מהר"ש חלק ב מ

בשטר אין משיאין עפ"י אשתו. והנה הרי"ף הביא הפלוגתא דר"י ור' בון ולא הכריע וכ' דסמך אפרק מ"ש דמוכח שם דבעדות אשה מהני עפ"י כתבם בנשתתק והפוסקים הקשו א' דכי לא יסבור ר' בון דמשיאין מפי ע"א וע"כ דמחלק בין עפ"י כתבם ועוד דא"נ דסמך אפרק מ"ש א"כ למה מביא הפלוגתא והא הדבר פשוט בש"ס דבעדות אשה מהני עפ"י כתבם. אך די"ל דבאמת כבר כתבתי בספרי בהא דנחלקו הפוסקים אי שבועה בכתב מהני וכ' דבאמת קיי"ל דגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו אך באמת א"נ דעיקר הדיבור בעי לגלות מחשבת הלב וכיון שכן גילוי מחשבתו ע"י כתב עדיף טפי אבל א"נ דגזה"כ דבעי דיבור פה א"כ י"ל דכתב ל"ח ביטוי בשפתים אבל באמת לענין גילוי מחשבתו כתב עדיף ובאמת מצינו כ"פ דמעשה עדיף מדיבור ע' בפוסקים דבלבשה בגדי נדות ל"מ אמתלא. וע' בספרי סי' ס"א שהארכתי בזה. א"כ י"ל דר' בון ס"ל דאף דבעדות אשה סגי בע"א מ"מ זה רק בע"א דעכ"פ אין החסרון בעדות של העד רק שגזה"כ דאין לו נאמנות בדש"ב ע"ז הקילו חז"ל משום עגונה אבל בעדות בכתב דהחסרון הוא בגופו של העדות ל"מ אף בעדות נשים ור' ירמי' ס"ל דדוקא במידי דבעי תו"ע אז גילתה התורה דל"מ מפי כתבם אבל היכי דל"צ רק בירור הדברים א"כ ע"י כתב חשיב יותר בירור דאדרבה ע"י כתב לא ישקר דהא הכתב עומד לימים הרבה א"כ זה סברת ר' ירמי' דכיון דמהני עמפ"ע וע"כ הסברא כמ"ש הרמב"ם דהיכי דידעינן בירור הדברים בלי עדות ל"צ תו"ע א"כ כיון דאין הדבר מצד העדות רק משום דיש רגל"ד שהעדות אמת א"כ עדות בכתב עדיף דאדרבה עי"ז יש יותר ראי' דהדבר אמת. וגם מה שהקשו דלמה מביא הפלוגתא כיון דסמך אפרק מ"ש. ולענ"ד א"ש דבאמת כ' המפורשים דלשי' ר"ת דבראוי להגיד ל"ח מפי כתבם א"כ היכי דבד"מ כשר מה"ת בוודאי דגם בעדות אשה מועיל ורק לדידן דס"ל דגם בראוי להגיד חשיב מפי"כ ע"כ יש לדון אי בעדות אשה קיל או לא ונימא דנהי דהקילו בד"מ להכשיר שטר הוא משום נעילת דלת והוא משום הפבד"ה וכמפורש בש"ס לענין סימנים דניחא להו לבעלים כדי דניהדרי' לדידי' ג"כ בסי' אבל לענין איסור ל"ש נעילת דלת. ובזה פלוגתא דר' ירמי' יר' בון והנה מצינו פלוגתא בפוסקים לענין מינוי שליחות בכתב על גט ושי' הרא"ש דרק בנשתתק דא"א בע"א מהני הרכנה וגם ע"י כתב אבל בפיקח ל"מ מינוי שליחות בכתב וא"כ לענין עדות בכתב י"ל דבנשתתק גרע דבזה בוודאי חשיב מפי"כ אף לשי' ר"ת וי"ל אדרבה בנשתתק דא"א בע"א אז נקיל בעדות אשה ע"ז שפיר אי לא מצינו פלוגתא בירושלמי אי מועיל עדות בשטר לענין עגונה דאף דמצינו בש"ס דגיטין דמהני הי' הו"א לומר דרק בא"א בע"א אז מקילין אבל לענין פיקח לא נכשיר עדות בכתב דרק בד"מ מקילין משום נעילת דלת אבל באמת גם בראוי להגיד חשיב מפי"כ ולא יועיל רק עדות בע"פ ולכן מביא הפלוגתא דר"י מקיל ומשמע דמקיל גם בראוי להגיד ור' בון קאמר בסתם דל"מ בשטר בשום ענין וכיון שכן דנשמע עכ"פ בנשתתק דא"א בע"א מקילין ע"י עדות בכתב וע"כ דלא ס"ל כר' בון דאיהו אינו מחלק כלל ושוב נשמע דהלכה כר"י ואדרבה בפיקח יש להכשיר יותר דעכ"פ לענין עדות אשה י"ל אשי' ר"ת דבראוי להגיד ל"ח מפי"כ וז"ב בס"ד

נשמע דעדות בשטר מהני בעדות אשה דכיון דאינו בתו"ע רק בירור חשיב דלא משקרי א"כ מכ"ש דע"י עדות בכתב יש יותר בירור דלא משקרי. אך נהי שכ"ה מסקנת רוב הפוסקים דעדות בכתב מועיל מ"מ כ' כמ"פ דעכ"פ בעי שיהי' השטר מקוים דבלא"ה יש חשש מזויף אך כמ"פ כ' דכיון דחשש זיוף הוא רק מדרבנן א"כ לענין עגונה אוקמי אד"ת ע' ברמב"ן וברשב"א ונמ"י ובש"ע ובחמ"ח מסיק דבמק"ע סמכינן בלי קיום והגאון ר"מ אביו של הש"ך ז"ל מחמיר וע' בנוב"י בתשובה. ועיי"ש שרצה לחדש דאף א"נ דע"א בעדות אשה הוא רק מדרבנן אפ"ה מהני עדות ע"א בכתב אף בלי קיום דאף שי"ל דהכא ל"ש סברת הש"ס דקיום שטרות דרבנן דהא מה"ת ל"מ ע"א בעגונה אפ"ה כ' דעכ"פ החשש זיוף הוא מדרבנן וראי' מש"ס גיטין ד"ג דקאמר קיום שטרות דרבנן והא עדות שבשטר לשי' הרמב"ם הוא רק מדרבנן וע"כ דעכ"פ החשש זיוף הוא מדרבנן ובאמת כבר קדמוה המהרי"ט בזה

אך באמת י"ל דשם בשטר אין החסרון מה"ת משום שיש חשש שמא הדבר שקר רק שגזה"כ דבעי מפיהם אבל באמת החשש זיוף אינו מה"ת ושפיר אמרי' דאחר תק"ח שיועיל מפי"כ שוב החשש זיוף הוא ג"כ מדרבנן אבל הכא א"נ דמה"ת ע"א ל"מ משום שיש חשש משקר א"כ נהי דחז"ל הימניהו מ"מ אם יש חשש זיוף הוי שני חששות לאיסור שמא הכתב מזויף ושמא העד משקר וממ"נ מה"ת חשדינן שהעד משקר ומדרבנן שוב חוששין לזיוף ויש להסביר הדבר עפמ"ש הח"ס דמש"ה חשש זיוף דרבנן לפי שמה"ת אזלינן אחה"ר אבל באופן הנ"ל הוי כעין תרי מיעוטי ונודע שי' הר"ן דתרי מיעוטי חשיב כפלגא רק שכ' הפוסקים דאם הם משני ענינים לא מצטרפי אבל הכא הם מענין א' וע' ש"ס ברכות דנ"ג דתרי מיעוטי חשיב כרוב עיי"ש

אך באמת לענין עד כשר דעת כמ"פ דנאמן מה"ת א"כ גם באינו מקוים חתימתו יש להקל. יצא דעכ"פ ע"י עדותו של יוכבד שהעידה בכתב בוודאי אין לסמוך כיון דנאמנות אשה בוודאי הוא רק מדרבנן שוב באיני מקוים ל"מ דל"ש לומר אוקמי אד"ת דאדרבה מה"ת חושבין למשקרת ומדרבנן שוב יש חשש זיוף. אך ע"י עדותו של השו"ב עם עוד ג' אנשים פשיטא שיש לסמוך אף שלא נתקיים חתימתם כיון דהם יש להם נאמנות מה"ת שוב י"ל דבעגונה אוקמה אד"ת ול"ח לזיוף. ולכאורה הי' מקום לומר דאף אם נחוש לשי' הפוסקים דבעי שיהי' השטר מקוים דבלא"ה חוששין לזיוף י"ל דדוקא היכי דעיקר העדות הוא ע"י כ יי כהה נכככככככככבכניייייייייייייייייייייייייי ב "ם אא רי י *