מהר"ש חלק ב מד

דלכאורה דכיון דעכ"פ בימי הפסח הי' שם איסור על חמץ זה דבפסח גם חמץ ש"ע אסור ורק הס' על אחה"פ אי פקע איסורו א"כ הו"ל נגד ח"א אך באמת ל"מ לשיטת המל"מ דבסד"ד ל"ש ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה הדין א"כ בוודאי ל"ש הכא ח"א ואף א"נ דגם בסד"ד שייך ח"א אפ"ה לדברי הר"ש דדבר שהי' בח"א ד"ת והח"א ד"ת כבר פקע אז אזלינן לקולא אף נגד ח"א דרבנן א"כ הכא בשלמא לר"י דס"ל חמץ שעעה"פ אסור מה"ת וחמץ ש"ע עכ"פ בפסח אסור באכילה לשי' התוס' פסחים דכ"ח אף לראב"י א"כ בס' אי החמץ של ישראל שפיר י"ל לענין אכילה יש ח"א דיש ס' שמא גם עכשיו אסור מה"ת. אבל לר"ש מח"א ד"ת בוודאי יצא ושוב אזלינן לקולא בדרבנן אף נגד ח"א. אך לכאורה לפמ"ש (בספרי ח"ר) דדוקא היכי דיש ס' שמא נולד מעשה חדשה לאיסור ועכ"פ רגע א' הי' טהור בוודאי אז בכה"ג ל"ש ח"א דהא נעשה השתנות וגם נשתנה שם איסור מחפצא לגברא אבל היכי שיש ס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין הדרבנן שפיר הוי נגד ח"א א"כ הכא יש ס' שמא של ישראל הוא א"כ מעולם לא פקע איסורו אך באמת י"ל ב' סברות בדבר א' בשלמא אי הי' האיסור חמץ שעה"פ רק מפאת איסור ד"ת שהי' עניו בימי הפסח כמו בנמצא דבר חוצץ דמדרבנן נשאר שם איסור הא' דשם טומאה הראשון עליו וא"כ הי' מקום לומר דחשיב ח"א אבל הכא דהאיד"ר הוא רק משום דעבר אב"י וא"כ לענין איסור בי' ליכא ח"א דבחמץ ש"ע לא עבר בב"י וא"כ ל"ש ח"א דהא ע"כ הם איסורים חלוקים דבפסח הי' בו איסור אכילה בעצם ועכשיו הוא רק מכח ב"י ובזה ליכא ח"א. וחוץ לזה י"ל עפמ"ש בשו"ת נוב"י או"ח סי' כ' דאם א' מת בפסח מותר החמץ לאחה"פ לפי שלא זכו היורשים בחמץ משום דהוי א"ה ואף דכבר עברו הבעלים אב"י וא"כ יש לקונסו מ"מ מחדש הוא דבימי הפסח כ"ז שיש האיסור ד"ת לא חל עליו קנס חז"ל רק לאחה"פ דפקע איסור ד"ת אז חל קנס חז"ל ואז כיון שאין בעלים על החמץ אין על מי לחול הקנס וא"כ לפמ"ש הנוב"י ל"ש ח"א דבשלמא אי בחמץ של ישראל הי' חל האיסור תיכף בימי הפסח א"כ שפיר לא הי' התחדשות האיסור בעת שפקע איסור הא' ושוב הי' שייך ח"א דכיון דעכ"פ בימי הפסח חל עליו איסור וודאי רק הס' אי הי' עליו רק איסור שיופקע אחה"פ או גם איסור קנס שישאר באיסור לעולם א"כ י"ל כיון דחל תו לא פקע מס' אבל לפמ"ש הנוב"י א"כ כ"ז שהי' עליו איסור הא', לא הי' חל איסור האחרון רק הס' אי במוצאי פסח חל עליו הקנס שוב י"ל דסד"ר להקל ול"ש לומר דהוי נגד ח"א ז"א דע"כ צ"ל דפקע איסור הא' דאל"ה לא הי' חל איסור האחרון וא"כ כיון דשני האיסורים סתרי אהדדי ולא משכחת שיחולו בב"א שוב ל"ש ח"א ורק אי גם מתחילה לא הי' אסור רק מדרבנן אז הי' שייך ח"א דהא י"ל דנשאר שם איסור הראשון אבל ד"ת ודרבנן הם שני שמות כנודע מהאחרונים ובוודא דל"ח נגד ח"א וא"כ שוב י"ל בזה סד"ר להקל. אך לכאורה יש מקום לומר דכיון דהס' הי' באמת גם בימי הפסח לענין איסור ב"י והו"ל ס' לענין ד"ת א"כ גם כשנעשה אח"כ דרבנן צריך להחמיר וכמו בס' דרוסה שנתערב באחרים דל"מ וכמו בס' טריפה בכלי דאסור גם לאחר מעל"ע וכנודע שיטת מהריב"ל ובאמת כבר הרגיש בזה בשו"ת ב"א או"ח סי' מ"א ובשו"ת תוע"ר. אך באמת י"ל דגם בנולד ה"ס בד"ת אפ"ה בלא נודע הס' בד"ת עד אחר שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ וה"ה הכא אם באמת הי' נזכר בימי הפסח אז הי' נ"מ לענין איסור ב"י ד"ת והי' צריך להחמיר מס' א"כ גם אי הי' משהה אותי עד לאחה"פ ג"כ הי' אסור דהא כבר החמרנו על הס' בהיותו ד"ת ועבר על ס' בי' וע' בפמ"ג סי' תמ"ה אבל השתא דלא נזכר עד לאחה"פ א"כ תיכף בשעה שמתחילין לדון על הס' הוי דרבנן שפיר יש להקל בדרבנן דחשיב לא נודע ועוד לפמ"ש בשו"ת רעק"א דדוקא שם בס' דרוסה שנתערב דאף דהוי סד"ר מ"מ משכחת שיהי' גם עכשיו הס' לענין ד"ת היינו באם יוכר האיסור אז שפיר נחמיר א"כ גם קודם שניכר האיסור מחמירין אבל בס' טריפה בכלי א"א שיהי' עכשיו ס' ד"ת מקילין א"כ גם הכא א"א שיהי' עכשיו ס' בד"ת שוב יש להקל בס' הגם שאפשר שיושאר עד פסח הבא ואז יהי' ס' ד"ת אבל עכ"פ בזמן שדנין על איד"ר א"א שיהי' אז ס' ד"ת. ועוד י"ל דעיקר הטעם דאנו מחמירין בנולד הס' בד"ת משום דכבר אסרנו מס' ואמרנו שהוא איסור א"א עתה לומר להיפך דיהי' זילזול לדרבנן אבל בסד"ד אאפ"ל דכבר הוחלטנו לוודאי איסור דהא הסד"ד במקומו עומד ושוב ע"כ הכל יודעין דרק מס' הוחמרנו ושוב מקילין כשנעשה דרבנן וכמ"ש הכנה"ג דבסד"ד מהני גם ס' א' בגוף וס' א' בתערובת שאאפ"ל דהוחלטנו לוודאי איסור א"כ ה"ה הכא ע"כ יודעין דקנין כסף היא רק ס' קנין. וע' בב"א סי' מ"א שכ' דפי' להקל בכה"ג כיון שתיכף בשעת לידת ה"ס יודעין דאח"כ לא יהי' רק סד"ר. ועוד י"ל דבאמת בעיקר קנין מכירת חמץ שנהגו להקנות באג"ק העירו דהא קנין אגב לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ע' תוס' ב"ק די"ב וא"כ ל"מ לענין ב"י ד"ת ובספרי ח"ר סי' ל"ד כתבתי באם כותבין חצר במכירה א"כ מותר משום דל"ח ביתך ואי דשייך סברת הרא"ש שהשאיל לו ביתו וקניא בשימוש אבל אם מקנה לעכו"ם עכ"פ בקנין דרבנן עכ"פ אינו משמר לצורך הישראל ושוב ל"ח ביתך ואי דמדרבנן אסור ע"ז שוב מועיל קנין דרבנן

אך המק"ח כ' דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ולענין ביעור דרבנן מהני קנין דרבנן א"כ לפ"ז דגם בחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ גם בימי הפסח לא הי' ס' ד"ת דהא נכלל בהביטול ואף א"נ דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול וגם י"ל דאחר שחל המכירה עכ"פ מדרבנן שוב' אין ברשותו לבטלו אבל היכי דשכח למוכרו בוודאי הוי בכלל הביטול וכמ"ש הח"ס דחמץ שנמכר ולא הי' המכירה כדת הוא בכלל הביטול א"כ מעולם לא הי' ובפרט ס' ד"ת