מהר"ש חלק ב מה

דרוב הפוסקים ס"ל כשי' הר"ת דגם ישראל מעכו"ם אינו קונה בכסף וא"כ ל"ח ס' בנתנלגל דבאמת מעולם לא הי' בגדר ס' רק בימי הפסח לענין איסור ב"י חוששין אף לשי' יחידות אבל אחה"פ סומכין ארוב הפוסקים דל"ק בכסף וע' במק"ח סי' תמ"ח שכ' דבלא קנה רק בכסף יש להקל בעה"פ ובאמת דעת הרמ"א דגם בבכור בל"ק רק בכסף דמותר ע' בט"ז יו"ד סי' ש"כ וכיון דמקילין אף בבכור ד"ת מכ"ש בחמץ שעה"פ דרבנן בוודאי מותר ובפרט אף א"נ דכסף קונה מ"מ הכא דהוי בשעת הקנין דשלב"ל בוודאי ל"ק בכסף וע' בשו"ת ד"ח. אך כיון שכבר עשו שלאס צעטיל א"כ נהי דשטרא ל"מ במטלטלין מ"מ עכ"פ כ' המפורשים דחשיב עכ"פ סטימתא וא"כ ממילא אין כאן ס' קנין רק וודאי קנין דקנין סטימתא מועיל לכל השיטות וממילא אין היתר מצד דהוי דשלב"ל דדעת הרא"ש בתשובה דבסתימטא מהני אף בדשלב"ל וע' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ס"ו שכ' דאף דדעת המרדכי דנדר למוהל קודם שנולד ל"מ זה דוקא היכי דלא נהגו בפי' להקנות דשלב"ל אבל היכי דהמנהג בפי' להקנות אף דשלב"ל שפיר מהני' וכן כ' בשו"ת ד"ח א"כ בימיני דהמנהג בפי' להקנות יי"ש קודם שנולד א"כ ודאי דמועיל והוי ודאי קנין אך באמת י"ל דהנה כ' המק"ח שם דאם לא קנהו מעכו"ם רק בקנין דרבנן יש להתיר די"ל דלא הפקיעו ממון ישראל בתקנתם וא"כ י"ל הכא כבר הוכחנו דמצד קנין כסף ליכא חשש א' דהוי סד"ר ועוד בדשלב"ל בוודאי ל"ק ורק מצד קנין סטימתא וזה היי רק קנין דרבנן ע' בנה"מ סי' ר"א וא"כ לא הפקיעו ממון ישראל בתקנתם וכמ"ש בתוס' גיטין די"ג דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם וע' בסמ"ע שכ' דאי מכירת שטרות דרבנן ל"מ בעכו"ם וע' בריטב"א כתובות דל"א ובספרי סי' ח' ועיי"ש בנה"מ שכ' דקנין כזה שמועיל גם בדד"מ בוודאי דמועיל אף לגבי עכו"ם ועפ"ד הש"ס ב"ק דמזכין לישראל בין בדינינו בין בדיניהם וא"כ הי' מקום לסמוך בזה אשי' המק"ח דקנין דרבנן ל"מ להפקיע ממון ישראל ובפרט לענין חמץ שעהיפ דרבנן בוודאי י"ל אסברת המק"ח

אך אכתי יש לחוש לשי' הרדב"ז והח"ס דקנין סטימתא כיון דהסוחרים בעצמם עשו זה הקנין עדיף מקנין דרבנן ומועיל מה"ת וא"כ שוב י"ל דמועיל אף בקנה מעכו"ם. ועוד יש לעורר דבאמת אפי' א"נ דקנין מצד המנהג ל"ח שלו מה"ת מ"מ בחמץ דגילתה התורם דאף בקע"א עובר אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ בחמץ בזכות כל דהו סגי דעכ"פ חשיב מצוי בידך ומש"ה כ' השא"ר דעובר ע"י זכות ט"ה וא"כ ה"ה היכי דקנה עכ"פ בקנין שהוא מצד מנהג חשיב עכ"פ מצוי

אך באמת י"ל לענין חשש הא' דק"ס מועיל מה"ת י"ל עפמ"ש ברשב"א גיטין די"ג בהא דמשני נעשה כאומר משתעבדנא וכ' דבאמת ידע הש"ס דכ"ז הוא רק תיקון חז"ל דיועיל מעמ"ש רק ס"ל להש"ס דבדבר דמשכחת קנין היינו באם ירצה להשתעבד לו אז יוכלו חז"ל לתקן שיועיל כאלו הקנה לו אבל בדשלב"ל דלא משכחת קנין אף מדעת הלוה א"כ לא יכלו חז"ל לתקן יותר מאלו הקנה בעצמו עיי"ש. הכ"נ נ"ל דדוקא בדשב"ל דעכ"פ שייך בו ענין קנין א"כ מהני ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין אבל בדשלב"ל דלא משכחת בו מה"ת שום קנין א"כ ל"מ מנה גם שיותפס קנין בדבר של"ש בי' שום קנין מה"ת א"כ בדשלב"ל אף לשי' הסוברים דמהני קנין סטימתא הוא רק מדרבנן וא"כ שוב לא הפקיעו ממון ישראל ובפרט שגם הח"ס לא החליט דק"ס הוא מה"ת רק מחשבו לס' וא"כ בחמץ שעה"פ דרבנן שוב הו"ל סד"ר ולקולא. וחשש השני דעכ"פ חשיב מצוי בידך ג"כ א"ש דבאמת דעת הגאונים דאם חמצו של ישראל מופקד ברשות עכו"ם ובפרט באחריות עכו"ם דא"ע ורק בט"ז סי' ת"מ כ' דדוקא היכי דהחמץ אינו שלו רק דעובר בב"י מצד קע"א א"כ כיון דהא דעובר מצד חידוש הוא א"כ שפיר כשאינו בבתיכם א"ע אבל בחמץ של ישראל ממש דעובר מצד הסברא אז אף כשאינו בבתיכם עובר וא"כ הכא שהוכחתי דבאמת עכ"פ ל"ח שלו מה"ת דבדשלב"ל בוודאי ל"מ ק"ס מה"ת ולענין קנין דרבנן ל"מ בעכו"ם ורק דנימא דעכ"פ חשיב מצוי בידך וכמו בקע"א בזה שוב כיון דעומד ברשות העכו"ם ובאחריות העכו"ם שוב א"ע. וחוץ לזה י"ל גם אם נימא דקנין כסף מהני בעכו"ם או דנימא דק"ס מועיל מה"ת אפי' בדשלב"ל מ"מ י"ל עפמ"ש בתוס' ב"ב ד"נ לחלק לענין ק"פ דהיכי דמעולם לא הי' לו רק ק"פ אז לאו כקה"ג דמי אבל אם הי' לו תחיה קה"ג ואח"ז מכר הקה"ג לאחר ונשאר לו ק"פ אז בוודאי כקה"ג דמי. וכן לענין בהמת ארנונא כ' בתוס' ב"מ דע"א ופסחים ד"ו לחלק בין אם מתחלה הי' ממיש שלו

א"כ י"ל היכי דהעכו"ם קע"א אז יש חילוק באם החמץ הוא באמת ברשות הישראל ואח"כ מסרו לעכו"ם באחריות העכו"ם שפיר עובר הישראל דכיון דמעולם לא הי' הדבר ממש שלו אז אפי' כשאינו בביתו של ישראל ג"כ עובר אבל היכי דקנה מהעכו"ם ומעולם לא לקחו מרשות העכו"ם ונשאר בביתי ובאחריותו שפיר י"ל כיון דמקודם הי' לגמרי של העכו"ם וגם עכשיו נשאר בביתו ובאחריותו ומעולם לא הי' בבית הישראל ובאחריותו שפיר בכה"ג א"ע וע"ז האופן מיירי המכילתא וא"כ מטעם זה הי' מותר מצד דא"ב ובאחריותו. ובפרט שהוכחתי דעכ"פ מה"ת בוודאי לא קנה. והגם דאף בכה"ג דהגל"מ לאו כממון דמי וכדמוכח מקדשים שחייב באחריותן אבל עכ"פ י"ל דבכה"ג מיעטה התורה דהיכי דמעולם לא הי' בביתו שרי. ובפרט דבאמת י"ל דכיון שכ' סתם שמכר כל חמץ שיש לכ"א מהשותפים א"כ גם חמץ זה בכלל דל"צ להראות לו מקום החמץ דאף לשי' המק"ח דבעי לפרט כל מין שמוכר דבלא"ה הוי כמוכר לו דבר שאינו קצוב אבל הכא דעכ"פ מכר יי"ש ואם הנכרי סבר וקיבל לקנות יי"ש א"כ כיון שכ' דמוכר כל חמץ של השותפים א"כ הוי בכלל כל מיני יי"ש שיש להם. ואי דנימא הואיל דלא הקנה להם מקום עמידת היי"ש א"כ א"א לומר דנקנה להעכו"ם רק מכח קנין אגב