מהר"ש חלק ב לב

רש"י י"ל ס' מה"ת לקולא. עוד כ' כת"ה דיש חשש דאף א"נ דהשמן נעשה מזיתי עכו"ם מ"מ לא נשמ מתערובות זיתי ישראל דגם בכ"ש חל עליהם קדושת שביעית דכ"ז שלא הוציאם לחוץ לא הי' עליהם שם איסור והוי כנולד בתערובות. הנה באמת לא אבין דבריו דגם קודם שנתערב הי' על זיתי ישראל שם איסור להוציאם לחוץ וכמו ביכורים שיש עליהם שם איסור לאוכלם חוץ לירושלים וחשיב דשיל"מ וע' בחוו"ד סי' ק"ב שכ' דמש"ה גם לענין זרים חשיב דשיל"מ דעכ"פ נהי דנשאר איסור זרות מ"מ איסור דחוץ לירושלים יל"מ והוי כמ"ש הפוסקים דמוטב לאוכלו בביטול איסור אחד ורק יפה כ' בשו"ת תורת חסד דזה תלוי במחלוקת בהא דפי' הרא"ש והר"מ בהא דביכורים שנתערב דלפ' א' הכוונה שנתערב בתרומה דעיקר הביטול הוא לענין כהן וע"ז שפיר חשיב דשיל"מ אבל באמת בנתערב בחולין בטל לגבי זר דכיון דהאיסור זרות אל"מ שפיר בטל עיי"ש. עכ"פ גם הכא בפירות שביעית תיכף חל עליהם קדושת שביעית לענין שאסור להוציאם ונהי דהעכו"ם אין חושש לאיסור מ"מ עכ"פ הי' עליו שם איסור וע' בפמ"ג סי' ק"א דאם נתערבו גבינות ואח"כ מצאו טריפות בבהמה באופן שנודע שהי' הטריפות קודם עשיית הגבינות דל"ח כאיסור שנולד בתערובות דאמ"ל שהי' האיסור עוד קודם שנתערב. ובפרט דא"נ דחשיב כנולד בתערובות א"כ אדרבה ההיתר הי' ניכר מקודם ורק האיסור נולד בתערובות בכה"ג אף בדשיל"מ בטל כנודע מהא דגיגית וכמ"ש כל האחרונים

א) והנה באמת ע"ד החידוד י"ל דאם יש חשש זיתי ישראל אז ל"מ ביטול אף אם חלק העכו"ם הוא רוב דבאמת גם בקרקע ש"ע יש לחוש שמא גזל ישראל ורק שכתבתי דבאיסור עשה ס' מה"ת לקולא ובפרט לשיטת הסוברים דקדושת שביעית בזה"ז הוא רק דרבנן א"כ הוי רק סד"ר וכבר נודע מ"ש בכנה"ג דביטול בעי רק איסור בוודאי היתר אבל ס' איסור א"י לבטל איסור ולפ"ז י"ל דגם ס' איסור דרבנן א"י לבטל איסור דנהי דסד"ר לקולא מ"מ ל"ח וודאי היתר

ובאמת עפ"ז י"ל שיטת רש"י פסחים דע"ו בפלוגתא דרב ולוי בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה ופליגי אי ריחא מילתא ופירש"י ז"ל שצלאו בשני שפודין וקשה דגם בצלאו בגוף התנור היכי דלא נגעו זו בזו ג"כ יש להתיר דהא יש ס' אי אפיה מפעפע בכל התנור ולשיטת רש"י דטכ"ע לאו ד"ת א"כ הוי סד"ר והגם דדעת הנוב"י דטעם בקדירה לכ"ע הוי ד"ת. אך באמת שיטת הכו"פ דבליעה בקדירה גם בב"ח לאו ד"ת וכן מפורש ברשב"א חולין ד"ק ובפמ"ג בפתיחה להל' בב"ח מפורש דלמ"ד טכ"ע בשאר איסורין ל"ד גם בב"ח בליעת הקדירה לאו ד"ת ושוב תיקש מדוע פירש"י שצלאו בשני שפודין. אך להנ"ל, ניחא דהכא באמת יש חשש משום ריחא רק דס"ל ריחא לאו מילתא וכ' הכו"פ דעכ"פ יש משהו רק דבטל כנודע משיטת הרי"ף ז"ל וע' במג"א סי' תמ"ז וא"כ כ"ז בצלאו בשני שפודין דאז הבשר שחיטה הוא היתר וודאי ושפיר יוכל לבטל את ריח משהו מנבילה הנכנס בו אבל אי צלאו בגוף התנור אז באמת יש ס' שמא אפיה מפעפע בכל התנור ונאסר גם הבשר שחיטה ונהי דהבשר שחיטה מותר מטעם סד"ר אבל עכ"פ לא יוכל לבטל את ריח משהו הנכנס בו מנבילה ולכך מוכרח רש"י לפרש דמיירי בצלאו בשני שפודין וז"ב בס"ד

ועפ"ז יש לפלפל בסוגיא דביצה ד"מ בהא דשנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות דרב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר חבית נמי אסורה וקמפרש טעמא דרב משום דינקי תחומין אהדדי ופריך מ"ש לאיסור מוקצה לא חששו ולאיסור תחומין חששו ומשני שתיק רב והרמב"ם ז"ל פסק בהמה אסורה חבית מותרת והקשו דהא בש"ס קאמר שתיק רב. והנלע"ד ליישב דבאמת הקשה השעה"מ דמאי קאמר הש"ס לאיסור מוקצה לא חששו וכ' בתוס' דיש איסור משום שמנונית הנולד הא י"ל דבטל ברוב דבאיסור הנולד בתערובות גם בדשיל"מ בטל ובאמת י"ל דזה קושית הש"ס דממ"נ אי שייך ביטול א"כ גם לאיסור תחומין אין לחוש דנהי דיונק מחלק חבירו מ"מ איסור הנולד בתערובות בטל. אך לפמ"ש הר"ן דהא דבדרבנן י"ב הוא מטעם ס' א"כ שפיר יש חילוק לאוכלו כאן דחלק שישנו בעולם הוא וודאי היתר א"כ שפיר יוכל לבטל את שמנונית הנולד אבל להוליכו למקום עירובו יש באמת ס' שמא א"ב א"כ כ"מ שנטל יש בו איסור להוליכו למקום עירובו רק דשרי מטעם סד"ר אך עכ"פ ס' איסור לא יוכל לבטל את מה שיונק מחלק חבירו. אך נודע מ"ש הקצה"ח בסי' ס"א דמ"ד אדמדשלב"ל ס"ל וודאי י"ב וכבר קדמו בזה בסהי"ש לר"ת א"כ הכא פריך לרב דס"ל ב"מ דט"ז אמדש"לבל. א"כ בוודאי ס"ל י"ב א"כ שוב יוכל לבטל היניקה ושפיר שתיק רב אבל הרמב"ם דס"ל דרק בדרבנן י"ב והוי רק מטעם ס' א"כ שפיר לא יוכל לבטל את היניקה ושפיר יש חילוק בין חבית לבהמה וא"ש הכל בס"ד. א"כ גם בנ"ד דכיון דגם בפירות ש"ע יש חשש שמא גזלו מישראל רק דשרי מטעם ס' אבל עכ"פ אין בכוחו לבטל את חלק מזיתו ישראל המעורב בו וז"ב בס"ד

אך באמת לפמש"ל דלחשש גזל ישראל לחוד הוי רק בגדר מיעוט ול"ח לה שוב יוכל לבטל את חלק ישראל המעורב בו וז"ב. ומ"ש כת"ה דכיון שלא נודע לנו אם מכרם ישראל הוא א"כ אף שרוב כרמי נכרים הם אפ"ה הוי קבוע. לפלא דהא אדרבה בעכו"ם שלקחו שלא בפנינו אף ממקום הקביעות אפ"ה כיון דבעודו ביד עכו"ם לא הי' שום נ"מ חשיב כפירש ורק בלקח ישראל ממקום הקביעות דאז נולד הס' במקום הקבוע וע' בקצה"ח סי' רצ"ב דבאיסור שעכו"ם ג"כ מצוה עליו אז גם בלקח עכו"ם חשיב כקבוע וגם בפירש ובפנינו מוכח בתוספתא דהוי קבוע ד"ת אבל עכ"פ הכא שמביאים לנו והס' לא נולד ממקום הקביעות שפיר חשיב כפירש והגם דיש לדחוק דנתגלה לנו עכשיו שישראל לקח בא"י ממקום הקביעות ורק