא מפורש בחוו"ד סי' קפ"ה דנהי דזינתה בנדתה מ"מ לא נחשדה להכשיל את בעלה באיסור נדות דלגבי בעל הוי כיש לה פת בסלו וכמפורש בש"ס סוטה דאף דמותר להתייחד עם נדה אפ"ה אסור להתייחד עם סוטה דנדה חשיב יש לו פת בסלו וע' ברש"י ותוס' יומא די"ח ע"ב וא"כ ל"ח בכלל עע"ד אפ"ה י"ל דעכ"פ מותר לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו דעכ"פ נהי דל"ח בכלל עע"ד אבל ר"ג ל"ג רק בפני נשים הכשרות כמ"ש הרשב"א והמהרי"ק הובא בב"י סי' קט"ו וע' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ג שכ' בפי' באשה כזו שמותר לגרשה בע"כ ועדיף מלישא ב' נשים כמ"ש בשו"ת שב"י דהיכי דפשעה חדר"ג קי"ל אבל עכ"פ בלא נודע מקומה וא"א לגרשה בע"כ מותר לישא ב' נשים כמ"ש בשו"ת בי"ש אה"ע סי' ע"ז דבאם לא נודע לבעלה שזינתה ומיד שנודע לו פירש ממנה דיוכל לגרשה בע"כ ע"כ אם באמת לא נודע לבעלה ע"ע מהזנות שזינתה קודם הנשואין א"כ משום זה לחוד יוכל לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו וז"ב בס"ד. עתה נדבר מצד ראיית הבעל

הנה באמת בזה יש להעיר בשני דברים א' שי"ל כיון דהבעל לא ראה אף כדרך המנאפים דהא לא ראה שוכבים בקירוב בשר א"כ ל"ח רק כדבר מכוער וא"כ מפורש בש"ע סי' י"א דע"א בדבר מכוער ל"מ ולשיטת הב"ש אף במהימן לי' ל"מ וא"כ י"ל דגם ראיית הבעל בדבר מכוער ל"מ ואם ליכא קדל"פ א"כ ע"כ לחוד ל"מ לאוסרה אף באין לה בנים ואף א"נ דכאן חשיב כקדל"פ מ"מ י"ל לפמ"ש הב"ש דע"א בכיעור ל"מ אף במהימן לי' והסברא י"ל דהא דמועיל ע"א במהימן לי' הוא מדין שאחד"א וא"כ י"ל לפמ"ש הא"מ בסי' י"א דע"כ ל"מ רק מדרבנן וא"כ נודע שיטת כמ"פ דבדרבנן ל"ש שאחד"א א"כ ל"מ ע"א בכיעור אף במהימן לי' וא"כ ה"ה ראיית הבעל דג"כ רק מצד שאחד"א קאתינן וא"כ י"ל בדבר מכוער דל"מ רק מדרבנן ל"ש שאחד"א ול"מ ראיית הבעל בדבר מכוער והנה באמת נודע שיטת הבה"ג דלענין לאוסרה על בעלה כיון דהוא בלא התראה בעי כמכחול בשפופרת ורוב הפוסקים חולקים

א) והנה לכאורה נשמע מדברי התוס' כתובות ד"ט שכ' אהא דפריך הש"ס מעשה שהי' מפני