מהר"ש חלק ב מג

ושבועה דיוכל לישבע על ד"א בלי חבירו א"כ שפיר ד"א אינו תלוי בחבירו אבל הכא דלרבנן קיבל עליו מד"א חל הנזירות בכל א"כ בשאל על המקצת נתבטל מכולו דלא משכחת מקצת נזירות והסברא י"ל לפמ"ש הישי"ע בטעמא דרבנן דס"ל דאף אי לא נזיר רק מד"א הוי נזיר בכל משום דס"ל כמהרי"ט דנזירות הוי תואר קדושה וא"כ כשאמר הריני נזיר כבר קיבל עליו תואר קדושת נזיר וממילא אסרה התורה עליו דברים הללו ועפ"ז כ' הא"מ בתשובה דלפ"ז בנזירות אם שואל ע"כ דשואל אתואר קדושת נזיר וא"כ אי מיתשיל עכ"פ מד"א א"א לומר דשואל אין דהא איסור זה רק איסור תורה הוא ולא יוכל לישאל עליו כמ"ש הא"מ דל"ח ריל אף שישנו בשאלה משום דהוא שואל רק אתואר קדושת נזיר וא"כ אם שואל אקדושת נזיר שוב התורה לא אסרה עליו דברים הללו אבל ר"ש דס"ל דהוי רק א"ח או א"ג ורק שגזה"כ דאינו חל במקצת וא"כ כ"ז שלא ק"ע הנזירות אכל מילי שוב א"א לאוסרו בכל הדברים ושוב גזה"כ דלא חל במקצת אבל אם כבר חל בכל דבר ושאל על המקצת שוב לא נתבטל הנזירות משאר מילי וז"ב בהבנת דברי ר"ש ורבנן עכ"פ מפורש בתוס' דאף א"ל דלא הותר כולה מ"מ הכא הותר כולה והסברא דלא משכחת נזירות במקצת וע"כ דכיון דעיקר הנזירות הוא קבלת תואר קדושה ואם נשאל במקצת עכ"פ נתבטל תואר קדושה ושוב לא אסרה עליו התורה דברים הללו א"כ הכ"נ אף בהפרת הבעל נהי דבזה ל"א הותר כולה מ"מ בנזירות כיון דהוא רק ענין תואר קדושה וא"כ כיון דמיפר לה בעלה עכ"פ מד"א א"כ ע"כ דמפקיע ממנה תואר קדושה מכאן ולהבא ושוב לא נשאר שום איסור דהא התורה לא אסרה דברים אלו רק ממי שיש עליו תואר קדושת נזיר וא"ש הכל בס"ד. ובעיקר הערתו מדברי הר"ן דלגבי טומאה ל"ש לומר אין נזירות לחצאין מצאתי בספר ציונים לתורה לש"ב הגאון ר' יוסף שיחי' שהביא ממתני' דנזיר ע"מ שלא אהי' אסור בטומאת מת דחשוב מתנה עמשכ"ב ותירץ דשם אמר ע"מ שאשתה יין ג"כ וזה הוי מתנה עמשכ"ב דלא משכחת נזירות בלי איסור יין. אך לפלא שלא העיר מסיפא דמתני' ע"מ שיתירו לי לקבור את המתים בשביל שאני קובר מתים ופירשו בתוס' שם דהכוונה רק לטומאת מתים ואפ"ה משמע דאם לא ק"ע תיכף מתחילה טומאת מתים לר"ש לא חל הנזירות כלום ונשמע דיש חילוק בין סוף הנזירות דיוכל לישאר איסור על טומאה ובתחילה אינו חל אף בשייר טומאה וז"ב. עוד העיר שם דבפלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי אי חל נזירות בבה"ק לענין יין ותגלחת אף דלא חל לענין טומאה תלוי בדברי הר"ן הנ"ל. ולפלא בעיני דהא מוכח בש"ס נזיר דבהתחלת נזירות לא חל רק אם חל לגבי טומאה ג"כ ורק אם נדחוק דש"ס דנזיר קאי למ"ד דלא חייל בבה"ק ולא ס"ל כסברת הר"ל והר"ן בנדרים קאי למ"ד דחל בבה"ק וע"כ דלגבי טומאה ל"ש הסברא דאין נזירות לחצאין והרבה יש לדבר בזה אך לחכם כמי"ב הקיצור עדיף. ומ"ש כת"ה די"ל דהא דמהני שאלה בהקדש משום דחשיב בעלים והעיר בספיקו של המשנ"ח אי שליח יכול לישאל תלוי אי מקדיש עושה תמורה ועפ"ז מיישב שי' המהרי"ט בהא דאין להקדיש עי"ש. באמת כבר הבאתי בספרי סי' ו' בתשובה לכת"ה מ"ש האדב"ע דהא דקאמר בש"ס דלמ"ד מקדיש עושה תמורה אי הקדיש אחד ע"מ שיתכפרו בו כמה אנשים דעושה תמורה רק באם השליח מקדיש בהמה שלו אבל באם מקדיש בהמת המשלחים הוי כמה מקדישים והבאתי שם דברי התוס' קידושין ד"ז דאם האב בא בשליחות הבנים חשיבי ב' נותנים והסברא דהפעולה מתייחס להמשלח ועיי"ש במהרי"ט וע' רש"י פסחים ד"ז ובמנ"ח וע' תוס' פסחים דס"ג ע"ב משמע איפכא. אך בעיקר דבריו אקושית התוס' דגנב לא יוכל לישאל כיון דאחר השאלה אינו בעלים ועיין בספרי סי' צ"ו שהארכתי בסברא זו באופן נחמד ועוד בימי ילדותי הרגשתי בזה ונדפס על שמי בשו"ת מהר"י כהן ח"ב לדודו ה"ג מטארני ז"ל עיי"ש ובדבר שהעיר ע"מ שמובא בספרי שיטת הסד"ט והנוב"י דס' מן הצדדין וס' מן המכה חשיב ס"ס ול"ח מש"א שיש נ"מ לענין טומאת מעל"ע והעיר כת"ה דהא טומאת מגע הוי ס"ס ברה"י והוי הס' כוודאי וא"כ לענין טומאת מגע ל"מ כלל הס' מן הצדדין ושוב חשיב ס"ס מש"א והאריך בזה

באמת לענ"ד ז"א דהא עכ"פ אם נבדוק בשפופרת וימצא דם בצדדי השפופרת יתברר דליכא אף טומאת ערב וא"כ נהי דלע"ע א"צ לברר והש"ך ז"ל מביא מכאן ראי' דס"ס ל"צ לברר ובשו"ת נוב"י מה"ק סי' מ"ג כ' דס"ס בדרבנן בוודאי א"צ לברר אבל עכ"פ יש נ"מ בין הס' דלצד הס' שמא מן הצדדין אף דלטומאת מגע אינו מועיל דהוי ס' טומאה ברה"י אבל עכ"פ אפשר שיתברר שליכא אף טומאת מעל"ע ואם ימצא דם בראשו שוב יהי' עכ"פ טומאת מעל"ע ושפיר חשיב ס"ס וז"ב בס"ד

ב' דר"ח מרחשון תרס"ו ראדאמישלא והנני ידידו אוהבו דו"ש... סימן ח' להרב החריף חכם ושלם וכו' כש"ת מו"ה שלום קארניאל נ"י בק"ק פראמישלאן יע"א

ע"ד שאלתו שקנה יי"ש מאדון א' היינו כל מה שיולד יי"ש בהגארלני שלו במשך ג"ש ובשעת קני' לא הי' להאדון אפי' הפראדוקט ונתנו ע"ז ערבון וכתבו קאנטראקט והיי"ש עומד תמיד ברשות העכו"ם וגם באחריות העכו"ם ובכל פעם שלוקח יי"ש נותן מעות ונכתב בפינקס החשבון וקוה"פ הי' עומד הרבה יי"ש ברשות העכו"ם בעד סך ג' אלפים ר"כ ובעת שכ' השט"מ נכתב רק החמץ שיש לו בהגארלנייבסקלאד אבל היי"ש מאדון הנ"ל לא כ' בפ"י בהשט"מ רק סתם כל חמץ הנמצא תח"י כ"א מהשותפים נמכר ולא נזכר מזה עד אחה"פ והוא הפ"מ וגם א"א למוכרו לערלים לחוד כי היי"ש נמכר ללבוב זה תורף שאלתו. והנה לכאורה יש לחקור במה קנה הישראל את היי"ש הנה באם לא הי' רק קנין כסף א"כ נודע מחלוקת הפוסקים אי כסף קונה בעכו"ם והנה אם נתפוס הדבר לס' אי קנה בכסף מ"מ י"ל בחמץ שעעה"פ הו"ל סד"ר ולהקל ואף שי"ל