מהר"ש חלק ב רמג

מלאכתו חשיב כשם עירו ואף שכ' הא"מ בתשו' דיש לחוש שהשאיל הבגד למי שלא הי' צורף ישכח הדברים בתוכו אך יש כמה דברים שהיו מונחים בהקעסטל ובזה ליכא חשש זה ובפרט שנתברר בנוירק באיזה חולי נחלה יוסף הנ"ל ובהטאטענשיון נכתב סיבת החולאת ובפרט דע"י הכרת הבגדים והפאטאגראף של אשתו חשיב עכ"פ כאומדנות המוכיחים וסגי בשמו ושם אביו כמפורש ברמ"א והכא יש שמו ושם אביו א"כ בודאי מהני בפרט שכבר עבר יותר משנה ורגל"ד שנפטר ובפרט שעלה על הספינה בחליו נהי דחולה מחזיקין לי' בח"ח אף לקולא מכ"ש לחומרא מ"מ עכ"פ רגל"ד יש שאמת הדבר ע"כ נלע"ד דיש להתיר האשה להנשא לכל גבר ובלבד שתחלוץ כדת וגם שיסכים לזה רב גדול אחד והשי"ת יצילנו משגיאות

בעה"ח ב' אמור תרסז"ל ראדומושלא והננידידו. סימן עא להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ברוך נווינד נ"י מוצדפה"ק

בדבר שאלתו באיש ואשה שנולד ביניהם קטטות ובאו לפני הבד"צ והאשה תבעה נדוניא וכתובה העולה סכום רב וקבלו בקגא"ס לפשר ביניהם ופסקו הבד"צ שתקבל פחות מכפי שתבעה היינו שתמחול לו חלק מכתובתה ותקבל ממנו גט אחר שיתן לה הסכום שפסקו הבד"צ אך נכתב בהפסק שמחויב להשליש המעות עד ר"ח סיון תר"ס והגט יהי' בר"ח אב שנה הלז ובאם לא יסלק לזמן הלז אזי הפשר בטל וקודם ר"ח סיון הי' שם שריפה גדולה ונשרף רוב העיר ועי"ז הי' דוחק למצוא מעות כמובן ועי"ז לא סילק הבעל המעות לזמן הלז ובפרט כי לא תבעו אותו צד השני שיקיים הפסק וקודם ר"ח אב רצה להשליש המעות ונותן לה הגט והאשה לא נתרצתה לקבל הסך הלז באמרה כי יען לא קיים הפשר בזמנו בטל הפשר ואדעתא כי לא מחלה לו חלק מכתובתה ז"ת שאלתו בקצרה

והנה מקור הדבר הוא מחלוקת דר"י וד"נ בירושלמי במקדש את האשה ע"מ שישא אותה ביום פלוני ונאנס ולא כנסה בזמנו דר"י אמר דמצי חזרה בה דנהי דנאנס הוא בקיום התנאי מ"מ מ"ל לאונסו עכ"פ היא לא נתרצית להתקדש רק באם יכנסנה ליום פלוני בשלמא אם היא קיבל עליו בקנס אם לא יכנוס ליום פלוני יתן לה מאה כסף שפיר אם נאנס פטור מן הקנס אבל עכ"פ אין עליה חיוב להנישא לו אח"כ ור"ל אמר דאונסא הוי כקיום התנאי ואנן פוסקין כר"י וע' בחו"מ סי' כ"א דאם א' אמר לחבירו אי לא אתינא ליום פלוני אתחייב לך מנה או אם לא אבוא ליום פלוני יהי' חובי מחול לך ונאנס אז פטור מן הקנס וגם החוב אינו מחול אף דמחילה י"ל דע"י אונסו של זה א"א לחייב את חבירו מ"מ כיון דהחיוב הי' ברור מקודם רק דעכשיו מחל לו בתנאי זה ובנאנס לא חל המחילה דאמדינן לדעתיה דאדעתא דהכי לא מחל לו ונשאר חיוב הראשון בתוקפו אבל להיפך היכי דחבירו קיבל עליו למחול לו חוב שכבר נתחייב לו ורק באופן שיקיים הוא התנאי זה אז אם לא קיים התנאי אף אם הי' אונס בקיום התנאי אפ"ה לא נמחל החוב דאדרבה אמדינן לדעתיה שחבירו לא מחל לו רק אם יקיים התנאי אף די"ל אונס רחמנא פטריה זה דוקא היכי דהחיוב נצמת ע"י ביטול התנאי אז אמרי' דבאונס ל"ח ביטול התנאי אבל הכא דהחיוב כבר הי' מקודם ורק ע"י קיום התנאי הי' נפקע החיוב א"כ בלא קיים אף ע"י אונס אפ"ה ל"ח כקיום התנאי ונשאר חיוב הראשון בתוקפו ומש"ה מפורש באה"ע סי' נ' דבקנסות שעושין בשידוכין אם נאנס האב שבתו ממאנת פטור מקנס אבל אם מתחייב א"ע בחיוב ברור להחתן ורק החתן נותן לו כתב שאם ישאו זא"ז ימחול לו החוב אז אף דבתו ממאנת מ"מ לא מיקרי קיום התנאי ולא פקע החיוב ברור שנתחייב לו ועיי"ש בחו"מ שכ' די"ל אומדנא דאדעתא שתמאן בתו לא קיבל עליו החיוב ואפ"ה י"ל כיון דהחיוב הי' בסתם י"ל דאין ס' מחילה מוציא מידי חיוב וודאי אף דאם נימא אומדנא א"כ הי' חיוב בטעות ומפורש בש"ס כתובות די"ב ע"ב דלענין כתובה בלא מצא לה בתולים וס' אם קודם אירוסין דחשיב ס' בהלוואה אף שכבר כתב לה כתובתה מ"מ כיון די"ל דהוי חיוב בטעות חשיב כס' בעיקר הלוואה

אך באמת יש לחלק דבכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים א"כ כ"ז שאינו מגרשה עדין לא התחיל החיוב וע' תוס' גיטין די"ג וב"מ ד"כ וכתובית די"ט שכ' דבכתובה ל"ש מעמ"ש ודעת כמ"פ דבכתובה ל"ש שדר"נ א"כ שפיר בנולד ס' אם זינתה א"כ הס' בעיקר החיוב אבל הכא דהחיוב מנה חל מיד בשעתה רק אי יהי' קיום התנאי אז ימחול לו המנה וכיון שלא נתקיים התנאי אף שהי' אונס מ"מ לא נוכל להפקיע חיוב ברור שחל כבר וע' שו"ת מהר"מ אלשיך סי' ל' ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"א דבכה"ג בשידוכין שנתחייב מנה ורק אם ישאו זא"ז אז יופטר מהחוב ובאמת לא נתקיים התנאי ורק יש ס' בלשון המחילה כ' דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב וודאי ונודע מ"ש בט"ז סי' ע"ה לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת דחשיב ס' בהלוואה וראי' מהא דמכר לו טבעת בחזקת זהב ואח"כ טוען הלוקח שנתן לו טבעת בדיל והמוכר א"י דחשיב ס' בהלוואה והפמ"א מחלק דשם אם נתן לו טבעת טוב א"כ מעולם לא הי' חיוב על המוכר להחזיר המעות דמיד שנתן לו המעות נתן לו בחזרה חפץ טוב חליפי המעות א"כ שפיר הוי הס' על התחלת החיוב אבל הכא דאף אם נחליט שנתן לו מטבע טובה