מהר"ש חלק ב רמט

לענין קדושין דעת כמ"פ דמהני עדות מיוחדת ורק בתוספתא קאי למ"ד המקדש בע"א א"ח לקדושין עי' שי"ת רח"כ סי' ט' ושו"ת נוב"י קמא סי' ע"ב ובפרט דעכ"פ מפורסם שהעד הוא קל וריק בכה"ג כ' התב"ש דאם הטבח כבר נכשל יוכל לפוסלו אף ע"י ע"א ומכ"ש ע"י עדות מיוחדת והגם דיש לפקפק הואיל שהעדות לפסול הע"ק הי' שלב"פ וידוע מ"ש הפוסקים דאף א"נ דבאיסורין מקב"ע שלב"פ זה דוקא במידי שהוא לאפרושי מאיסורא אבל ליפסל שו"ב ולהוציאו מחז"כ ל"מ שלב"פ א"כ ה"נ י"ל דל"מ העדות שלב"פ להוציא את העד מחז"כ ועי' נוב"י קמא סי' ע"ב שהרחיב הדיבור בזה ופלפל בדברי הריב"ש שדעתו דע"י הזמה שלב"פ מיפסל לעדות עכ"פ. אך באמת י"ל חדא כיון דעכ"פ נתברר לכל העולם שעכ"פ הוא ריק ופוחז ומיפסל עכ"פ מדרבנן וכבר כ' המהרי"ט והפנ"י דמי שפסול מדרבנן איתרע חז"כ שלו אף מה"ת ונהי דבפסול דרבנן חוששין לקדושין מ"מ כיון דאינו נגד חז"כ שוב מהני קב"ע שלב"פ ג"כ ובפרט דקודם שהעיד לפסול העד שלחו אחריו ולא בא א"כ בכה"ג מבואר בחו"מ סי' כ"ח דמקב"ע אף שלב"פ הגם דבשו"ת רעק"א סי' צ"ט פלפל דרק בממון יועיל שלחו אחריו ולא בא מטעם הפבד"ה אבל באיסור לא אך לבסוף מסיק דגם באיסור עכ"פ מהני בדיעבד שלחו אחריו ולא בא

והנה מצד שהטבעת הי' כבר שלה א"כ הוי כמקדש בחפץ שלה אך באמת מפורש באה"ע סי' כ"ח דהשואל חפץ וקידש בו אם המשאיל ידע שלצורך קדושין אמרי' דהקנה באופן המועיל ואף שי"ל דאשה לא ידעה לאקנויי כמפורש בש"ס גיטין ד"כ ע"ב אך באמת קיי"ל דגם בטבלא שלה מגורשת ולשי' רוה"פ אמרי' אשה ידעה לאקנויי עי' באה"ע סי' ק"כ וסי' קכ"ד והגם דלשי' הרשב"א ז"ל הטעם משום דבשלה נמי אקנויי רבנן אך לשי' רוה"פ הטעם משום דאמרי' אשה ידעה לאקנויי ועי' שו"ת ח"ס סי' פ"ב וסי' פ"ו שכ' להדיא דבשאל טבעת מהכלה מהני הגם דסברא השניה שכ' שם משום דנתקדשה בהנאת קישוט השו"פ הוא תמוה דכ"ז בשאל טבעת מאיש אחר ומקדשה בהנאת קישוט מהני דהוי אצלה הנאה מחודשת אבל בטבעת שלה ליכא גבה הנאה מחודשת וכמ"ש בתוס' קידושין דמ"ז ע"ב דמש"ה במלוה דאחרים מקודשת לפי שיש לה הנאה מחודשת אבל במלוה דידה דאין לה הנאה חדשה א"מ עיי"ש אבל עכ"פ להלכה כ' הח"ס דאמרי' אשה ידעה לאקנויי ולא חש אף לחומרא לקדשה שנית מכ"ש להקל בוודאי דאין מגרע מה שהי' שלו מטעם דאמרי' אשה ידעה לאקנויי

והנה מצד דהע"ק בעצמם א"ו אם הכלה ראתה אותם הנה באמת אם לא ראתה אותם א"כ מבואר ברמ"א דבכה"ג ל"ה קידושין ואף דברמ"א כ' דרק באומרת לשחוק כוונה אז ל"ה קידושין אבל אם כופרת לגמרי חשיבה הוחזק כפרן אך בח"מ וב"ש דחו דבריו דאף אם באמת כוונה לקידושין מ"מ לשי' המהרי"ט ל"מ וע' שו"ת ח"ס סי' ק' שכתב דהמהרמ"פ מיירי דראתה ע"א רק את השני לא ראתה דאז באמת בע"א כי הב"ח דמועיל טענת לשחוק נתכוונתי

אך עכ"פ אין מבורר שבאמת כוונה לשחוק דיוכל להיות שהיא סברה דקידושין בע"א מהני נהי דאם טענה שלשחוק כוונה מה ימנא אבל אין בירור כ"כ כיון דהיא מכחשת ונתברר שקרה עפ"י שנים שוב אמרי' דלא כוונה לשחוק כיון דעכ"פ ראתה ע"א אבל היכי דלא ראתה שום עד א"כ לא משכחת כלל קידושין א"כ אף שהוחזקה כפרנית במה שאמרה שלא נתקדשה כלל מ"מ עכ"פ ליכא חשש קידושין וע' שו"ת א"צ להג' מסוגיט ז"ל סי' כ"ח שהאריך בזה ולא הרגיש מדברי הח"ס אך לכאורה י"ל דאם הע"ק א"י אם ראתה אותם ויוכל להיות שראתה אותם א"כ הוי עכ"פ ס"ק ונודע מ"ש בר"ן פ"ק דקידושין דבס"ק ל"מ ח"פ הגם די"ל דשם הוי ס' דדינא ושייך לומר בשביל חזקה לא ישתנה הדין וע' במהרי"ט פ"ק דקידושין ובפמ"ג בפתיחה לטריפות אך נודע מ"ש בתוס' כתובות דכ"ג דבזרק לה קידושין ס' קרוב לה איתרע ח"פ הגם שכ' הפנ"י והא"מ דרק חשש דרבנן יש בזה ושוב הי' אפ"ל דקידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן א"ח לקדושין ובפרט הכא י"ל דהאשה מהימנא לומר שלא ראתה העדים דהיכי דלפי דבריה לא התחילו הקידושין א"כ כבר כ' הגה"מ דבכה"ג ע"א מהימן לומר שנתכוין לקדשה לראובן ושם בלי דיבור השליח לא הי' לנו שום ס' בדבר שמא קידש עבור אחר אפ"ה מהימן מכ"ש בנ"ד שגם בלי דיבורה להע"ק גופא יש ס' שמא לא ראתה אותם והיכי דכבר נולד ס' אף בלי דיבורה לכ"ע ע"א מהימן אף נגד ח"א ואף שיש לחוש דבדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ל"מ מ"מ דעת רוה"פ אינו כן כמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח וגיטין ד"ב ובפרט דשיטת התוס' שם דלהתיר גם בדשב"ע ע"א נאמן א"כ בוודאי דנאמנת לומר שלא ראתה העדים ובפרט שיש עוד לומר דהכא עדיף דבאמת הטבעת הי' שלה ורק אם מכוונת לקידושין אמרי' אשה ידעה לאקנויי ומקנית לו הטבעת בקנין גמור וחשיב חפץ שלו והכא אם באמת לא ראתה העדים ולא נתכוונה לקידושין א"כ לא הקנתה לו כלל הטבעת אף על שעה אחת וא"כ ס' אם יצא החפץ מרשותה א"כ יש לאוקמי אחמ"ק דלא הקנתה לו כלל ונודע מ"ש בתוס' ב"ב דס"א דבמידי שסופו לחזור אף כשהוא תח"י השואל והס' אם כבר כלתה זמן השאלה לא אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עכשיו רק בתר חמ"ק ואף דבתוס' ב"מ דק"ג כ' להיפך כנודע והמלמ"ל כ' דרוה"פ החליטו כסברת התוס' ב"מ וע' בקצה"ח סי' מ"ב

אך כ"ז אם הוא עדן ברשות השואל אבל הכא עתה האשה מוחזקת בהטבעת וגם חמ"ק הי' שלה א"כ החמ"ק מסייע דמעולם לא יצא מרשותה ובוודאי דנאמנת לומר שלא ראתה העדים דשני חזקות מסייע לה ח"פ וחמ"ק ושני חזקות עדיף