מהר"ש חלק ב רמח

בקידושין בוודאי י"ל דמהני קב"ע שלב"פ בדיעבד ובפרט דלשי' כמ"פ גם בממון מהני בדיעבד קב"ע שלב"פ בע"ד כמפורש בחו"מ סי' כ"ח מכ"ש בקידושין לחומרא בוודאי דמהני קב"ע שלב"פ וע' שו"ת רעק"א סי' צ"ה וסי' צ"ט שהאריך בזה דעכ"פ בדיעבד מהני באיסורין קב"ע שלב"פ הגם שפלפל שם די"ל דאיסור חמיר מממון ואף שלחו אחריו ולא בא לא יועיל דרק בממון מכח הפבד"ה מועיל אבל עכ"פ להלכה הביא בשם הרדב"ז וכמ"פ דבקידושין מהני אף שלב"פ האשה וכמ"ש בשו"ת נובי"ק סי' ע"ב דמה"ת מהני אף שלב"פ ולענין איסורא אוקמי אד"ת וגם דעכ"פ הי' אפשר לקב"ע עוד הפעם בפני' וקיי"ל דחוזרים ומגידים בפניהם ול"א דעביד לאחזוקי דיבורו וכמ"ש בנה"מ סי' ל"ג לחלק בטו"ט. ובפרט אף א"נ דיש לחוש לעביד אינש לאחזוקי דיבורו וכמ"ש כמ"פ לענין חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דאם כבר אמרה שלב"פ בעלה שוב ל"מ אף באמרה אח"כ בפני בעלה כנודע מפלוגתת הרשב"א והריב"ש הובא באה"ע סי' י"ז וע' שו"ת נובי"ת סי' צ"א מה שהעיר מכתובות דכ"ב. אפ"ה י"ל כ"ז היכי דרוצין להוציא ממון או להתיר אשה שהיתה בחא"א עד עכשיו שפיר י"ל דבשביל חשש דעביד אינש לאחזוקי דיבורו ל"ח בירור ול"מ עדותן אבל לחומרא שפיר מועיל העדות דעכ"פ יש ס' שמא העידו באמת ע"כ מצד קב"ע שלב"פ קשה להקל. והנה מצד שלא הי' דו"ח כראוי הנה באמת מבואר בש"ע סי' מ"ב דע"ק ל"צ דו"ח ודוקא עידי זנות בעי דו"ח אך באמת כ' הב"ש שם דבאם האשה מכחשת בעי דו"ח ובפרט אף א"נ דל"צ דו"ח מ"מ לא עדיף מד"מ דבעי מה"ת דו"ח וא"כ י"ל כיון דבאמת הי' קב"ע שלב"פ ורק שכתבנו דכיון דמה"ת מהני קב"ע שלב"פ א"כ ע"י חומרת חז"ל דבעי קב"ע בפניה א"א להקל עי"ז באיסור ד"ת אבל הכא ממ"נ ל"מ העדות מה"ת ל"מ לפי שהי' בלי דו"ח ולענין דרבנן דל"צ די"ח שוב מדרבנן ל"מ כיון שהי' קב"ע שלב"פ וכמפורש ברמ"א סי' מ"ב דקידש קידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ל"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן עיי"ש אך באמת כתבתי דמצד קב"ע שלב"פ אין לפסול העדות דבדיעבד קיי"ל דמהני קב"ע שלב"פ וגם שיש עצה לחזור ולקב"ע א"כ אזדא ממ"נ הלז אך עכ"פ י"ל דבהאשה משכחת דבעי דו"ח ובפרט בנ"ד ששניהם אמרו בלשון א' ממש ובכה"ג חשיב כדין מרומה כמפורש בחו"מ סי' כ"ח סעיף י' וא"כ בדין מרומה גם בד"מ בעי דו"ח אך באמת כ' כמ"פ דגם בדין מרומה רק להקל ל"מ עדות בלי דו"ח אבל להחמיר גם בדין מרומה מועיל העדות אף בלי דו"ח וע' במרדכי סנהדרין ר"פ אד"מ שכ' דעכ"פ גם בעדות בלי דו"ח אף במקום שהאשה מכחשת דחשיב כדין מרומה דאלת"ה תמוהים דברי המרדכי שם כמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו ואפ"ה פסק דצריכה גט מחמת חשש לעז א"כ גם מצד זה קשה להקל

והנה מחמת שהעדים הם בכלל ריקים ופוחזים מכח זה קשה להקל דזה לכל היותר ל"ח רק בכלל פסולי דרבנן וקיי"ל דקידש לפני פסו"ע חוששין לקידושין וצריכה גט הגם די"ל כיון דעכ"פ מה"ת בעי דו"ח גם בממון ומכ"ש בקידושין ובפרט בשהאשה מכחשת עכ"פ מה"ת בוודאי צריכה דו"ח ונהי שכ' המרדכי דעכ"פ מחשש לעז צריכה גט אבל עכ"פ לא עדיף מקידושי דרבנן וכיון שהי' פסו"ע דרבנן א"כ בקידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ל"ח לקידושין. אך באמת י"ל דל"ח אף בכלל פסו"ע דרבנן דקיי"ל בפסולי דרבנן מחמת עבירה דרבנן בעי הכרזה כנודע מדברי המ"ל בהלכות מלוה ולוה מה שפלפל בזה ובדברי המהרי"ט ומחלק דאם נפסל מדרבנן מחמת שעבר עבירה ד"ת רק שאין בו מלקות אז ל"צ הכרזה אבל בלא עבר רק עבירה דרבנן אז בלא הכרזה לא מיפסל אף מדרבנן א"כ שוב אזדא הממ"נ ואף דנודע שיטת כמ"פ דרק לענין ממון בעי הכרזה משום פסידא דלקוחות אבל לענין איסור ל"צ הכרזה אך באמת כמ"פ חולקים ע"ז ועי' שו"ת רעק"א סי' צ"ד ובשו"ת בי"ש ובשו"ת מהרש"ם ס"ד שהאריכו בזה ע"כ גם מצד זה קשה להקל

והנה מצד שהעידו על א' מהע"ק שחילל שבת במלאכה ד"ת א"כ בודאי דנתבטל עדותו וא"כ נהי דעכ"פ נשאר עד השני שאינו רק פסול מדרבנן אך באמת מטעם זה הי' מקום להקל כיון דעכ"פ לרוב שיטת הפוסקים בקדושי ע"א בהכחשה לכ"ע א"ח דבח"מ כ' דבמהר"ם פאדוואה חזר בו ואף אם נחוש דבע"א בהכחשה צריכה גט מ"מ לשיטת הנו"ב דרק מדרבנן חוששין לקדושין בע"א א"כ שוב גם עד הב' עכ"פ חשיב פסול דרבנן והוי קדושין דרבנן לפני פסו"ע דרבנן דודאי א"ח ואף שי"ל דהב' אינו אף בכלל פסולי דרבנן לפי שלא הי' הכרזה מ"מ באמת כבר הבאתי שי' הפוסקים דלענין איסור ל"צ הכרזה והכא דבלא"ה בע"א בהכחשה כמעט לכל הפוסקים ליכא חשש שוב יש לסמוך אשיטת הסוברים דלענין איסור ל"צ הכרזה ובפרט דשייך לומר נמצא קא"פ בטל כל העדות ואף דהב"ש כ' דלשיטת התוס' והרא"ש דבעי הגדה בב"ד א"כ בשעת ראיה הי' קדושין בעדים כשרים. אך באמת יפה כ' בא"מ דעכ"פ אם המקדש או האשה מכחשין א"כ בעי שיבררו בב"ד ע"פ עדות שוב אמרי' קא"פ מבטל כל העדות ובפרט דנודע שיטת הריטב"א דבקדושין לכ"ע נתבטל בקא"פ בראי' לחוד עי' קצה"ח סי' ל"ו ובפרט הכא דבלא"ה הוי ע"א בהכחשה ולרוה"פ ליכא חשש שוב אפשר לצרף גם זה ההיתר מצד קא"פ

אך לכאורה י"ל דכיון שלא ראו שני העדים בפ"א שחילל שבת במלאכה ד"ת רק כ"א ראה ביחוד א"כ שוב י"ל דע"י עדות מיוחדת אין לפסול את האדם אך באמת מבואר ברמ"א סי' י"א דגם בעדי זנות מהני עדות מיוחדת כמ"ש הב"ש דכיון דמה"ת מהני עדות מיוחדת בממון שוב גם בזנות מהני וגם