מהר"ש חלק ב מז

ח"א אזלינן לקולא ובאמת בעירובין דל"ו משני הש"ס בחד תירוצא דמש"ה מחמיר ר"י בטומאה הואיל שיש לו עיקר מה"ת ואף דבאמת ר"י מחמיר נגד ח"א אף בעיקרו דרבנן אך הרמב"ם פסק דבעיקרו דרבנן אזלינן לקולא אף נגד ח"א ובאמת מצינו חילוק בין עיקרו ד"ת לענין אי מועיל חשע"ש ע' תוס' עירובין דל"ב וע' פמ"ג בפתיחה לה"ט וע' פמ"ג או"ח סי' שצ"ד שהביא בשם הדו"פ דבעיקרו דרבנן אף בבאו לישאל בב"א מקלינן ודעתו דבחלת חו"ל גם בב' קדירות שרי

א) והנה עפ"ז י"ל בהא דפריך בעירובין דל"ה אר"מ דס"ל בס' עירוב ה"ז חמור גמל מהא דטבל מטומאה קלה ס' לקולא והקשה השעה"מ דהרי הוי תרתי דסתרי דאם נרצה להקל נוכל להקל בהאלפים שמצד תחום ביתו ונוכל להקל גם בהאלפים שמצד העירוב ובתרתי דסתרי גם בדרבנן אזלינן לחומרא. אך באמת כ"ז א"נ דטעם דסד"ר להקל משום שתולין להקל בדרבנן ושפיר בס' דסתרי מחמירין דאם ניקול בשניהם בוודאי יבא לידי איסור אבל א"נ דחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ אף במקום ח"א הוי לקולא דכיון דבאמת על כ"א מהמקומות יש ס' ניזול לקולא ושוב לא שייך תרתי דסתרי דהא חז"ל לא גזרו על הספק ונודע שיטת המהרי"ט דס' ממזר מותר בבת ישראל ובממזרת דהתורה התירה ס' ממזר מותר בבת ישראל ובממזרת ולא שייך תרתי דסתרי וע' בש"ש. והנה גם בהא דנחלקו הש"ך והפר"ח אי בסד"ר נגד ח"א. הוי לחומרא תלוי א"נ דעיקרו משום דתולין להקל א"כ נגד ח"א הוי לחומרא אבל א"נ דחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ גם במקום ח"א הוי לקולא דחזקה ל"ח בירור לשי' כמ"פ ודעת הפר"ח דבס' ממזר אף במקום ח"א הוי לקולא א"כ שפיר פריך הש"ס דמדחזינן דר"מ מקיל אף נגד ח"ט וא"נ דהטעם משום דתולין להקל א"כ נגד ח"א צ"ל לחומרא וע"כ צ"ל דהטעם משום דחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ גם בתרתי דסתרי מקילין ומיושב קושיא הנ"ל ע"נ בס"ד. ועפ"ז א"ש סברת הדו"פ הנ"ל דבשלמא בדבר שיש לו עיקר מה"ת דאז מחמירין היכי דהוי הס' נגד ח"א וע"כ דעיקר הטעם משום דתולין להקל א"כ שפיר בתרתי דסתרי מחמירין אבל בדבר שאין לו עיקר מה"ת דמקילין אף נגד ח"א וע"כ דבזה עשו הס' להיתר גמור א"כ שוב גם בתרתי דסתרי מקילין דבס' הוי היתר גמור והוי כמו בס' ממזר דמותר אף בתרתי דסתרי וז"ב בס"ד. עכ"פ נשמע דבאין לו עיקר ומה"ת מקילין אף דהוי נגד ח"א. א"כ אף לשי' הרמ"א בשם או"ה דבאיד"ר במבשא"מ ונשפך דמחמירין מ"מ לפמש"ל עיקר הטעם משום דהו"ל נגד ח"א וא"כ הכא בחלת חו"ל דאין לו עיקר מה"ת מקילין אף נגד חז"א א"כ בוודאי שרי בנאבד האיסור דהוי כנשפך נשמע דהכא אף לשי' הרמ"א בשם או"ה ג"כ שרי ומכ"ש לשי' הט"ז והש"ך דגם בשאר איד"ר מקילין בנשפך מכ"ש הכא דיש להקל

אך באמת לכאורה י"ל דאף לשי' הט"ז והש"ך דבכל איד"ר מקילין בנשפך אפ"ה י"ל לפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' שכ"ג דחלה שנתערבה דיוכל לישאל על החלה דזה גופא שאוסר התערובות חשיב פתח. א"כ שוב י"ל דל"ש לומר בזה סד"ר להקל דהיכי שאפשר בשאלה ולא יצטרך להקל מטעם סד"ר ושוב י"ל דל"א בזה סד"ר להקל וכדמפורש בע"ז דל"ז דאף דס' טומאה ברה"ר טהור מ"מ אמרי' הא מיא בשקעותא דנהרי זולי טבילי א"כ י"ל דגם בסד"ר היכי שיש עצה שלא נצטרך להקל בס' לא מקילין ואף דדעת התוס' עירובין דל"ו דבטומאה דרבנן ל"א זילי טבילי מ"מ כמ"פ כ' דגם בדרבנן אמרי' זולי טבילי וע' תוס' פסחים ד"י ותוס' כתובות דכ"ח וחוץ לזה י"ל דבאמת הט"ז מקשה על דין הרמ"א מהא דמפורש בש"ס דתרומה ל"ח דשיל"מ משום דליכא מצוה לאתשולי וקשה להבין הסברא וע"כ משום דאין לו פתח וא"נ דזה גופא חשיב פתח למה תרומה ל"ח דשיל"מ אך המפורשים כ' דדשיל"מ ל"ח רק היכי דהי' עליו שם דשיל"מ קודם שנתערב דאז חשיב שם היתר וא"כ בתרומה דקודם שנתערב לא הי' לו פתח א"כ לא הי' עליו שם היתר קודם שנתערב ל"ח דשיל"מ אף שע"י התערובות יל"מ מ"מ כבר נתבטל עכ"ד א"כ י"ל כ"ז ניחא לענין ביטול שפיר אמרי' דכיון דקודם שנתערב לא הי' עליו שם היתר שפיר בטל אבל לענין סד"ר דבשעה שנולד הסד"ר אז כבר הוא בתערובות ואז יוכל לישאל שוב הו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ ל"א סד"ר להקל כמפורש בש"ע סי' ק"ב מקורו מביצה ד"ד נמצא לכאורה דלשי' הט"ז שחולק על הרמ"א וס"ל דמתחרט מכח התערובות ל"ח פתח וא"כ שוב יש להקל מטעם סד"ר אבל לשי' הרמ"א דמהני שאלה א"כ חשיב דשיל"מ ע"י שאלה ושוב לא יועיל סד"ר וביותר ביאור י"ל דלא יועיל בזה סד"ר דעיקר סברת המפורשים דהיכי דלא הי' עליו שם דשיל"מ קודם שנתערב ל"ח דשיל"מ יוצדק לסברת הר"ן דהטעם דדשיל"מ לא בטל משום דהוי היתר בהיתר א"כ שפיר דבמידי דמצוה אמרי' כל העומד וגם מידי דשכיח הוי ככבר יש עליו שם היתר כמ"ש בתוס' ב"ק דס"ו דשינוי החוזר במידי דל"ש ל"ח שינוי החוזר א"כ בתרומה דל"ש פתח אין עליו שם היתר א"כ אף דע"י התערובות חל עליו שם היתר מ"מ בטל אבל לטעם רש"י א"כ גם באפשר לאוכלו בלי ביטול עכ"פ לאחר שנתערב לא יועיל ביטול וע"כ צ"ל דהרמ"א קאי בשיטת הר"ן א"כ לענין סד"ר בדשיל"מ בזה ל"ש טעם הר"ן וכ' המפורשים דבס' גם הר"ן מודה לטעם רש"י א"כ גם כשנתהווה דשיל"מ אחר שנתערב ל"א סד"ר להקל

ובאמת עפמ"ש דסברת המפורשים דהיכי דלא הי' עליו שם דשיל"מ קודם שנתערב בטל הוא רק לטעם הר"ן אבל לטעם רש"י גם בכה"ג חשיב דשיל"מ והנה באמת לשי' הט"ז ל"מ במתחרט מכח התערובות וא"כ הפי' בש"ס כפשוטו דכיון דליכא מצוה לאתשולי ליכא פתח ועפ"ז י"ל שיטת התוס' ב"מ דנ"ג בהא דפריך בש"ס גבי מעשר ואם איתא לדחזקי' הא הו"ל דשינ"מ והקשו בתוס' והא תרומה ג"כ הו"ל דשיל"מ ותירצו דכיון דליכא מצוה לאתשולי ל"ח דשיל"מ כמפורש בש"ס שם והקשו דהא הוא