מהר"ש חלק ב מב

סימן ז' שוכ"ט לכבוד יד"נ הרב הגה"ג חו"ב בכחדר"ת סוע"ה היחסן וכו' כש"ת מו"ה נחום נ"י אבד"ק דאמבראווא יע"א

בדבר שהעיר אקושית השואל בספרי סי' ס"ט בהא דנזיר בבה"ק והא אין נזירות לחצאין והעיר כת"ה ממ"ש בר"ן נדרים דפ"ג דלגבי טומאה ל"ש הא דאין נזירות לחצאין. הנה אם אמנם שיפה העיר אך באמת יש לחלק בין אם נתבטל הנזירות אח"כ מכל דבר חוץ מטומאה שפיר י"ל דישאר האיסור על טומאה אבל אם בתחילת הנזירות יקבל עליו חוץ מטומאה פשיטא דלא יחול לר"ש כמפורש במתני' נזיר די"א דאם אמר שחכמים יתירו לו לקבור את המתים ולחד אוקימתא בש"ס גם בזה מתיר ר"ש וחזינן דבתחילת הנזירות אם שייר ענין טומאה לא חל ודוקא אם הי' נזיר מכל מילי אז אפשר שישאר איסור על טומאה לחוד אבל בתחילת הנזירות אם אינו חל אטומאה לא חל לר"ש אשום דבר ושוב קשה קושית השואל בספרי שם דשם בקיבל בבה"ק ולא התחיל הנזירות לענין טומאה שוב י"ל דלא יחול כלל. אך בעיקר הקושיא ישבתי שם בטו"ט עכ"פ הערתו לק"מ. והנה בהא דמשני הש"ס דמש"ה בנזירות ל"א דהיפר רק מן היין משום דאין נזירות לחצאין והעיר כת"ה דהא אם נשאל על מקצת הנזירות מפורש שם בנזיר די"א דלרבנן נתבטל כל הנזירות ולר"ש לא ובתוס' שם כ' דטעמא דרבנן דאמרי' הותר כולה א"כ מאי קאמר הש"ס דאין נזירות לחצאין הא בהפרת בעל ל"א דהותר כולה עכ"ד. הנה מקודם שנפלפל בדבריו נפלפל בהא דבעי בש"ס נזיר דכ"א אי בעל מיעקר עקר והעירו המפורשים מנדרים ד"צ בהא דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהי' נטולה מן היהודים והנה זה פשוט דבנשבע אנבילות ושחוטות דחל בכולל ואח"כ נשאל על השחוטות אף במקום דל"ש לומר הותר כולה כמו שנסתפק הרא"ש במקום דל"ש מעמיד מ"מ ל"א הותר כולה רק במשנה ובנמ"י נדרים דכ"ז מפורש להיפוך. וע' בשו"ת מהרי"ט ובשו"ת פרח מטה אהרן ובפר"ד שהאריכו בזה. עכ"פ כיון דנתבטל השבועה מהשחוטות שוב ל"מ לחול אנבילה לחוד. א"כ באמת הקשה בתוס' שם איך חל נדר אאיסור א"א ותירצו דחל בכולל דבעל א"כ שוב א"נ מיעקר עקר א"כ כשהפר לה בעלה ונתבטל נדרה למפרע לגבי בעלה שוב לא חל לגבי אחרים דהא איסור א"א מעכב מלחול

והנה באמת לפמ"ש בתוס' נזיר שם דלמ"ד בעיקרו קמתפיס אף בנעקר הנזירות מ"מ חל דהוי כהתחיל הנזירות כיון שמתיר בלי פתח א"כ י"ל דדמי להא דש"ס ערכין המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דלמ"ד מכורה ויצאה מהני אי הקנה מטלטלין אגבן כיון דחל עכ"פ רגע אחת שוב מהני הקנין גבי מטלטלין א"כ הכא אף דבעל מיעקר עקר אבל כיון דחל עכ"פ רגע אחת לגבי הבעל שוב מהני הכולל לגבי אחרים וז"ב וחוץ לזה י"ל אף לפי"מ דדחו התוס' שם סברא זו מ"מ י"ל דמודים דבאמת ע"י הפרת הבעל הוי כחל הנדר רגע אחת רק כיון דתיכף נתבטל א"כ בשעה שאמר השני ואני כבר נתבטל נדרה אבל באמת כיון דחל הנדר רגע אחת חל בכולל לגבי אחרים ובאמת א"נ כן דחל עכ"פ רגע אחת שוב י"ל עפמ"ש בספרי סי' ס"ב לברר די"ל דקבלת שבועה נגמר ע"י קבלה בלב ורק דבעי ביטוי בשפתים כדי שיהי' גילוי מחשבתו וכתבתי שם לענין ביטול השבועה דבעי ג"כ בפה דעת הרמב"ם דמהני אם אמרו לו אחרים תכ"ד לשבועתו חזור בך ואמר הוא אחכ"ד חוזרני בי דמהני וביארתי שם דאמרי' הוכיח סופו על תחילתן דתיכף כשא"ל חזור בך ביטל לשבועה בלבו וכיון דבעי רק גילוי מחשבתו מהני הגילוי אף לאחכ"ד עיי"ש שהארכתי בביאור שיטת הרמב"ם והרמב"ן כ"א לשיטתם. א"כ הכ"נ לש"י הרמב"ם דפסק כאביי בהא דמסרבין בו לאכול וע"כ דסגי גילוי מחשבתו א"כ הכא כשאומר תכ"ד ואני יש גילוי מחשבתו דתיכף כשאמרה הריני נזיר קיבל הוא ג"כ עליו נזירות א"כ נהי דבשעה שאומר ואני כבר נתבטל נדרה אפ"ה עכ"פ יש גילוי מחשבתו דתיכף בשעה שנדרה בנזיר קיבל עליו הנזירות ואז הי' חל הנזירות אבל לשי' הרמב"ן דפסק כר"א א"כ עיקר השבועה הוא ע"י דיבורו א"כ בשעה שאומר ואני כבר נתבטל נזירותה אבלי עכ"פ י"ל דחל רגע אחת וחשיב כולל א"כ לשי' אבל הא דמשמע שם בנזיר דלמ"ד בעיקרו קמתפיס מהני אף אי מיעקר עקר וז"ב בס"ד

עוד י"ל עפ"י המפורש בש"ס סנהדרין דע"ז דאמדהו למיתה ואח"כ נזדמנו לו סימנין ולא ריפה בהם אפ"ה פטור וקאמר ה"ז יצא מב"ד זכאי ופי' רשי' ז"ל הואיל קודם שנגמר דינו הי' לו שעת פטור לכך א"י לחזור ולחייבו ומשמע שם דאם אחר שנגמר דינו נזדמן שעת פטור ואח"כ נתעורר שעת חיוב חדש יוכל לחזור לחיוב הראשון

והנה באמת הקשה בשעה"מ פי"ז מהא"ב מאי הקשה בתוס' היכי חל אאיסור א"א הא י"ל מתלוי תלוי רק דבנדר ושבועה כיון דלא חל בשעתה יצא לבטלה. א"כ י"ל דכ"ז אם בשעת שבועה לא חל כלל א"כ שפיר יצא לבטלה אבל הכא באמת גם אז סברנו דחל מטעם כולל נהי דאח"כ בשעה שהפר חלקו למ"ד מיעקר עקר י"ל דנתבטל הכולל אבל עכ"פ כיון דכבר חל מקודם כמפורש ביבמות דפ"ח דזה חשיב נגד ח"א באומר ששאל על ההקדש וע"כ כמ"ש הש"ש דעכ"פ הי' קודש קודם השאלה א"כ עכ"פ חשיב כחל שעה אחת ושוב י"ל דאח"כ כשגירשה נתעורר הנדר לגבי אחרים וז"ב ונכון בס"ד

נחזור למה שהעיר כת"ה אהא דקאמר דמש"ה מצי להפר כל הנזירות משום דאין נזירות לחצאין הא בהפרת בעל ל"א הותר כולה. באמת ד"ז דבהפרת בעל ל"א הותר כולה מפורש שם בר"ן דכ"ז וגם כאן בסוגין דמיפר אף לשאינו מתענה כ' הר"ן דל"א בזה הותר כולה אך באמת בתוס' נזיר שם כ' דלרבנן אף אף א"נ דלא הותר כולה זה רק בנדר