מהר"ש חלק ב רמא

שלח מעות ערך מאה ר"כ לאשתו ואשתו ועוד כמה אנשים הכירו בטב"ע גמור הרבה מהבגדים והחפצים שהם של הנפטר וכבר עבר יותר משנה גם כת"ה כתב להרב מהאמבורג לחקור אצל שרי האמט מהספינה אם כנים הדברים והרב הנ"ל שלח איש נאמן לראות בהפנקס שמה וכתב שני מכתבים להרב הנ"ל כי הי' שם וראה בעצמו בהפנקס והכל מכוון כפי הטאטענשיין בזמן המיתה גם רשימת החפצים הכל כפי אשר שלחו לקהלתכם ז"ת שאלתו

והנה יש בזה איזה צדדי היתר א' מכח הטאטען שיין שנכתב בו שיוסף לעזער מת ב' מצד הכרת הבגדים והחפצים בטב"ע ג' מצד העדאת העדים ד' מצד שראה האיש מהאמבורג בהפנקס משרי הספינה נרשם שם המת וכל החפצים כפי הנשלח לקהלתכם ה' מצד שליחת המעות ליד האשה ונתברר אם עכ"פ בצירוף כולם יש להתיר. והנה מצד העדאת העדים לחוד בודאי אין להתיר הגם דאם הי' מספיק הגדת כל עד להתיר רק שהי הספק מצד דהעדים מכחישים זא"ז א"כ לכאורה הדין מפורש באה"ע סי' י"ז ס"ט דע"א אומר מת ועא"א נהרג מתירין אשתו ובח"ס ס"ק י"ט כ' דאם העדים מכחישים א"ע בחקירות לכ"ע בטל כמו דעדותן בטל בד"מ. ה"ה דבטל בעדות אשה ורק במכחישים אחד אומר נהרג ואחד אומר מת זה הוי כמו אחד אומר יין וא' אומר דבש ותלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש ז"ל דלהרמב"ם זה חשיב כהכחשה בחקירות ולהרא"ש חשיב כהכחשה בבדיקות אבל משמע שם בח"מ דאם ההכחשה הוא שאין אומר שבנו הי' אצל הקבורה וא' אומר לאו זה בודאי אינו מבטל העדות ולשיטת הב"ש שם במכחישים מת או נהרג גם לדעת הרמב"ם כשר דהוי כמו מנה שחור ולבן ועוד כ' הב"ש דבעדות אשה כיון דסגי בע"א א"כ ממ"נ א' אומר אמת אף שאין מבורר לנו מי הוא הכשר מ"מ עכ"פ קמי' שמיא גלי' שאחד אומר אמת ובודאי או שמת או שנהרג עיי"ש

והנה בנוב"י מהד"ק סי' מ"א העיר דהא קיי"ל בד"מ בהכחשה בחקירות דבטל עדותן אף לענין שבועה אף דלשבועה סגי בע"א. ונלע"ד דהנה נודע מה שנסתפקו חכמי בריסק בעדים המכחישים זא"ז אי יוכלו להצטרף אח"כ לעדות אחרת ובש"ך סי' ל"א מביא ראי' מדברי הר"ן דגם בהכחשת ע"א נפסלו לעדות אחר מש"ה כיון דמכחישין זא"ז ומת שוב ל"מ עדותן לעשותה א"א א"כ הכ"נ לענין שבועה כיון דבעי עכ"פ עד כשר וא"כ באותו עדות שכ"א נעשה ספק פסול ונהי שכשר לכל עדות שבעולם מ"מ כיון דחל עליו שם פסול להצטרף עם השני א"כ עכ"פ באותו עדות א"א להחזיק הח"כ דהא ח"כ של אחד אתרע בודאי שוב א"א להכשירן אף לענין שבועה דהא ספק פסול ל"מ אף לחייבו שבועה כדקיי"ל ס' גזלן היכי שא"א להכשירו מכח ח"כ כמו בתרי ותרי דקיי"ל דנשאר ס' פסול ל"מ לחייבו שבועה אבל בעדות אשה באמת נסתפק הנמ"י דרשע שאיני דחמס יוכשר לעדות אשה הואיל דלית בי' חשש משקר ונהי שכ' בקצה"ח ונה"מ סי' מ"ו דפסול זה דוקא היכי דבאמת מיפסל לכל עדות שבעולם שפיר חוששין שמא ענ"ב אבל הכא דבאמת לכל עדות שבעולם יוכשר דנוקמי' אח"כ שוב אף דלא יוכלו להצטרף לעדות א' דיש על כ"א שם פסול מס' אבל עכ"פ לענין עדות אשה דלא צריך רק שלא יהי' משקר וכיון דיש עכ"פ א' שאומר אמת נהי דאנן לא ידעינן מי הוא משקר מ"מ עכ"פ הוי בירור שבעלה מת ומיושב קושיית הנוב"י בס"ד

נחזור לשי' הב"ש דבעדות אשה לא אכפת לן אף במכחישים א"ע לגמרי ובפרט דקיי"ל דבכ"מ שאפשר לתרץ דברי העדים שלא יהיו כמוכחשין מתרצין ועיין בט"ז חו"מ סי' ל' א"כ הכא כיון דאין מכחישין א"ע בעיקר העדות ששניהם מעידין ששמעו קול על הספינה שמת איש מצאנז רק ההכחשה אי האיש שסיפר לפניהם ראה באמת ההשלכה לתוך הים או שאמר זה רק כרי לחקור ממנהיגי ספינה א"כ י"ל דזה הוי בכלל מלתא דלא רמי' עלה דאינש לאו אדעתה ושמא נדמה להאיש מפה שהאיש הנ"ל אמר שבאמת לא ראה ובאמת ראה או להיפוך ועכ"פ נשאר עדותן ששמעו קול על הספינה שמת איש מצאנז ואולי יהי' מזה סייעתא להענין. והנה באמת עפ"י עדים לחוד אין להתיר עדות משה פריעת בודאי ל"מ דהא נהי שעלה עם יוסף לעזר ביחד על הספינה ושמע קול שמת איש מצאנז מ"מ ליכא בזה שום צד להתיר ומצד עד השני אף שהעיד מפ"ע שהי' בשעת מיתת איש ושאמר הנפטר שהוא מצאנז קאלבסוב ומראדימישלא וזה חשיב עכ"פ כשם עירו דעיר מולדתו הוא קאלביסוב והי' דר בפה וכעת דר בצאנז ושם מלאכתו ג"כ הוי סימן כמ"ש בשו"ת גאו"ב סי' כ"ה ושוב עכ"פ יש שם אביו ושם עירו אבל עכ"פ ע"ז לחוד אין לסמוך כיון דליכא עדות על שמו דלכתחלה בעי שמו ושם אביו ושם עירו בשלמא אי הי' הנפטר מעיד על שמו דקיי"ל דהחזיק שמו מפי עצמו נאמן וא"צ לבוא לקולת עגונה רק דמצד שורת הדין נאמן על שמו ורק דשמו לחוד ל"מ אז הי' מצטרף שם עירו ונהי דבעי שם אביו ג"כ הי' מקום לומר דשם מלאכתו הוי כשם אביו אבל כיון דליכא שמו שוב שם אביו ועירו לחוד בודאי ל"מ ובפרט שמשה פריעד מכחיש כ"ז שהאיש הנ"ל לא ראה כלל מיתתו ונהי שהי' אפשר לתרץ דמשה פריעד שמע מאיש אחר והעד ממעליץ שמע מאיש אחר שהי' באמת בשעת מיתתו ושמע שם עיר ומלאכתו אבל דא עקא דהא העד ממעליץ אמר שגם משה פריעד שמע הדברים וצייר לפני העד צורת הנפטר וכיון דמשה פריעד מכחיש א"כ שוב א"א להעמיד יסוד על העד ממעליץ דהא ע"כ אינו זוכר ופה העדות ונדמה לו שמשה פריעד ג"כ שמע הדברים וה"ה דיש לומר דטעה בעיקר הדבר שנדמה לו שהעד אמר שהי' בשעת מיתתו ואולי טעה בזה ע"כ מצד העדים לחוד אין להתיר: