מהר"ש חלק ב מו

וי"ל דקנין דרבנן ל"מ להפקיע איסור חמץ דבשלמא במשכיר לו המקום י"ל דמועיל מטעם קנין חצר אבל הכא א"א רק מכח קנין אגב

אך באמת גם במשכיר לו החצר אינו מועיל לשי' כמ"פ מטעם חצר דבאינו עומד בצידו אינו מועיל רק מטעם שליחות ול"מ בעכו"ם ועכצ"ל דסמכינן אקנין אגב או דהוא בכלל הביטול או דקנין דרבנן מהני לד"ת ובפרט הכא לענין חמץ שעה"פ דרבנן סמכינן בוודאי אקנין אגב אף שהוא דרבנן ע' תוס' ב"ק די"א. ובפרט דבאמת דעת התוס' קידושין ד"ה דקנין אגב הוא מה"ת ועיי"ש במקנה ועיין בס' גאון צבי חו"מ סי' שס"ג ובפרט שיש לצרף מ"ש בשו"ת הגרח"כ או"ח סי' י"ב ובס' איגרא רמא דהיכי דכתב שט"מ אף דבטל השטר מ"מ כיון שעשה כדין והי' סובר כל ימי הפסח שנמכר להעכו"ם בכה"ג א"ע ועפמ"ש הר"ן ז"ל דבג"ד שאינו רוצה לקנות סגי ומכ"ש הכא דבאמת מכר והי' סובר כל ימי הפסח שנמכר הכל בוודאי יש להקל וע' שו"ת א"צ סי' נ"ב. וליתר שאת יש לערבו חד בתרי דדעת כמ"פ דאיסור דרבנן מותר לבטלו לכתחלה ואף דלשי' המחבר אסור לערבו לכתחילה מ"מ באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר לערבו לכתחילה ע' תוס' ביצה ד"ד ופסחים ד"ל והכא שיש כמה צדדים להקל בוודאי דמותר לערבו. ואף שכ' בחוו"ד סי' צ"ט דבא"ה אסור לבטל דזה גופא חשיב הנאה וע' בישי"ע ובשו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' קצ"ו מ"ש דבא"ה לכ"ע אין מבטלין מה"ת. מ"מ לענין זה יש כמה שי' דחמץ שעה"פ מותר בהנאה ושוב ע"י ביטול מותר אף בשתיה ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דבהפ"מ מותר בלי שום חשש וז"ב בס"ד לדינא

באעה"ח ו' עש"ק אחרי תרנ"ה ראדאמישלא והנני ידידו. סימן ט להרב הגדול החו"ב המפורסם החסיד וכו' כש"ת מו"ה פנחס הורוויץ נ"י הראבד"ק קאסוב יע"א

בדבר שאלתו בהפרישו חלה ורצו להשליכו לתנור ונפל תוך התבשיל ונשתהא שם מעט והוציאו אותה מן התבשיל והשליכו לתוך התנור ולא נזכרו לדקדק אם יש בו ס' ועתה נולד ס' אם הי' ס' בהחבשיל נגד החלה כיון דלא ידעו בצמצום שיעור החלה זה תורף שאלתו: והנה לכאורה הדין פשוט דכיון דאינו לפנינו ואין בזה חסי"ד קיי"ל במב"מ דאזלינן לקולא א"כ ה"ה בגוף האיסור שהוא דרבנן ג"כ הוי לי' סד"ר ולקולא ובאמת הדבר מפורש בט"ז סי' צ"ח שהביא שו"ת הרמ"א בשם או"ה דבשר עוף בחלב ונשפך אזלינן לחומרא ומוכח דבמבשא"מ אף באיד"ר אזלינן לחומרא אך באמת הט"ז בעצמו כ' דרק בבשר עוף בחלב אזלינן לחומרא דבזה תיקנו כעין ד"ת ממש אבל בשאר איד"ר אזלינן לקולא ודעת הש"ך דגם בבשר עוף בחלב אזלינן לקולא בנשפך לדידן דס"ל בב"ח עוף דרבנן. נמצא לכאורה דבנ"ד לשי' הט"ז והש"ך בוודאי שרי'

אך באמת י"ל עוד דגם לשי' הרמ"א שהבין בשי' האו"ה דגם למ"ד בב"ח עוף דרבנן אפ"ה מחמירין אעפ"כ י"ל דהכא מודה דשרי דבאמת צריכים להבין סברת האו"ה לפי הבנת הרמ"א וכי גרע איסור שהוא בעצם דרבנן מס' שהוא דרבנן מצד הביטול אך באמת י"ל דהנה בשו"ת רעק"א סי' פ"ב נסתפק אי במבשא"מ ביבש ונאבד מקצתו ויש ס' אם הי' ס' אי שרי מי נימא דכיון דגם בזה שיעור ס' הוא רק מדרבנן הו"ל סד"ר לקולא וכ' דבאמת לכאורה י"ל דאף בדרבנן ניזול לחומרא בנשפך דהוי נגד ח"א דהא הס' אם נהפך האיסור להיות היתר ושייך ח"א אך באמת א"נ דליכא ס' שוב נעשה מן ההיתר איסור ואיתרע ח"ה וא"כ מוקמינן ח"ה נגד ח"א והו"ל סד"ר ולקולא. אך ביבש דאף בליכא ס' מ"מ ל"ש לומר דנעשה מן ההיתר איסור שוב יש ח"א וגם בדרבנן לחומרא עכת"ד

אך בעיקר סברתו דיש נגד זה ח"ה באמת נודע מ"ש בתוס' יבמות דפ"ב דבאיסור שנתערב ל"ש ח"ה והסברא דההיתר גופא לא נעשה איסור אך באמת ניחא דמדרבנן דאמרי' חנ"נ א"כ שוב עשה מגוף ההיתר איסור ושייך ח"ה וא"ש סברת הג' הנ"ל: וא"כ י"ל בסברת הרמ"א בשם האו"ה דס"ל דל"ש בזה ח"ה לפי שלא נעשה מגוף היתר איסור ואף דאמרי' חנ"נ אפ"ה חזינן לענין חהר"ל דל"ח לי' לגוף האיסור וגם לענין כמה דברים ובפרט באיד"ר שיטת כמ"פ דל"א חנ"נ ושוב ליכא ח"ה וממילא גם בנשפך אזלינן לחומרא דהי"ל נגד ח"א ואי דתיקשו דגם במב"מ ונשפך ניזול לחומרא מכח ח"א ז"א דנודע שיטת הר"ש דהיכי דהי' בח"א ד"ת ויצא מח"א ד"ת אז אף דנשאר סד"ר נגד ח"א אפ"ה אזלינן לקולא ובאם מתחילתו לא הי' עליו שם איסור ד"ת אזלינן לחומרא נגד ח"א א"כ שפיר יש חילוק במב"מ ונשפך כיון דעכ"פ נסתלק האיסור ד"ת ע"י ביטול שוב אינו מזיק מה דהוי נגד ח"א אבל בעצם איד"ר ניזול לחומרא משום דהוי נגד ח"א ואף שבאמת העירו על הר"ש מחולין ד"י מנמצא דבר חוצץ אף דמיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן

וביארתי בספרי לחלק בין היכי שהס' במעשה המכשיר או היכי שהס' במעשה האוסר ובין היכי שנעשה השתנות גם לענין הדרבנן עיי"ש. וא"כ הכ"נ יש ס' על מעשה המכשיר ושוב שייך ח"א. אך באמת שם במב"מ דעצם האיסור הוא ד"ת שוב אמרי' חנ"נ אף בשיעור דרבנן ושוב הוי חזקה ניד חזקה אבל בעצם איד"ר ל"א חנ"נ ושוב הו"ל נגד ח"א מש"ה ס"ל להרמ"א בשיטת האו"ה דאזלינן לחומרא משום נגד ח"א. א"כ לפמ"ש הרמב"ם בפ"ו דמקוואות דבטבל מטומא' חמורה אז בס' טבל כהוגן אזלינן לחומרא ובטבל מטומאה קלה אזלינן לקולא ופירשו הנו"כ ז"ל דגם באה"ט דרבנן אזלינן לחומרא דהוי עיקרו מה"ת ואזלינן לחומרא נגד ח"א אבל בעיקרו דרבנן. גם נגד