מהר"ש חלק ב לט

ביש להם בנים מ"מ כיון דעכ"פ יש חשש שחוששת שמא ימותו הבנים שוב עכ"פ ל"ח דבר ברור ולא האמינו חז"ל להם ושוב אוקמה אדינא ד"ת דנשים ל"מ. אך עכ"פ זאת נלענ"ד ברור דאף שכ' המל"מ דלדעת הרמב"ם חשיבי וודאי משקרי ול"מ אף לחומרא אבל עכ"פ ביש להם בנים מהני עדותן עכ"פ למשוי לס' וכיון שכן י"ל דעכ"פ היכי דכבר איתרע החא"א ע"י אחרים דבכה"ג נסתפק המ"ל די"ל דמהימני הנשים אך כ' דלשי' הרמב"ם ל"מ אבל עכ"פ ביש להם בנים דעכ"פ ל"ח וודאי משקרות שוב היכי דל"צ עדותן רק לענין איסור דרבנן בוודאי יש להקל דהו"ל סד"ר וח"א ד"ת כבר איתרע אך עכ"פ דעת המ"ל דגם ביש להם בנים אפ"ה לא יעידו וכן כ' הב"ש וכ' ג"כ שני הסברות או דחוששת פן ימותו הבנים או משום ל"פ וכ' דבזכרים עכ"פ ביש בנים מעידין דבזכרים לא תיקנו ול"ש ל"פ עכ"פ בנשים אמרי' ל"פ

והנה בחמ"ח נסתפק ביש להם בנים. וגם נסתפק בזה"ז שאין מייבמין אי מהימני א"נ כמו דל"מ לייבם ה"ה דאינו מהימן לחליצה ובב"ש הביא דברי מהר"י מינץ וצ"ץ וע' בק"נ שהביא ג"כ דבריהם ובאמת כ' הב"ש דגם בזה שייך ל"פ. ובפרט שי"ל דאף א"נ ביש להם בנים מהימני ול"א ל"פ כ"ז ביש להם בנים דגם בזמן התלמוד לא הי' חשש משקר א"כ י"ל דתיכף שתיקנו חז"ל שיהי' נשים נאמנים בעדות אשה כללו גם יבמתה היכי שיש להם בנים אבל עכ"פ כיון דבאמת גם ביש להם בנים עכ"פ בזמן התלמוד לא היתה נאמנת וא"כ ע"כ דתק"ח להאמין לנשים בעדות אשה לא הי' על גיסתה א"כ נהי דעכשיו דאין מייבמין ל"ש החשש מ"מ אי אפשר לחדש נאמנות לנשים אלו כיון דלא הי' בכלל תק"ח ונודע דחומרת חז"ל ל"מ רק להחמיר אבל לא להקל ע' תוס' נדה די"ח ע"ב ובר"ן פסחים ד"ל ומכ"ש חומרת האחרונים בוודאי דל"מ להקל. ובפרט שדעת הב"ש בסי' קס"א דאם יש גדול הנשוי אשה יחלוץ הקטן דחוששין מחמת חדר"ג לחליצה שא"ר ליבום. וא"כ ה"ה שי"ל דבשלמא לשי' הראב"ד דע"י עדות הה' נשים עכ"פ חשיב ס' א"כ בס' לא איכפת לן בהך חששא דכל שא"ע ליבום וכמפורש בש"ס משום דאפשר להתברר ע"י אליהו אבל לשי' הרמב"ם דחשיבי וודאי משקרים א"כ בוודאי א"ע ליבום משום זה ושוב א"ע לחליצה וגם בזה"ז בעי עכ"פ שיהי' ראוי ליבום. באופן דאם אין להם בנים בוודאי דאף בזה"ז ל"מ ורק ביש להם בנים הטעם רק משום ל"פ אבל עכ"פ ל"מ. אך יצא דבזה"ז וגם ביש להם בנים נהי דנימא דגם בזה אמרי' ל"פ מ"מ עכ"פ ל"ח בגדר וודאי משקרי דעכ"פ לס' יחשב וא"כ י"ל היכי דכבר יצאה מאיסור ד"ת מהני עדות נשים כזו וז"ב. נשמע דאי לא הי' שום עדות רק עדות הה' נשים לא הי' מועיל

אך לכאורה אם בשעה שהעידה בשנתרנ"ה הי' נתברר עכ"פ שבעלה כבר מת היינו שה"ר יודל בעל יוכבד מת א"כ עכ"פ אז לא היתה צרתה א"כ היתה נאמנת הגם דהב"ש נסתפק בזה די"ל משום שונאה שהי' לה מקודם משקרת גם עתה וכן נסתפק המ"ל שם אך באמת מדברי התוס' יבמות שם שכ' בתירוץ הש"ס דשאני בחמותה שכבר הרגישה צערה וכ' בתוס' דהי' מקום לומר דשם חוששת שיבא בעלה. ולפ' דברי המ"ל לפי סברת התרצן גם בנתברר שמת בעלה מ"מ אסורה להעיד לחמותה וגם הקשו בתוס' דעכ"פ בניסת כלתה תהי' מהימני דעכשיו לא תדור עם בנה וע"כ דס"ל דהיכי דליכא חשש שונאה עכשיו מהימני וכן מסיק הב"ש אך בפרט ביש להם בנים דאז באמת ליכא חשש משקר ורק הטעם משום ל"פ אך עכ"פ ל"ש לומר דבשביל שונאה הקדומה תשקר גם עכשיו א"כ פשיטא דאי בשעה שהעידה בשנתרנ"ה כבר נתברר שבעלה מת אז פשיטא שמועיל עדותה. ואף שי"ל דכיון שהעדות ששלחה בכתב בשנת תרנ"ב אינו מועיל א"כ גם עדות שהעידה אח"כ ג"כ לא יועיל דעביד אינש לאחזוקי דיבורי. ז"א דכבר כ' הנה"מ בסי' ל"ג דדוקא באם הי' אפשר שיופסקו הב"ד עפ"י עדות הראשון דהיינו שלא ידעו מקרבתו אז עביד לאחזוקי דיבור כדי שלא יחזקו במשקר אבל היכי דידע דהב"ד לא יסמכו על עדותו דהיינו בשלב"פ בע"ד אז לא יבוש לומר דאמר מקודם שקר ול"ש לומר דעביד לאחזוקי דיבורו א"כ הכ"נ כיון דבשעת מעשה לא הי' באפשר שיועיל עדותה א"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורו וא"כ פשיטא דאם בשעה שהעידה האשה יוכבד בשנתרנ"ה. עכ"פ נתברר שבעלה יודיל מת ונתברר זאת עפ"י עדים אחרים אז פשיטא דמועיל עדותה להתיר את העגונה. אך אי ליכא דבר ברור גם על עדות מיתת וודיל אחיו של אליעזר א"כ שוב י"ל דהעדות של ה' יוכבד אינו מועיל: עתה נדבר מצד עדות ה"ר יעקב שו"ב ועוד ג' אנשים שכתבו שאליעזר בן נפתלי שישב אצל אחיו יודיל מת ונקבר. א"כ י"ל דמועיל עדותן דהא כתבו שמו ושם אביו ואף לשי' הסוברים דבעי ג"כ שם עירו מ"מ י"ל דשם אחיו הוי ג"כ כשם עירו כמ"ש הפוסקים דשם כינוי הוי עכ"פ כשם אביו ובפרט במקום שיש אומדנות המוכיחות לכ"ע סגי בלי שם עירו כמפורש ברמ"א שם סי"ח והכא שנודע לאשתו בכאן שנסע לשם הוי כאומדנות המוכיחות ודמי לעובדא דמכליף בן מלל הואיל שידענו שנסע לשם ובפרט ע"י עדות ה' יוכבד נהי דאינה נאמנת משום ל"פ אבל עכ"פ ביש להם בנים ובפרט בזה"ז שאין מייבמין עכ"פ ליכא חשש משקר והוי כאומדנא המוכיח דשפיר מצרפין עדות העדים שהזכירו שמו ושם אביו. אך יען שיש בזה העדות ריעותא א' מכח עדות שבשטר גם מחמת דלא נתקיים ע"כ יש לדון בזה

והנה מחמת חשש עדות בכתב נודע שיש בזה פלוגתא בירושלמי דר' ירמי' ס"ל דמועיל ור' בון ס"ל אין משיאין את אשתו מתניתא מסייע לר"י דתניא עפ"י עדים ולא עפ"י כתבם ועכשיו משיאין עפ"י ע"א ועפ"י עמפ"ע ודכוותא עפ"י כתבם ומתניתא מסייע לר' בון יפה כח עדים מצאו כתוב