מהר"ש חלק ב לג

דלא נודע לו אז מחשש איסור ולמפרע הוי קבוע אך באמת זה טעות דישראל שלוקח שמן בוודאי קנה מרוב המוכרים ואם אינו הולך לביתם לקנות רק שמביאים למכור שוב חשיב כפירש וא"כ אם יש ס' שמא הוא מגינות עכו"ם שפיר אזלינן בתר רוב. ומ"ש כת"ה דגם לבעל הכרם יש לאסור להדליק בו דלא מבעיא למ"ד אסור להשתמש לאורה א"כ חשיב בכלל לאכלה ולא להפסיד ואף למ"ד מותר להשתמש מ"מ עכ"פ במותר השמן אסור להשתמש לכ"ע א"כ הוי בכלל מפסיד שמן שביעית עכ"ד. לענ"ד ז"א דאף למ"ד אסור להשתמש הוא רק כדי שיהי' ניכר שדולק לשם נר מצוה או דבעי דומיא דמנורה כמ"ש ברש"י ור"ן שם אבל עכ"פ לא גרע הנאת הדלקה לצורך מצוה והראי' דלענין יו"ט ט צריך קרא דלכם ולא לגבוה ואדרבא גם בא"ה מותר להדליק לצורך גבוה דמלל"נ אבל ל"ח כמפסיד השמן אם מדליקו לצורך מצוה הגם שי"ל לפמ"ש המפורשים בטעמא דמלל"נ משום דהנאת המצוה חשיב שלכדה"נ א"כ שוב י"ל דשפיר הוי כמפסיד השמן אם משתמש בו שלכדה"נ ויש בזה לפלפל בדברי השעא"פ בחמאה שטיגנו בכלי בשר אי מותר להדליק בו נ"ח לפי דמלל"נ ולפ"ז בב"ח דיש איסור גם בשלכדה"נ ל"ש הסברא דמלל"נ והרבה יש לדבר בזה. עכ"פ י"ל דכשמדליקו לצורך מצוה ל"ח מפסיד. הגם שי"ל דהכא ג"כ כתיב לכת לאכלה ויש לדרוש לכם ולא לגבוה ולפ"ז י"ל דגם אי מותר להשתמש בו בשעת הדלקה אפ"ה ל"ח לכם כמ"ש בתוס' שבת דכ"ו דגם אי מותר להנות בשעת שריפה אפ"ה בטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה. ומ"ש כת"ה דגם למ"ד מותר להשתמש אפ"ה כיון דמותר השמן לכ"ע אסור להשתמש א"כ הוי כמפסיד באמת ז"א דלפמ"ש בט"ז סי' תרע"ג דבאם כבר דלק כשיעור מותר אח"כ לכבותה רק באם נשאר שמן משיעור חצי שעה זה אסור דהוי כהוקצה למצותו א"כ כשמדליקו לצורך נ"ח ל"ח כמפסידו דל"מ אם מדליק בשיעור מצומצם א"כ אין הכרח שיבא לידי הפסד דקרוב הדבר שלא תכבה בזמן השיעור ושוב מותר להנות בו בשעת הדלקה. ואף דבש"ס בכורות די"ב פריך דעיסת שביעית יופטר מחלה דשמא תיטמא אף שאין הכרח שתקבל טומאה. שם שאני דפריך הש"ס דנימא דהתורה לא תתחייב בחלה עיסת שביעית דעכ"פ א"א שלא תזדמן טומאה בשום פעם אבל כאן במקרה להדליק נ"ח בשמן שביעית אין הכרח שתכבה בזמן דשיעור חצי שעה וע' ברש"י ברכות ד"כ וברמב"ן בתה"א לחלק לענין טומאת כה"ג ונזיר למ"מ דא"א שלא יזדמן בשום פעם והוי הותרה אבל שיזדמן מ"מ בשעת שחיטת הפסח אין הכרח וחשיב רק דחויה והכ"נ יש לחלק כנ"ל

ואף באם נכבה בתוך הזמן ולא הדליקו שנית דאז ממילא אסור להנות בו ומגיע לידי הפסד עכ"פ הוא הדליק בשמן יפה שאינו עומד לכבות ובפרט דיוכל לשהותו לשנה הבאה רק דאסור מחשש תקלה והוא רק גזירה דרבנן ושוב ל"ח כמפסיד כמ"ש בריטב"א דאם מקבל רק טומאה דרבנן ל"ח ש בכלל לאכלה ולא לשריפה. ואף אם נתן בו יותר מהשיעור שוב יוכל לכבותה להשתמש בו לצורכו ואף להמחמירין דגם מותר השמן שאחר השיעור מ"מ אסור מטעם מוקצה אך באמת מפורש שם דתנאי מהני להשתמש א"כ הכא דא"נ דאסור להשתמש בו יעבור איסור למפרע דאסור להפסיד שמן שביעית א"כ נימא מכח האיסור הוי כהותנה שיהי' מותר להשתמש בו וכנודע מ"ש מהריב"ל דכ"מ דפריש מהני ה"ה דאיסור הוי כפריש וע' במל"מ פ"א ממכירה מה שהעיר עליו מתוס' קידושין ד"י לשיטת הרמב"ן דהך לאכלה הוי עשה גמורה ועיין בריט"א הל' חלה מ"ש בזה א"כ בוודאי דהוי כהותנה, וא"כ שוב אין בו איסור כשמדליקו לצורך נ"ח

אך כ"ז לבעל הכרם אבל למי שמכרו יש מקום לאסור הגם דהפי' ברמב"ם מכרו ולקח בו שמן אחר היינו רק דשמן אחר אסור דדמי שביעית אסור בהדלקה אבל שמן שמכרו אם אינו דרך חלופין בשמן אחר גם הלוקח מותר להדליק בו דזה השמן ל"ח דמי שביעית. אך הכא כבר הוכחתי דבשל נכרי ליכא כלל איסור שביעית וגם אם יש בו תערובות שמן ישראל בטל אם הרוב היא שמן ש"ע. ובפרט שאין להחזיק ריעותא ולחוש לתערובות שמן ישראל ולחוש שמא הוא מגינות ישראל אין לחוש דרוב גינות הם ש"ע ואזלינן בתר רוב. ובפרט דגם בשל ישראל הוא רק קדושה דרבנן א"כ בס' הוי לקולא ובפרט דרוב מהני אף בד"ת. ומה שהעיר דיש כמה ס' לחומרא א' שמא גם בש"ע יש קדושת שביעית ושמא של ישראל הוא ושמא אף אם הוא ש"ע מ"מ יש בו תערובות שמן ישראל ואף דהוי משם א' מ"מ עכ"פ מוסיף במציאות וחוץ לזה יש נ"מ לדינא אם הוא הכל של ישראל צריך עכ"פ לחלל רוב השמן כדי שהמיעוט יתבטל אבל אם יש בו רק תערובות שמן ישראל סגי לחלל מחצה השמן ושוב ישאר רוב לבטל

הנה מה דפשיט לי' דאם יחלל רוב השמן יתבטל המיעוט באמת נודע מ"ש בחוו"ד סי' ק"ו בהא דאפל"ס אסור לפי שמקודם הי' הכל איסור רק אחר שסחטו נעשה רוב היתר והוי היתר נולד בתערובות דל"ש ביטול וע' במנ"ח מצוה ב' מ"ש בזה א"כ הכא דבשעת התערובות הי' הכל איסור רק ע"י החילול נפקע האיסור מכאן ולהבא עכ"פ הוי כהיתר נולד בתערובות דלא בטל והכא גרע טפי משם דהכא הוי איסור בתולדה. אך באמת בירושלמי פ"ו דתרומות מפורש דבמתקן רובו של כרי שייך ביטול עכ"פ לשי' הח"ד הנ"מ שכ' כת"ה אינו עולה יפה. ובפרט שחלק ההיתר אינו מבורר אף דממ"נ יש רוב היתר מ"מ ל"ש ביטול בהיתר שאינו מבורר וכעין שכ' ברש"י סנהדרין דע"ט ע"ב לענין אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דבתערובות אף שבוודאי יש כאן מ"מ כיון שאין מכירין בו ל"ח בפניו עיי"ש יע' בפמ"ג סי' ק"ה והבן

אך עכ"פ יפה כ' כת"ה דהיכי שמוסיף במציאות ל"ח משם א' ובפרט דעכ"פ יש נ"מ אם יתערב אח"כ בשמן של היתר אי יצטרך אח"כ שיעור