מהר"ש חלק ב כו

דלא תיקנו דומיא דמנורה רק בדבר שהוא בעיקר המצוה היינו שיהי' דולק כשיעור אבל איסור תשמיש דמנורה הוא רק בשביל שהוא קודש בזה לא דמי נ"ח למנורה וכיון דמותר להשתמש שוב יש חשש שמא יטה וא"ש הכל בס"ד: והנה כבר הבאתי דמ"ד א"מ בחול ע"כ דס"ל כבתה זק"ל אבל מ"ד מדליקין בחול י"ל ב' סברות או משום דכבתה אזק"ל או דאף דס"ל כבתה זק"ל מ"מ ל"ח לשמא יפשע וא"כ אי לינקט נ"ח מדליקין סתם הו"א דס"ל באמת כבתה זק"ל רק דל"ח שמא יפשע וא"כ כיון דס"ל באמת כבתה זק"ל א"כ שוב תיקנו דומיא דמנורה וא"כ שוב מצד הסברא אסור להשתמש לאורה ויש להתיר אף בשבת ולכך נקט בפי' מדליקין בחול אבל לא בשבת ונשמע דבאמת ס"ל כבתה אזק"ל וממילא כיון דל"צ דומיא דמנורה מותר להשתמש לאורה ושייך שמא יטה ומיושב קושית המהרש"א. ולפ"ז א"ש נמי מ"ש הר"ן הטעם דאסור להשתמש לפי שבעי דומיא דמנורה דכבר נודע שיטת הרי"ף דדייק כבתה אזק"ל רק משבת וס"ל דמחול אין ראי' די"ל באמת כבתה זק"ל ורק דל"ח לשמא יפשע ועיקר הראי' משבת דלא יוכל להדליק וס"ל דעכ"פ אינו מעכב אם כבתה אבל באמת בחול זקוק לכתחילה לתקנה א"כ א"ש הכל דרש"י לשיטתו דס"ל דחוששין לשמא יפשע וס"ל דנשמע כבתה אזק"ל מחול ע"כ דס"ל דגם לכתחילה אזק"ל א"כ אאפ"ל דהטעם דאסור להשתמש משום דבעי שיהי' שוה למנורה דהשתא בדבר שהוא עיקר המצוה דהיינו בכבתה אפ"ה אזק"ל ולא תיקנו דומיא דמנורה מכ"ש איסור תשמיש בוודאי דלא תיקנו דומיא דמנורה ולכך מוכרח לפרש איסור תשמיש דבעי שיהי' ניכר שדולק לשם נ"ח אבל הרי"ף ז"ל דפסק כבתה זק"ל ושוב י"ל דבעי דומיא דמנורה ושוב שפיר כ' הר"ן דאיסור תשמיש הוא ג"כ משום דתיקנו דומיא דמנורה וא"ש הכל בס"ד

יא) עוד נלע"ד ליישב קושית מהרש"א עפ"י פירש"י ז"ל דהטעם כדי שיהי' ניכר שדולק לשם נר מצוה וי"ל דכ"ז למ"ד כבתה זק"ל א"כ ע"כ דקפידת המצוה שיהי' באמת דולק כל הזמן א"כ י"ל דבעי שכל משך זמן הדלקה יהי' ניכר שדולק לשם נ"ח אבל למ"ד כבתה אזק"ל א"כ חזינן דעיקר המצוה נגמר תיכף בשעת הדלקה א"כ מצד הסברא סגי אם ניכר עכ"פ שהדליקו לשם נ"ח דאח"כ לא גרע מאם כבתה דג"כ קיים המצוה א"כ לפ"ז לר"ה דס"ל כבתה זק"ל א"כ מצד הסברא הי' אסור להשתמש לאורה ולכך אם ר"ה סובר דמותר להשתמש צריך לפרש אבל רב דס"ל כבתה אזק"ל א"כ מצד הסברא דמותר להשתמש לאורה דעכ"פ הי' ניכר בשעת הדלקה לשם מצות נ"ח ונהי דאח"כ אין ניכר מ"מ לא גרע מאם כבתה דכבר יצא ידי חובת המצוה ורק רב ס"ל דנהי דאם כבתה אזק"ל אבל כ"ז שלא נכבה צריך להיות ניכר שדולק לשם נ"ח ועכ"פ לא היינו יודעין זה מצד הסברא לכך צריך להשמיענו וז"ב בס"ד

עכ"פ נשמע דאם תיכף בשעת הדלקה לא הי' ניכר שדולק לשם נ"ח כמו באם מדליקו לצורך חשיב"ס א"כ אדרבה ניכר שההדלקה הוא לצורך חולה דבלא"ה הי' אסור להדליק א"כ פשיטא דבכה"ג לא יצא כלל יד"ח המצוה וז"ב ופשוט. ועוד י"ל דכיון דבאמת בחול עיקר מצות נ"ח הוא עיקר אחר שקיעת החמה ובע"ש עיקר המצוה הוא ביום ונהי דלכתחילה בעי שיהי' דולק גם בלילה אבל עכ"פ אם נכבה לשיטת התה"ד אף בנכבה קודם ק"ש אזק"ל והט"ז מחלק בין נכבה קודם ביה"ש או אח"כ וע' שו"ת בית אפרים סי' ס"ג עכ"פ מסיק שם דבע"ש עיקר המצוה שיהי' מדליק קודם ק"ש וא"כ אחר ביה"ש כבר עבר זמן מצותה ואם ידלק אז בוודאי דלא יצא בזה יד"ח המצוה אף א"נ דבמצוה דרבנן ל"ח למה"ב מ"מ הכא חשוב כמדליק אח"ז מצותה דבוודאי לא יצא וכמפורש בש"ס ר"ה דכ"ח דמצוה שאדם עושה בשעת פטור אינו פוטרו אשעת חיוב א"כ הכ"נ כיון דעכ"פ בע"ש קבעו חז"ל זמן הדלקה קודם שקיעה א"כ אם לא הדליק אז הוי ככבר עבר זמנו ושוב אף אם נזדמן שמותר להדליק בשבת לצורך חשיב"ס מ"מ כיון דחשיב"ס ל"ש כמ"ש בתוס' פסחים דמ"ו א"כ ע"כ דחז"ל קבעו הזמן אקודם שקיעה א"כ אחר השקיעה כבר עבר זמן מצותה והוי כהא דמפורש בשבת דכ"ו דמש"ה אש"ק ביו"ט דהתורה קבעה בוקר שני לשריפתו וכ' המפורשים דביו"ט אינו כלל זמן המצוה ואם שרפו לא קיים כלל המצוה וגם הל"ת אינו נדחה אף לשיטת הריב"א. ועיין פסחים דנ"ט בהא דפסח קרב אחר התמיד והקשו בתוס' שם דהא פשיטא דתדיר קודם ותירצו דהו"א משום עשה דהשלמה ובמנ"ח כ' דהתורה גילתה דלע"ע אינו עוד כלל זמן הפסח ואף בליכא תמידין אפ"ה אכתי אין שוחטין הפסח רק עד שבע ומחצה. ובאמת זה תמוה דהתוס' בפסחים ד"ה כ' דמחצות ואילך חשוב זמן שחיטה לפי שבדיעבד נשחט קודם לתמיד כשר ולפי דבריו אם אכתי לא מטי זמן פסח א"כ גם בדיעבד יהי' פסול בשלמא אי מטעם תדיר התמיד קרב קודם א"כ בדיעבד בעשאו לשאינו תדיר כשר וע' בהלכות חנוכה לענין קרא שביעי בשל חנוכה אי צריך להפסיק ועיי"ש בטו"ז ובנוב"י מה"ת מ"ש בזה אבל א"נ דאכתי לא מטי זמנו גם בדיעבד יופסל וצ"ע. עכ"פ בנ"ד פשיטא דחשוב אחר זמנו וז"ב בס"ד

יב) עוד נלע"ד ליישב קושית מהרש"א הנ"ל וגם מדוע כשאמרו לו לאביי משמי' דר' ירמי' לא קיבלה וכשאמרו לו משמי' דר"י קיבלה. דהנה באמת עוד כ' הראשונים בטעם דאסור להשתמש משום דהוקצה למצותה. וא"כ י"ל דלר"ה דס"ל כבתה זק"ל א"כ הוי הוקצה למצותה דהא ע"כ ידע דכולו יהי' נבלה וא"כ שפיר מצד הסברא הי' אסור להשתמש דשייך הסברא דהוקצה למצותה ולכך ר"ה דס"ל מותר להשתמש ולא ס"ל הסברא דהוקצה למצותה שפיר צריך להשמיענו אבל רב דס"ל כבתה אזק"ל א"כ ל"ש הסברא דהוקצה למצותה דהא אין הכרח שידלק לצורך מצוה א"כ מצד הסברא הי' דמותר להשתמש לאורה