מהר"ש חלק ב לח

באיסור א"א ושוב הדרינן לכללא דבדש"ב בעי ב' עדים ובלא"ה אף ס' ל"ח ופשיטא דח"אא מועיל אף לקולא ולדעת הש"ש היכי דהוי חזקה לאיסור אף לענין ס' ממזר אסור וכמו דמועיל חא"א לענין חנק אבל שם לענין לאוסרה בתרומה באמת שיטת רוב הפוסקים דע"א נאמן לאסור אף נגד חזקת היתר וקיי"ל דכ"מ דע"א נאמן ה"ה דאשה ג"כ נאמנת וכ"ה שיטת כמ"פ וע' שו"ת דברי אמת סי' א' א"כ נהי דע"י עדות ד"ה נשים יש חשש דמשקרת מחמת שנאה מ"מ עכ"פ אסור מס' באופן שי"ל דהכא אף לדעת הראב"ד עדות ה' נשים לא משוי אף לס' רק עדן הוית וודאי א"א

ובאמת עפ"ז י"ל הא דבפ"א מסוטה דין ט"ו פסק דגם ע"י עדות ה' נשים נאסרה והקשה במלמ"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל דחשבינן ני' לוודאי משקרת א"כ אמאי נאסרה על בעלה אך נודע מ"ש הפנ"י דאף א"נ דע"א נגד ח"א ל"מ מ"מ היכי דנולד ס' בלי דברי העד שוב בוודאי דנאמן ע"א וכן כ' בשו"ת נוב"י לענין חזקה דהשתא דהיכי דנולד לנו ס' בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות אז בודאי אזלינן בתר חזקה דהשתא וכמ"ש בתוס' יבמות דס"ח ומקורו מש"ס נדה ד"ד וע' בש"ש שהאריך בזה. א"כ הכ"נ בשלמא לענין תרומה דקודם שהעידו הה' נשים לא נולד לנו שום ס' בחזקה קמייתא ולא בדינו מלבנו שום ס' שמא מת בעלה אז באמת יש דעת קצת פוסקים דגם עד כשר ל"מ נגד ח"ה ובפרט ה' נשים בוודאי ל"מ ונשאר חזקת חי בתוקפו אבל הכא בעד סוטה הטעם דמהימן משום דיש רגל"ד בלתי עדותו וכמ"ש בתוס' נדה ד"ב וחולין ד"ט דכיון דקינא לה ונסתרה איתרע חזקתה וכמפורש בש"ס נדה ד"ג דמש"ה ס"ל לר"ש דס' טומאה ברה"י ל"ח רק ס' משום דשאני סוטה שיש רגל"ד א"כ קיי"ל דבסוטה עשה בה ס' כוודאי רק העדות מועיל שלא נשקה אותה א"כ בכה"ג דכבר איתרע החזקה קודם עדותן ויש רגל"ד אף בלי עדותן שהדבר אמת בכה"ג אף הה' נשים מהימני דעכ"פ מצטרפי להרגל"ד שהי' מקודם עדותן וז"ב בס"ד ע"נ: כ

ובאמת עפי"ד של המ"ל דלשי' הראב"ד עכ"פ מועיל עדות ה' נשים שיהי' רק ס' א"א א"כ י"ל בהא דנסתפק שם המ"ל עוד היכי דכבר יצאה מאיסור א"א ד"ת ע"י אחרים הכשרים כמו עדים העידו שנפל במשאל"ס ושהה עד שת"נ ואח"כ העידו הני נשים שראו שהעלו מן המים וחזינהו לאלתר באופן שאם הי' ע"ז עד כשר הי' מועיל ורק הני נשים ל"מ אי מהימני עכ"פ בכה"ג היכי שכבר איתרע החא"א ע"י אחרים ולענד"נ דלשיטת הראב"ד דעכ"פ ע"י עדות הני נשים חשיב ס' א"כ בכה"ג דכבר אזדא האא"א ד"ת שוב לענין דרבנן י"ל סד"ר להקל ואף שי"ל דהוי נגד ח"א וגם בדרבנן לחומרא ז"א דהכא גם מדרבנן עכ"פ איתרע החזקה ורק חז"ל חששו למיעוט וכיון שנולד אח"כ ס' שמא הכירו בט"ע א"כ שוב הוי לי' סד"ר להקל וחוץ לזה י"ל לשי' הר"ש דהיכ' דמקודם הי' בו ח"א ד"ת וח"א ד"ת בוודאי נפקע שוב בדרבנן אזלינן לקולא אף דהוי נגד ח"א א"כ הכ"נ אף א"נ דהני נשים ל"מ מ"מ עכ"פ איסור ד"ת בוודאי ליכא דמה"ת ל"ח שיצא מן המים וכיון שכן בוודאי אזלינן לקולא אף נגד ח"א ואף לפמ"ש בספרי דהיכי שיש ס' שמא לענין דרבנן לא נעשה השתנות אז אזלינן לחומרא אף דח"א ד"ת כבר איתרע כמו בס' חציצה במיעוט המקפיד וס' שהה במיעוט בתרא אך עכ"פ שם א"נ דהוי דבר חוצץ א"כ עכ"פ מדרבנן לא הועיל הטבילה אבל הכא נהי דחז"ל חששו שמא עלה מהמים אבל מ"מ ליכא רק חשש ושוב בכה"ג אזלינן לקולא בס' דרבנן אבל לשי' הרמב"ם דמוכח דחשיבי וודאי משקרים ושוב י"ל דגם בנפל במשאל"ס ונתברר זאת עפ"י אחרים ג"כ ל"מ אך באמת י"ל דגם לשי' הרמב"ם עיקר הטעם משום דס"ל דנגד חזקת חי ל"מ אף עד כשר ומכ"ש בה' נשים דיש חשש דמשקרי מחמת שנאה ל"מ נגד חזקה אף למשוי לס' אבל הכא דעכ"פ אזדא הח"א דגם בלא שהה מ"מ חשיב רק ס' א"א והראי' שכ' הנוב"י דכיון דעכ"פ ל"ש חא"א מהני סימנים מכ"ש בשהה בוודאי ליכא חזקה ושלא כנגד חזקה שפיר עכ"פ משוי לס' ושוב סד"ר להקל באופן שי"ל דלשי' הראב"ד בוודאי מהימני בכה"ג ואף לשיטת הרמב"ם נמי י"ל דמהימני הני נשים וז"ב בס"ד

נחזור לענין דינא דע"י עדות ה' נשים לא נוכל להתירה והנה במלמ"ל האריך אי ביש להם בנים מהימני דהכא ל"ש לומר שמתייראת שתהי' צרתה וכ' די"ל חדא משום לא פלוג ועוד שמתייראת שמא ימותו הבנים וכ' די"ל דגם לטעם דמתייראת שמא ימותו הבנים הוא עיקר הטעם משום ל"פ חששו אף לחשש רחוק ופלפל שם בטעמו של הרמב"ם דס"ל אף ביבמתה שהיא ערוה לא תעיד אי הטעם רק משום ל"פ י"ל דביש להם בנים לא נימא ל"פ ובאמת י"ל דחשש שמא ימותו הבנים כבר אמרו בש"ס דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרי ל"ח וע' תוס' יומא ד"ב שכ' דלזמן מרובה בוודאי מיתה דחד שכיח וע' בשעה"מ הלכות סוכה ובהלכות עבודת יוה"כ שהאריך בזה וע' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ט ושוב י"ל דגם חמותה או יבמתה אינה חוששת למיתה דתרי אך באמת כבר כ' בשטמ"ק ליישב שיטת רש"י כתובות ד"ב שכ' דהחשש שמא יתברר ע"י עדים וכתב דבאמת עיקר התקנה הי' משום אשת כהן דנאסרה עפ"י דיבורו דליכא רק ס' א' רק דבשאר נשים אי לא הי' באפשרי שיועיל התקנה לא הי' אמרי' ל"פ כיון דבדידהו לא יועיל התקנה אבל כיון שיש סברא שיתברר ע"י עדים נהי דזה הוי בגדר מיעוט אבל עכ"פ מועיל לענין זה שלא יוציאו מכלל התקנה ונימא בהו עכ"פ ל"פ והארכתי בזה בספרי סי' מ"ח עכ"פ נשמע דהכא שיש חשש שמא ימותו הבנים נהי דהוי בגדר מיעוט ול"ש שתשקר בשביל זה מ"מ עכ"פ י"ל בזה ל"פ וז"ב ובפרט לפמש"ל דבאמת נשים אינן בגדר עדות רק דחז"ל האמינו לפי שהוא דבר ברור וכיון שכן אף