מהר"ש חלק ב רמד

עכ"פ הי' עליו חיוב מקודם אז כל ס' שיסתפק בפרעון מוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון ונשמע דהיכי דהס' על תחילת החיוב אף דוודאי קיבל ממנו המעות אפ"ה מס' א"א להטיל עליו חיוב כיון דאפ"ל שלא הי' עליו חיוב בשום פעם א"כ ה"ה הכא דא"נ דבאופן כזה שיאנס בקיום התנאי לא קיבל עליו החיוב א"כ לא התחיל החיוב בשום זמן ושוב י"ל דמהני טענת אונס

אך באמת יש לחלק דשם מעולם לא הוחזק עניו החיוב דכ"ז שלא נודע לנו מזיוף המטבע או בחפץ לא ידענו משום חיוב רק אח"כ נולד לנו ס' אז שפיר מס' א"א להטיל חיוב דאדרבה מעולם הוחזקנו בחזקת פטור דרוב מטבעות וחפצים אינם מזויפים ורק בס' בפרעון נתעורר חיוב הראשון אבל הכא דידענו מהחיוב ומעולם הוחלטנו דאם לא יתקיים התנאי לא יופקע החיוב ורק עתה נולד לנו ס' אם התחיל החיוב י"ל כיון דכבר הוחלטנו החיוב מס' א"א להפקיע החיוב

יצא דבאם באמת לא נתקיים התנאי אף מחמת אונס נשאר החיוב בתוקפו ובפרט היכי דבאמת מגיע ממון לחבירו ורק חבירו התנה עמו שבאם יקיים תנאי זה ימחול לו החוב שפיר בלא קיים התנאי אף מחמת אונס אפ"ה נשאר החוב בתוקפו דעל אופן זה נא מחל לו. יצא דז"פ באיש ואשה שנתקשרו בשידוכין וכ"א נתחייב סכום מעות ונאנס צד א' וא"י לסלק אז נהי דזה שאינו מסלק פטור מקנס ול"ח כעובר על השבועה כמפורש ביו"ד סי' רל"ב דבנשבע לפרוע לחבירו והעני דפטור מהשבועה ואין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו ומקורו משו"ת הרשב"א אבל עכ"פ חבירו איני מחויב לקיים הקשר דמה לו באונסו של זה הוא לא נתקשר עמו רק באופן שיתן לי החיוב בשלימות אך באם העביר המועד מהסילוק ואח"כ באמת רוצה לסלק בזה נחלקו הט"ז והש"ך בסי' רל"ו דהט"ז כ' דהיכי די"ל דהזמן הי' דבר שעיקר תלוי בו אז בהעביר הזמן נהי דאם הי' אונס במה שלא קיים התנאי בזמנו פטור מהקנס שקיבל עליו אבל עכ"פ חבירו פטור מלקיים הקשר אבל בשידוכין דקביעות הזמן הוי דבר שאין העיקר תלוי בו אז בעבר הזמן מחמת אונס ואם רצה אח"כ לקיים התנאי גם צד השני צריך לקיים הקשר דבזה אמרי' אומדנא דגם חבירו קיבל עליו החיוב אף אם יעבור הזמן מחמת אונס א"כ לשי' הט"ז אף בנתחייב לחבירו מנה והתנה שאם יקיים השידוך ימחול לו החוב והתנה זמן על קיום השידוך ועבר הזמן מחמת אונס ואח"כ רוצה לקיים השידוך דוודאי פטור מהחיוב דכיון דאמרי' דחבירו מחויב עוד לקיים השידוך וחל עליו חיוב שקיבל עליו לישא אותה מכ"ש דמהני מחילת המאה כסף כיון דבאמת מקיים התנאי וחבירו לא הקפיד דוקא על הקיום בזמן הלז א"כ לכאורה בנ"ד דהאשה מחלה לבעלה חלק מכתובתה ורק שנעשה קביעות זמן על סילוק מותר המעות וכיון שעבר הזמן מחמת אונס שהי' שריפה בעיר וזה בוודאי הוי דבר שאין העיקר תלוי בו דאיזה סברא יש שהקפידה ביותר על קביעת זמן כיון דעדן לא הי' זמן הגירושין ולא הי' מוסר המעות לידה א"כ בעבר הזמן מחמת אונס בדבר שאין העיקר תלוי בו א"כ גם צד השני צריך לקיים הפשר וממילא מהני מחילת כתובתה ואין לומר דמה לה באונסו עכ"פ היא לא מחלה רק אם יקיים התנאי ז"א דזה דוקא אם לא הי' מקיים התנאי כלל אז י"ל דאונס דידי' ל"מ להפסיד לדידה אבל בנ"ד דרצונו לקיים התנאי ומה שעבר הזמן בזה ליכא קפידא כיון דאין עיקר הדבר תלוי בזה וגם היא לא הקפידה דוקא על הזמן

אך באמת לשי' הנקה"כ היכו דהתנאים הי' תיכף בתנאי על זמן אז אף בעבר צד א' מחמת אונס מ"מ חבירו פטור מלקיים הקשר דאונסא כמאן דעביד ל"א א"כ בנ"ד שהי' תנאי' בפירוש בשעת הפשר שישליש המעות קודם ר"ח סיון א"כ אף בהעביר מחמת אונס אפ"ה כיון דבטל ההתחייבות מצד השני לקיים הפשר ממילא יוכלה לתבוע ממנו כל דמי כתובתה אך לכאורה י"ל כיון דהוי ס' דדינא שמא כהט"ז וא"כ כיון דהבעל מוחזק בהמעות יוכל לומר קי"ל כהט"ז ועדן בידו לקיים התנאי ויועיל הפשר ואף דשטר כתובה בידה מ"מ ידוע שיטת רוה"פ דבס' נגד השטר מהני תפיסה היכי שיש לו טענה נגד השטר גופא ומקורם מש"ס ב"ב דקל"ב גבי בעיא בבריא היאך אי אמרי' דמחלה כתובתה ודעת הרי"ף דכיון דלא איפשט האבעיא שוב שטר כתובה בתוקפו וכמ"פ כ' דכיון דהס' אם גוף השטר נפקע מהני תפיסת הבעל ורק היכי דאין לו טענה על גוף השטר רק יש לו תביעה ממק"א דאינו זוכה בו רק ע"י תפיסה בזה דעת הש"ך ובתק"כ דל"מ תפיסתו היכי דחבירו יש לו שטר וגם בזה חולק באו"ת ועי' שו"ת נוב"י קמא חו"מ סי' ו' א"כ הכא דהס' על גוף הכתובה שמא פקע מותר החיוב דהפשר בתוקפו א"כ יוכל לומר קי"ל כהט"ז

אך באמת י"ל דאף א"נ דשיטת הש"ך עיקר אפ"ה י"ל ע"פ המבואר בחו"מ סי' ע"ג דאם נשבע לחבירו לפורעו ביום פלוני דאע"פ שעבר הזמן עדן צריך לקיים שבועתו וכ' הסמ"ע והש"ך דמשמע דל"צ התרה על שבוע זו שעבר עליה שלא פרעו בזמנו די"ל דכונת השבועה הי' רק אם יתבענו בזמנו אבל בלא תבעו לא עבר על השבועה דהיכי דקבע זמן כונתו רק ע"י תביעה אך הט"ז כ' דגם בלא תבעו עובר על השבועה א"כ י"ל בנ"ד כיון דלא תבעו אותו שיסלק לזמן הלז א"כ ל"ח עובר על התנאי א"כ עדן בידו לקיים התנאי וא"כ ממ"נ הפשר קיים דא"נ כהט"ז דגם בלא תבעו עובר מ"מ להט"ז בנאנס בקיום התנאי בזמנו עדן צריך צד השני לקיים ההתחייבות וא"נ כהש"ך מ"מ הכא בלא תבעו ל"ח כלל כעבר אקיום התנאי וא"כ שוב הפשר קיים אך באמת י"ל דאף להש"ך דבלא תבעו ל"ח עובר על השבועה זה דוקא לפוטרו מעונש שעבר על שבועתו