מהר"ש חלק ב לז

סי' ו' להרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה צבי הערציג נ"י בפקודת כ"ק אדמו"ר ציס"ע משינאווא זי"ע

בדבר השאלה באשה אחת מקהלתו שהי' לה בעל מטיטשון וזה ז' שנים שנסע לארץ ארגאנטינא בזיד אמעריקא והי' שמה אצל אחיו ואח"כ לא נודע ממנו ויצא קול שנהרג שם ע"י רוצחים ויען כי מרחק רב לשם לא יוכלה ליסע שמה לחקור על הדבר והיא יושבת עגונה והיא רכה בשנים ובוכת במר נפשה להוציא לאור משפטה. והנה אחר יגיעה רבה נודע איזה צדדי היתר עפ"י הגב"ע א' תיכף אחר מיתתו כתבה אשת ר' יודיל טאכמאן שהיתה גיסתה של האשה הלזו היינו שהמת הי' אחיו של הר' יודיל הנ"ל וכתבה לאחד מק' רישא איך כי בעלה יודיל ואחיו אליעזר שזה שני שבועות שבא לאחיו מתו ביום א' היינו יום א' ויגש תרנ"ב יוכבד טאכמאן גם נחתם ע"ז ד' אנשים שכתבו בתו"ע כי אליעזר בן נפתלי שבא להם י"ד ימים קודם מותו וישב אצל אחיו יודיל וביום א' ויגש תרנ"ב נפטר ונקבר שם וביקשו תשובה אם הגיע המכתב ליד רב או מו"ץ כי תק"ע נגע בו ונחתם ע"ז א' מד' אנשים הנ"ל שמו יעקב שו"ב ורשם האדרעס להשיב לו. אך כעת א"א לברר הדבר אצל השו"ב הנ"ל יען שהשו"ב עקר דירתו משם וא"י מקומו איה והנה אח"כ בשנת תרנ"ה היתה ה' יוכבד בעצמה במדינתנו וספרה לפני איש א' שבמוצש"ק שמעו קול נביחת כלבים וסברו שאיש בא לשם ויצאו ומיד שמעו קול קנה שריפה וגיסה בא הביתה ונפל למשכב ומיד מת ויצאה לחוץ וראתה שבעלה כבר מת וגם ספרה שהרוצחים באו אח"כ לביתה ורצו להרוג גם אותה אך בתה הקטנה בכתה לפניהם לבל ימותו את אמה גם בתה אמרה כי לפני א' עוד טרם שהעידה אמה גם עוד בשנת רנ"ב כתבה אשה א' שדרה סמוך לשם מכתב לאבי' שדר בטיטשין וכתבה לו המעשה משני אחים הנ"ל ומכוונת ברוב דברים לה' יוכבד הנ"ל והגב"ע הי' יום ג' שופטים שנת רנ"ה והנה יש לדון מכח ג' דברים א' מכח עדות ה' יוכבד הנ"ל ב' מכח עדות ד' אנשים ובראשם השי"ב ג' מכח מכתבה' פאני בעק שכתבה מכתב לאביה בשנת רנ"ב ובכ"א מהפרטים יש להאריך הרבה והנה מכח עדות ה' יוכבד שהעידה בכתב חוץ מזה שיש חשש מכח עדות בכתב ושטר שאינו מקוים חוץ מזה מפורש ביבמות דקט"ז הכל נאמנים להעיד חוץ מה' נשים ואחת מהן יבמתה ופירש"י שמתייראות שתהי' צרתה ופירש"י ששונאות זו את זו ומתכוונות לקלקלה

ובאמת לכאורה יש מכאן ראי' לשי' הפוסקים דס"ל דאעפ"י דקיי"ל דשונא כשר להעיד מ"מ בשונא גמור פסול להעיד אך עוד י"ל דבאמת בהא דמצינו בש"ס גבי נאמנות ע"א בעגונה הטעם משום מדע"ל או משום דייקא או משום עגונה אקילי בי' רבנן וכ' המהרח"ש. דבאמת בהא דבעי עדות בדש"ב הוא בשביל ב' דברים א' דע"י ע"א יש חשש משקר וחוץ מזה גזה"כ דאף שהדבר אמת אפ"ה א"א להב"ד לפסוק בלי עדים ולפ"ז אי לא הי' בגדר מדע"ל והי' חשש משקר לא הי' מועיל הקולא משום עגונה כיון דיש מכשול באיסור א"א אך לזה מועיל הסברא דמדע"ל וחשיב עי"ז בירור שאינו משקר מאי אמרת הא עכ"פ גזה"כ דאף שהדבר אמת מ"מ לא יוכלו הב"ד לפסוק בלי עדים ע"ז שוב מועיל הקולא דעגונה כיון שאין חשש מכשול באיסור א"א אך יצא דעיקר הדבר משום דידעינן דוודאי אומר אמת אבל אינו בשביל נאמנות העד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דהיכי דידעינן בירור הדברים בלתי העדות ל"צ כלל תורת עדות ודבר שהוא בירור עדיף מעדים וכנודע מתוס' יבמות דפ"ח דבדבר הגלוי לכל העולם ל"א תרי כמאה וע' תוס' כתובות דכ"ב ובש"ך סי' מ"ו וע' שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ס"ה וע' ש"ס כתובות דט"ז דפריך הני סהדי שקרי נינהו ואף א"נ דעד כשר המעיד בעדות אשה יש לו דין עד וכדמוכח בספרי אך כ"ז בעד כשר דעכ"פ יש לו שם עד ע"י צירוף אבל נשים דל"מ אף ע"י צירוף בוודאי אף דנאמנות בעדות אשה הוא רק בשביל שידענו בירור הדברים וע' בפר"ד שהקשה בהא דתנן באנשים ולא בנשים הא משכחת בעדות אשה דנשים מהימני וא"כ יתחייבו ק"ש וכתבו דבנשים אף דמועילן בעדות נשים אפ"ה אין עליהם שם עדות וא"ח ק"ש וכמ"ש בירושלמי דבקיבל קא"פ אפ"ה א"ח ק"ש דבעי שיהי' עליו שם עד וע' בנמ"י פז"ב שכ' דבעדות אשה רשע שאינו דחמס כשר לפי שאין בו חשש משקר וע' בקצה"ח סי' נ"ב. א"כ לפ"ז א"ש בשלמא מי שהוא בגדר עדות דגזה"כ דנסמוך עליו אף במקום שאין לנו שים ראי' שהדבר אמת אפ"ה גזה"כ דנסמוך עליו ואף אם קמי' שמי' גלי דהעד משקר מ"מ אנן עשינו ציווי התורה וא"כ שפיר אף בשונא אפ"ה לא חשדינן לוודאי משקר ושוב סמכינן אנאמנות שנתנה לו התורה אבל הכא בעדות נשים דבאמת אין להם תו"ע רק דעיקר הטעם דכיון דידעינן מכח הסברא דוודאי הדבר אמת א"כ כיין דכ"ה שוב ל"צ לדון כלל מצד נאמנות העד אבל בשונאות זו את זו דיש עכ"פ חשש משקר שוב עכ"פ ל"ח דבר ברור דוודאי מת ושוב צריכין לבוא לתו"ע ונשים אין להם תו"ע וז"ב בס"ד

והנה עפ"ז י"ל בהא דנסתפק במלמ"ל פי"ב מגירושין אי ע"י עדות הני נשים אי חשיבה עכ"פ כ"ס א"א וכ' דתלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ט מתרומות בה' נשים שהעידו על בת ישראל הנשואה לכהן שמת בעלה דלדעת רבינו אוכלת בתרומה ולדעת הראב"ד אסורה ולענד"נ באמת אי לא הי' מתקני חז"ל שיהי' ע"א נאמן בעגונה פשיטא דלא הי' משוי אף לס' דהא גזה"כ דבדש"ב בעי ב' עדים כמ"ש המהרח"ש ופשיטא דבדש"ב ואיתחזק דל"מ ע"א אף לס' לא משוי ובוודאי מהני חא"א ורק חז"ל הקילו משום עגונה וע"י סברת מדע"ל וכיון שכן בעדות הני נשים דעכ"פ ל"ח בירור דלא משקרי א"כ בכה"ג לא תיקנו חז"ל שיהי' מהימני כיון שיש חשש מכשול