מהר"ש חלק ב לה

הקדושה בכולו ושפיר חל. אך באמת בשיטת ר"י בוודאי דא"א לומר כן דהא מפורש בנדרים דכ"ז דרק במשנה אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולה ועיי"ש בנמ"י דבאוסר בשר ויין והותר מקצתו אי הותר כולו דכיון דלא הוי משנה ל"א נדר שהותר מקצתו ואף שברא"ש שם נסתפק דכיון דל"ש בי' מעמיד ומשנה נימא נדר שהותר מקצתו אך בנמ"י מפורש להיפוך וע' שו"ת פרח מטה אהרן ובפרשת דרכים וא"כ שוב בלא"ה ל"ש בזה נדר שהותר מקצתו דהא ליכא משנה וא"כ ליכא למידק מזה דר"י יסבור להיפוך מסברת הרמב"ם דהכא שפיר אף אי לא יחול אנבילה מ"מ יחול אשחוטות

אך בהא דקאמר בש"ס שם אמר רבא למאן דא"ל כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה אתאנים וענבים וקאמר הש"ס פשיטא ומשני מהו דתימא באיסור הבא מעצמו ל"א כולל קמ"ל ויש להבין בהא דס"ד שיהי' חילוק בין איסור הבא מאליו איזה סברא יש בזה. ועפ"ז א"ש דבאמת לשי' הרמב"ם י"ל דזה ל"ח כולל דאי לא יחול אכולו לא יחול כלל משום נדר שהותר מקצתו ורק שכתבתי דל"ש בזה נדר שהותר מקצתו לפי דל"ח משנה. אבל רבא לשיטתו דס"ל בנדרים שם דאף במעמיד אמרי' הותר כולה ושפיר י"ל דבאיסור הבא מעצמו ל"א כולל דל"ח כולל דבע"כ חל קמ"ל דאפ"ה חל והטעם דס"ל עיקר הטעם דאמרי' הותר כולה משום דלא הי' בדעתו רק שיתקיים בכולו וא"כ הכא דעכ"פ יתסור בתאנים משום שבועה הראשונה שוב ל"א הותר כולה וכמ"ש הב"ט ונשמע דבשיטת ר"י דמפרש מתני' בכולל ופשיטא לי' דכולל חל באיסור הבא מעצמו אף לשי' הרא"ש דבמקום דל"ש מעמיד ומשנה אמרי' הותר כולה וע"כ דס"ל דל"צ כולל דבע"כ חל ואך רבא דהוצרך להשמיענו הדין באיסור הבא מעצמו ע"כ דס"ל דל"א כולל במידי דאפשר שלא יחול כלל ומש"ה הוצרך להשמיענו דהכא ל"ש הותר כולה משום דעכ"פ יתסור בתאנים משום שבועה הראשונה ולפ"ז י"ל דהא דפריך הש"ס לרבינא נימא פשטו קידושין בכולה זה דוקא לשי' ר"י דמוכח דס"ל דאף במקום שאפשר לומר שלא יחול כלל אפ"ה אמרינן דשחוטות גורר אנבילות ה"ה דהכא י"ל פשטו קידושין ויחולו הקידושין אבל הא דבעי רבא גבי חציך בפרוטה רבא לשיטתו דהוצרך להשמיענו דגם האיסור הבא מעצמו אמרי' כולל ע"כ דס"ל דבמקום שאפשר שלא יחול כלל לא חל באמת כשיטת הרמב"ם ולכך ס"ד דנימא בזה הותר כולה וקמ"ל דל"ש בזה הותר כולה דעכ"פ יתסור בתאנים משום שבועה הראשונה א"כ פשיטא דלדידי' ל"ש באשה לומר דיפשטו קידושין בכולו דאדרבה א"נ דלא פשטו קידושין בכולו לא יחול כלל ומיושב קושית התוס' וז"ב ונכון בס"ד: ב) עוד נלע"ד בישוב קושית התוס' הנ"ל דהנה לעיל העירותי בהא דפריך מר זוטרא לרבינא ונפשטו קידושין בכולו די"ל דל"ש פשטו כיון דאם לא יחול בכולו לא יחול כלל ודמי לסברת הרמב"ם הנ"ל: והנ"ל דהנה בש"ס פסחים דל"ה קאמר הש"ס הטעם דא"י במצה של טבל משום דלר"ש אאחע"א ורבינא קאמר אפ"ת רבנן ודריש בלבד. ותמוה מדוע נדחק רבינא משום בלבד דקשה באמת מידי בלבד כתיב ואמאי לא ניחא לי' דקאי לר"ש דזה יותר אינו דחוק כ"כ מלדחוק בלבד. רק שי"ל דרבינא לא ניחא לי' אף אליבא דר"ש דבאמת העירו המפרשים דגם לר"ש יחול איסור חמץ דחשיב מוסיף מטעם ב"י אך אנכי חדשתי דלשי' הר"ן והרשב"ץ דטעם דב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' והכא דלא חל איסור חמץ ממילא ליכא ב"י ושוב ל"ח מוסיף ואף דאי יהי' ב"י ממילא יחול איסור חמץ מ"מ ל"ח מוסיף כסברת הרמב"ם הנ"ל. ולפ"ז י"ל דרבינא ס"ל דל"צ מוסיף דבע"כ חל ושוב לא ניחא לי' אף לר"ש דהא חשיב מוסיף משום ב"י ואף שי"ל דלא יחול כלל מ"מ חשיב מוסיף ושוב ע"כ צריך לאוקמי הברייתא משום דבעי שלא יהי' בו רק איסור חמץ ושוב אתיא אף כרבנן נשמע דרבינא ס"ל דל"צ מוסיף דבע"כ חל וא"כ לדידי' פריך שפיר דניפשוט קדושין בכולו ואף שי"ל דלא יחול כלל מ"מ נימא דפשטו ושוב יחולו הקידושין וכ"ז לרבינא לשיטתי דל"צ מוסיף דבע"כ חל שפיר פריך דניפשוט קידושין בכולו אבל רבא דבעי חציך בפרוטה קאי לדידן דלא ניחא לן בתירוץ בלבד רק מוקמינן כר"ש וע"כ דס"ל דבעי מוסיף דבע"כ חל ושוב ל"ש באשה לומר פשטו קידושין בכולו כיון דאם לא נימא פשטו לא יחול כלל ודמי לסברת הרמב"ם הנ"ל ומיושב קושית התוס' ע"נ בס"ד וז"ב ודו"ק

נחזור לדברי התוס' שתירצו באמת דבאמר לה לשון קידושין בכה"ג אמרי' פשטו קידושין בכולו אך בב"ש סי' ל"א הבוא בשם מהרי"ט דבקידושין דכיון דעכ"פ מצידו לא פשטו הקידושין הוי קידושין מכוחה ול"מ. ולפ"ז אם הוא נתכוין לקדש ידה ורק היא סוברת שמקדשה כולה א"כ לשי' התוס' אמרי' פשטו קידושין בכולה ולשי' המהרי"ט ל"מ. וחוץ מזה אף לשי' התוס' מ"מ במקדש ידה שהוא אבר שאין הנשמה תלויה בו בזה ס"ל לר"מ דל"א פשטו קידושין בכולו כמפורש בתמורה די"א וערכין ד"ה והרמב"ם פט"ו ממעה"ק פסק כר"מ וא"כ אי באמת הוא לא נתכוין רק לקדש ידה אף שהיא נתכוונה לקידושין גמורים אפ"ה לא יחולו הקידושין לר"מ דהוי אבר שאין הנשמה תלויה בו וגם לר"י ור"ש אפ"ה לשיטת מהרי"ט ל"ש הך ענינא דפשטו בקידושין דהוי כקידושין מחמתה. אך בנ"ד שניהם נתכוונו לקידושין גמורים כיון דחזינן שדר עמה איזה שנים כדרך איש ואשה וחזקה אאעבב"ז וגמר ובעל לשם קידושין ומכ"ש היכי דנתן לה קידושין רק ה"ס אם נתכוין לקידושין פשיטא דכיון שבעל אח"כ ע"כ דנתכוין בשעת קידושין לקידושין גמורי' ורק דטעה בלשונו. והנה א"נ דבקידושין ל"צ דיבור רק נתינה סגי בשתיקה א"כ הי' מקום לומר דאף שאמר לשון שסותר כוונתו מ"מ נימא דוודאי הי' כוונתו לקידושין רק שסבר דלשון זה סגי בקידושין אבל באמת עשה כרצון חכמים ואם הי' ידע דאותו