מהר"ש חלק ב כט

ובשבת ל"א התנאי ושוב אסור להשתמש ושוב ל"ש החשש שמא יטה ומותר להדליק. וא"כ זה כוונת אביי דהי' משמע לי מהא דתניא מצותה נשמע אחת משתי אלה או דהכוונה דאי כבתה מדליק או דהכוונה דאח"ז זה מותר להשתמש בהשמן והי' ס"ל דההיתר תשמיש הוא משום דבדרבנן י"ב בוודאי כשיטת הישי"ש ושוב הי' קשה לו היאך מותר להדליק בשבת הא שייך החשש שמא יטה במותר השמן וממ"נ א"נ דהכוונה דאי כבתה זק"ל א"כ תיקשי אמאי מותר בחול וא"נ דבאמת כבתה אזק"ל א"כ נשמע מברייתא זו דאח"ז מותר לשמש בו א"כ שוב תיקשי אמאי מותר להדליק בשבת אך כששמע משמי' דר"י דמותר להדליק עכ"פ בחול וס"ל כבתה אזק"ל א"כ ע"כ הפי' בברייתא דמצותה היינו לשיעורא דאח"ז מותר להשתמש ולר"י. בוודאי אין לומר ההיתר מטעם ברירה דהא ר"י ס"ל אף בדרבנן א"ב כמפורש בביצה ד"מ וע"כ הא דמתיר להשתמש במותר השמן הוא דהוי כאלו הותנה ולפ"ז א"ש בשבת דא"נ דהוי כאלו הותנה שיוכל להשתמש במותר השמן א"כ שוב לא יצא יד"ח המצוה ושוב התנאי סותר למעשה והתנאי בטל ושוב אמרי' דאסור להשתמש אף במותר השמן ושוב מותר להדליק בשבת בשמן פסול דבשבת אסור לשמש אף במותר השמן דבאמת לדידן אף דס"ל בדרבנן י"ב מ"מ ס"ל דהטעם הוא רק מכח סד"ר וממילא בדשיל"מ אף בדרבנן א"ב ושוב עיקר ההיתר מכח התנאי ובשבת ל"ש תנאי ושוב אסור להשתמש וממילא מותר להדליק ולכך כששמע משמי' דר"י קיבלה וא"ש הכל בס"ד וז"ב למעיין היטב

הנלע"ד ליישב קושית הב"י דאמאי עושין ח"י חנוכה הא על לילה א' הי' שמן טהור להדליק וא"כ לא הי' הנס רק על ז"י. והנלע"ד דבאמת העירו המפורשים דהא אף אם לא הי' נעשה נס מ"מ הי' יכולין להדליק בשמן טמא דבצבור מותר לעבוד בטומאה הן אם הותרה או דחויה מ"מ עכ"פ מותר להדליק בשמן טמא. והנה המפורשים כ' דהקב"ה רצה להראות חיבתן שלא יצטרכו לעבוד בטומאה. ובאמת זה אם טומאה דחויה א"כ בקשוי התירו והראי' דבאפשר למיעבד בטהרה מהדרינן א"כ שפיר בעושים בטומאה ל"ח בכלל מצוה מהמובחר ושפיר נעשה נס כדי שלא יהי' המצוה נעשה בקישוי אבל אי טומאה הותרה א"כ ל"ח כלל נעשה באיסור ושוב לא הי' צריך להנס וע' פסחים דפ"ה דכיון דבקרבן פסול ליכא משום שבירת עצם א"כ ה"ה בקרבן טמא אי טומאה דחויה חשוב קרבן פסול ואין בו משום שבירת, עצם אבל אם טומאה הותרה יש בו משום שבירת עצם וע' במהרש"ל יבמות דל"ג שכ' דאי נטמא כהן ואח"כ נעשה בע"מ דלמ"ד טומאה הותרה הוי כחלו שני איסורים בב"א דכ"ז שהי' ראוי לעבוד הוי כלא נטמא כלל א"כ ע"כ עיקר הנס הי' לפי דקיי"ל טומאה דחויה

והנה. נודע פלוגתת הרז"ה והרמב"ן באישתפיך חמימו שלאחר המילה בשבת דדעת הרז"ה דאסור למול לפי שמכשירי מילה אדו"ש וכיון דידעינן דנצטרך אח"כ לחלל שבת בשביל פק"נ מבטלין מצות מילה כדי שלא נצטרך לחלל שבת בשביל פק"נ ודעת הרמב"ן דאין למצות אלא מקומן ושעתן דלע"ע אין כאן שום דחיית איסור דמילה בשבת התירה התורה ואח"כ שוב יהי' פק"נ וכ' המפורשים דזה תלוי אי שבת הותרה לגבי פ"נ דהרמב"ן ס"ל דהותרה, א"כ מותר לגרום חילול שבת בשביל פ"נ והרז"ה ס"ל דהוי רק דחויה ושפיר צריכין ליזהר שלא יצטרך לבוא לידי דחויה וכמפורש בסנהדרין דט"ז דלמ"ד טומאה דחויה מעברין השנה מפני הטומאה ואי טומאה הותרה אין מעברין ובש"ס יומא ד"ו מוכח ג"כ דלמ"ד טומאה דחויה צריכין להפריש מטומאת מת והכל בשביל מהדרינן אטהרה והנה באמת העירו המפרשים דאמאי הי' צריך להנס הא הי' אפשר לערב השמן טמא טיפין טיפין בתוך השמן טהור ונימא קמא בטל. הגם דנודע שיטת כמ"פ דביטול ל"מ להשלים השיעור א"כ הכא דבעי שיעור שידליק כל הלילה א"כ ל"מ לזה ביטול רק באמת דעת כמ"פ דביטול מהני להשלים השיעור ע' רש"י מנחות דכ"ב ובש"ך יו"ד סי' ר"א דבזוחלין שרבו על הנוטפין מהני אף אם ליכא מ"ס רק עם הנוטפין ונשמע דביטול מהני להשלים השיעור הגם דמשם אין ראי' דבאמת האריך בשו"ת ח"ס להוכיח שיטת כמ"פ דגם הא דמקוה פסול בזוחלין הוא רק מדרבנן א י"ל דרק לענין פסול דרבנן אז מועיל ביטול להשלים השיעור דבתערובות לא הטילו חז"ל כלל עליו שם איסור אבל באמת י"ל דבד"ת ל"מ ביטול להשלים השיעור אך באמת הוכחתי דלשיטת כמ"פ דכולו שאוב פסול מה"ת ומ"ס בוודאי מעכב מה"ת עכ"פ במקוה לשי' רוב הפוסקים ודלא כהלבוש ואפ"ה ברבו כשירין היינו כ"א כשבאו מעצמם וי"ט שאובין כשר מה"ת וכ' הרא"ש ז"ל דהוא מדין ביטול ברוב ע"כ נשמע דביטול מועיל להשלים השיעור

נחזור להנ"ל דהי' עצה לבטל השמן טמא בתוך השמן טהור ונימא קמא קמא בטל ואף די"ל דאסור לבטל לכתחילה ולדעת הראב"ד יש בזה איסור מה"ת ובפרט דהכא י"ל דלכ"ע אסור מה"ת לבטלו לפי שבשמן קודש שנטמא יש מצוה לבערו מהעולם וכשמבטלו מפקיע ממנו חובת המצוה בכה"ג כ' בשו"ת עט"ח דאסור לבטל מה"ת מ"מ י"ל דכ"ז כשמבטלו כדי לאוכלו דבאכילה אינו מקיים מ"ע דתשביתו כמ"ש בתוס' פסחים דכ"ח לענין השבתת חמץ דתשביתו משמע שלכ"א ה"ה בשמן קודש שנטמא דמצותו בשריפה א"כ באכילה אינו מקיים המצוה ושפיר חשוב ע"י ביטול כמו שמפקיע ממנו המצוה אבל הכא שמבטלו כדי להדליקו ולשרפו ל"ח הפקעת המצוה ושפיר מותר לבטל. אך באמת י"ל כיון דגם ענין ביטול בקשוי התירו א"כ כמו דהראה הקב"ה ענין הנס אף שהי' מותר להדליק בטומאה מ"מ כיון שבקשוי התירו טומאה והראי' דצריך ציץ לרצה הראה הקב"ה חיבתו שלא לעשות בטומאה ה"ה דהראה הקב"ה חיבתו שלא נצטרך להדליק בשמן טמא אף ע"י ביטול דזה ג"כ הוי ענין תיעוב: