מהר"ש חלק ב מח

פירכת הש"ס בנדרים שם אך עפ"י הנ"ל הי' מקום לומר דכבר כתבתי בתשובה דר"י ס"ל בדשיל"מ רק טעם רש"י והרבה מ"ד ס"ל טעם הר"ן וא"כ הי' מקום לומר דשם קאי הש"ס לשי' הסוברים דבדשיל"מ הוא עיקר טעם הר"ן וממילא היכי דלא הי' עליו שם דשיל"מ קודם שנתערב ל"ח דשיל"מ ושפיר קאמר הש"ס דתרומה ל"ח דשיל"מ משום דליכא מצוה לאתשולי א"כ לא הי' לו שם דשיל"מ קודם שנתערב ול"ח דשיל"מ אבל התוס' מקשה שפיר דמתני' בוודאי קאי אליבא דהילכתא דס"ל טעם רש"י עיקר א"כ גם כשיש עליו שם דשיל"מ אחר שנתערב ג"כ חשיב דשיל"מ ושוב י"ל דגם תרומה חשיב דשיל"מ ולכך חידשו התוס' דבאמת הפי' בש"ס כפשוטו דבאמת מתחרט ע"י התערובות ל"ח פתח ושוב ל"ח דשיל"מ דאין לו פתח ונשמע דשיטת התוס' הוא כשיטת הט"ז עכ"פ הי' מקום לומר דלשי' הרמ"א לא נימא בזה סד"ר להקל אך עכ"פ מדברי התוס' יש ראי' לשי' הט"ז ושוב ל"ח דשיל"מ וי"ל סד"ר להקל אך עכ"פ ע"י שאלה בוודאי יש מקום להקל בכה"ג דממ"נ לשי' הרמ"א מועיל שאלה וא"נ דזה ל"ח פתח שוב ל"ח דשיל"מ ושוב י"ל סד"ר להקל. אך באמת גם בלי שאלה יש מקום להקל דבאמת נודע מ"ש המפורשים בהא דהקשו בנדר ע"ד מצוה נימא עדל"ת והוקשו דהא אפלק"ש ע"י שאלה ותירצו דהכא א"נ דל"מ שאלה שוב אמרי' עדל"ת ולא חל הנדר והוי כאין מתירין הנדר עד שיחול נשמע דאף דא"נ דמועיל שאלה שוב ל"ש עדל"ת והוי חל הנדר מ"מ במידי דאי לא יועיל שאלה לא יחול הנדר ושפיר ל"מ שאלה א"כ שוב י"ל הכא דבאמת החלה נשרפה ואינו בעולם ואין על מה לחול כח השאלה דהא אכלה כולה אין נשאלין דאף לאמימר הוא רק משום דמחוסר מלקות אבל הכא דאינו בעולם וליכא נ"מ לענין מלקות ל"מ שאלה ובפרט בזה"ז מ' השער אפרים דל"מ שאלה ואף די"ל דעל טעם לחוד המעורב בתוך התבשיל ג"כ ע"י הטעם הוי כאיתא בעולם והרי מפורש בלב"ש בח"ד דעל טעם לחוד מצי להפריש ול"ח מן החיוב על הפטור כיון דטכ"ע ד"ת ובזה יש מבוכה רבה ע' שו"ת חס"ל וע' בספר נ"ז ח"ב הלכות כינוי נדרים ה"ש סי' ו' וע' שו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' קל"ד. א"כ עכ"פ על טעם הנשאר עכ"פ ל"ח כאכלה כולה ושוב מהני שאלה אך באמת ז"א דכ"ז באם בבירור ליכא ס' שפיר י"ל דמכח טעם האוסר הוי כעדן בעולם ומועיל שאלה אבל הכא דבאמת יש ס' שמא יש ס' ובאמת סד"ר להקל ושוב הוי כליתא בעולם ול"מ שאלה ואף דא"נ דמועיל שאלה שוב לא נימא בזה סד"ר להקל משום דהו"ל ס' בדשיל"מ ושוב יועיל שאלה מ"מ כיון דבלי השאלה שוב נימא סד"ר להקל ואין על מה לחול כח השאלה ושוב ל"ח דשיל"מ וזה כלל גדול דהיכי דבלי כח השאלה לא חל הנדר היינו דכבר ליתא בעולם שוב אין על מה לחול כח השאלה א"כ בנ"ד הדבר פשוט דל"ח דשיל"מ ושוב אמרי' סד"ר להקל ובפרט דלשי' הט"ז זה ל"ח פתח וכ"ה שיטת התוס' וגם יש מקום לומר עפמ"ש בספרי בהא דל"מ סד"ר בדשיל"מ הטעם דכיון שאפשר לעשות בענין שלא נצטרך להקל מטעם סד"ר א"כ הו"ל כגורם סד"ר בידים וביארתי בהא דאסור לגרום סד"ר בידים דא"נ דחז"ל לא גזרו על הס' א"כ סד"ר הוי הותרה ובמידי דהותרה מותר לגרום וכדמצינו בסנהדרין דט"ז דלמ"ד טומאה הותרה אין מעברין השנה מפני הטומאה וכנודע מחלוקת הרז"ה והרמב"ן בהא דאישתפיך חמימ דלאחה"מ בשבת אי מותר למול כיון דנצטרך אח"כ לחלל שבת בשביל פק"נ וכ' המפורשים דא"נ שבת דחויה אסור לגרום אבל א"נ דהותרה מותר לגרום א"כ ממילא ניחא בהא דקמ"ל דאסור לגרום סד"ר בידים דלדידן עיקר הטעם בהא דסד"ר להקל משום דתולין להקל והראי' דמחמירין היכי דהוי נגד ח"א וגם היכי, דהוי תרתי דסתרי אבל בחלת חו"ל דאין לו עיקר מה"ת דבכה"ג הוכחתי דגם נגד ח"א אזלינן לקולא ע"כ דחז"ל עשו בזה הס' להיתר גמור ומש"ה א"ש שיטת הדו"פ דבחלת חו"ל מקילין אף בב' קדירות דכיון דהוי היתר גמור ל"ח תרתי דסתרי וכיון שהס' הוי היתר גמור ושוב י"ל דמותר לגרום סד"ר כזה בידים כיון שהס' יהי' היתר גמור וכיון דמותר לגרום סד"ר שוב יש להקל בס' כזה אף בדשיל"מ והבאתי מ"ש ברשב"א יבמות דק"ג לענין מהב"ע דהיכי דאפשר שאם לא יצא המצוה לא יתעבד האיסור א"כ הוי כעושה עבירה לכתחילה והכ"נ הסברא לענין ס' בדשיל"מ דהיכי דאפשר למיעבד בהיתר גמור הוי כעושה הס' בידים א"כ בכה"ג אפשר להקל אף בדשיל"מ וגם דלשי' הט"ז ל"מ שאלה והוי ס' דשיל"מ ואף דבדשיל"מ כ' בט"ז סי' ק"ב דגם ס' דשיל"מ אסור מ"מ עכ"פ הוי ס"ס שמא יש ס' ושמא ל"ח דשיל"מ ולשי' הט"ז בדשיל"מ בדרבנן מהני ס"ס ובפרט שיש כמה דעות דבחלת חו"ל אף במבשא"מ בטל ברוב והט"ז מביא ד"ז בשם הד"מ א"כ הו"ל ג' ס' שמא יש ס' ושמא בטל ברוב ושמא ל"ח דשיל"מ וגם אפשר לצרף ההיתר דחלוטה אף דקשה לסמוך ע"ז דדברי הח"י הם רק לענין איסור משהו מ"מ עכ"פ לסניף יחשב עכ"פ מכל הנ"ל הדבר פשוט וברור דבכה"ג כשר בלי שום חשש וע' שו"ת ח"ס אה"ע ח"ב ס' צ"ב

ה' בהעלותך תרנ"ו ראדאמישלא והנני ידידו דו"ש... סימן י להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה מנחם מענדל נ"י מוצד"ק דעליטין יע"א

בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה בחזקת בתולה וכאשר דר עמה שתי שנים ראה שאינה מתנהגת כשורה והיתה חשודה בעיניו על אחיו ופ"א בא לביתו בלילה וראה שאחד השמיט א"ע מן המטה שאשתו שוכבת עליו והדליק הנר וראה שאחיו מונח תחת המטה ערום ואשתו שוכבת ערומה במטתה ופירש הימנה ונסע לאמעריקא כי לא רצתה לקבל ג"פ והאשה נסעה ג"כ שמה ונתנה אותו לבית האסורים