מהר"ש חלק ב רמו

ע"י מליחה ועי' רשב"א יבמות דל"א ובחוו"ד סי' ק"י א"כ הכ"נ י"ל בשלמא בהא דע"מ שתשמישי כיון שרוצין לקיים המתנה אף בלי קיום התנאי וזה הוי נגד החזקה דהא המתנה נעשה ע"ת והי' עליו חיוב לקיים התנאי ועכשיו רוצין להחליט המתנה אף בלי קיום התנאי זה הוי נגד חזקה אבל הכא דבאמת רצונו לקיים התנאי וא"כ מיד בעת הפשר ידענו דע"י קיום התנאי יחול המחילה רק דעתה רוצין לומר שנתחדש סבה שגם על ידי קיום התנאי לא יחול המחילה י"ל להיפך קי"ל דל"ח ביטול התנאי ועכ"פ ל"ח נגד חזקת מרא קמא אך באמת י"ל דעכ"פ יש ס"ס לזכות האשה שמא עניות ל"ח אונס דהוי אונס דשכיח וגם שמא כשיטת הנקה"כ אונס דידי' ל"מ לחיוב צד השני ואף לשי' הפוסקים דס"ס ל"מ להוציא ממון מ"מ היכי דחבירו יש לו שטר עכ"פ בעהש"ט ל"ח מוציא וראי' מדמהני מגו היכי דתפיס שטרא וע"כ דל"ח מוציא ועי' נוב"י קמא סי' ו' א"כ שוב מועיל הס"ס לזכות האשה ואף דבכתובה ל"א דיועיל מגו להאשה ול"א דהוי שטרא בידה כמ"ש בש"ך סי' פ"ב שם יש ס' על התחלת החיוב דשמא זינתה מקודם אבל הכא דודאי התחיל החיוב רק הס' במחילה בודאי דעכ"פ האשה ל"ח מוציא עיי"ש בקצה"ח ובהג"ה אמ"ב א"כ שפיר מועיל ס"ס להוציא מהבעל ובפרט דרוה"פ החליטו כשיטת הש"ך דאונסא בזמן ל"מ לחייב את חבירו ובפרט דהאשה אינה תובעת אותו שיתן לה כתובתה ורק הבעל תובע אותה שתקבל הגט בעד הסך שנתפשר עמה בודאי דיכולה לומר קי"ל כהסוברים דזה ל"ח אונס ובפרט דגם ע"י אונס ל"ח קיום התנאי ואף בלא תבעו אותו כשיטת הנוב"י א"כ פשיטא דהפשר בטל כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ה' אמור תרס"א ראדמישלא והננידידו. בשולי המכתב

הנה נודע פלוגתת הפוסקים אי מעות של הקדש עניים מותר להלוותו בר"ק דדעת הרשב"א דמותר משום דלא מיקרי כספך הואיל שהוא לצורך עניים שאינם ידועים ודעת הרא"ש דאסור דעכ"פ שם ממון הדיוט עליו והנה במהרי"ט ז"ל נסתפק היכי שהקדיש לצורך עניים רק דהתנה שיהי' לו חלק בריוח ג"כ אי מותר להלוותו בר"ק די"ל דבכה"ג גם לשי' הרשב"א אסור דמצד ק"פ של הבעלים יעברו א"נ ק"פ כקה"ג דמי והמהרי"ט כ' דשיטת הר"ת דבכ"מ אמרי' ק"פ כקה"ג דמי רק אבא לגבי ברא אחולי אחיל אח"ז דחה המהרי"ט די"ל דע"מ לאו שיורא רק תנאה וא"כ אינו עובר והמ"ל דחה דבאמת י"ל דע"מ שיורא הוי ועי' יו"ד סי' ס"א אך המ"ל מסיק דלא קי"ל כשיטת ר"ת רק כשיטת רוה"פ דק"פ לאו כקה"ג דמי וע"כ א"ע ובאמת י"ל דאף לשי' הר"ת מ"מ במעות לפירות כיון דהפירות מעלמא אתי ונודע שיטת מהר"ם אלשיך דמעות לפירות ל"מ וכפי' הרמב"ן והרשב"א בהא דבעיא בש"ס בעבד לקנס ועי' בקצה"ח סי' ר"ט עכ"פ אף אי לא נימא כמהר"ם אלשיך עכ"פ במידי דהפירות באים בשעה שאין המעות בעין בודאי אאפ"ל דע"י ק"פ חשיב כקה"ג כמפורש בש"ס גיטין דע"ז ידה מי קניא לי' וכ' בתוס' דכיון דהמ"י מעלמא אתי ל"ח כאלו יש לו זכות בגוף הידים וא"כ שפיר דע"י ק"פ לא מיקרי כספך ומותר להלוותו בריבית לשי' הרשב"א ז"ל

אך באמת י"ל דהנה בעיקר שיטת הרשב"א העיר במח"א די"ל דהיכי דההקדש הוא של אדם ידוע י"ל דעדן מיקרי כספך מצד הבעלים הואיל שיכולים לישאל על ההקדש וכמו דעובר בב"י בחלה משום הואיל דאי בעי מיתשול ה"ה דמיקרי כספך לענין ריבית ובאמת י"ל חדא דעיקר דינו של הרשב"א הוא רק במעות עניים שכבר בא ליד הגזבר כמ"ש במל"מ הלכות מלוה ולוה וא"כ בצדקה הבא ביד הגזבר ל"מ שאלה לשי' רוה"פ וחוץ לזה אף א"נ כשיטת הרא"מ דגם בבא ליד הגזבר מהני שאלה וכמ"ש בשו"ת נוב"י תניינא סי' קנ"ד דגם שיטת הרמב"ם הוא כן מ"מ נודע מ"ש השא"ר דבאמת הך ענין הואיל ל"ח כאלו הוא לגמרי שלו רק בחמץ כיון דגילתה התורה דע"י קע"א עיבר אף דבאמת קי"ל דהגל"מ לאו כמ"ד אפ"ה הכא גילתה התורה דע"י זכות כל דהו עובר א"כ היכי שאפשר להיות שנו ע"י זכות שאלה לא גרע מזכות גול"מ אבל הכא דבעי כספך והבאתי בשם המ"ל דגם ע"י ק"פ כיון דלאו כקה"ג דמי א"ע א"כ זכות הואיל דאי בעי מיתשיל לא עדיף מזכות ק"פ ובודאי דנ"ח כספך עי"ז וא"ש שיטת הרשב"א בהא דמעות של הקדש עניים בבא ליד הגזבר דמותר להלוותו בר"ק אך באמת היכי דנשאר לו ק"פ י"ל עפמ"ש הריט"א דמש"ה בקדשי מזבח מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר משום דיש לו זכות ט"ה נהי דט"ה אינו ממון מ"מ חשיב עכ"פ זכות כל דהו לענין דחשיב כאלו לא נסתלק עוד מהחפץ ויוכל עכ"פ לישאל על ההקדש והנה בש"ס ב"מ דמ"ט ע"ב פעמים שהכסף קונה היכי שהי' עליה של לוקח מושכר למוכר וכ' רש"י ז"ל ולא שתקנה חצירו ללוקח דהא כיון דקיבל השכר נקנה החצר להשוכר על כל ימי השכירות וקשה דלמה נקט רש"י שקיבל השכר הא שיטת רש"י דחצר המושכר אינו קונה למשכיר אך י"ל לשי' הר"ן נדרים דמ"ז דהיכי דלא קיבל המשכיר עוד דמי השכירות יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם א"כ י"ל דבאמת הרמב"ם ס"ל דחצר המושכר קונה אף למשכיר לפי שהגוף שלו ואף דרש"י ל"ל כן מ"מ היכי דהמשכיר יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם ל"ח כנסתלק עוד מהחצר ויוכל לקנות ג"כ ע"י החצר א"כ זה כונת רש"י דאם לא הי' עוד מקבל השכר הי' יכול להפקיע השכירות ע"י קונם ושוב הי' יכול לקנות ע"י החצר אך כיון דקיבל השכר שוב לא יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם ושוב לא יוכל לקנות ע"י החצר וז"ב: