מהר"ש חלק ב כד

כיון דעיקר המצוה הוא רק דרבנן ולשיטת כמ"פ גם בד"ק אזלינן לקולא מכ"ש בחלק מחלקי המצות בוודאי אזלינן לקולא א"כ כשאנו מסופקין אי אסרו התשמיש אמרי' סד"ר להקל ומותר להשתמש ושוב אסור בשבת מחשש שמא יטה לצורך המצוה. אך באמת כמ"פ כ' דסד"ר נגד חזקת חיוב הוי לחומרא א"כ הכא יש חזקת חיוב על הגברא לקיים מצות הדלקת נ"ח והס' שמא אסרו להשתמש בו וא"כ פשיטא דאם משתמש בו ועושה איסור בזה חשיב כלא קיים עדן מצוה דהא נודע מ"ש הפסקי תוס' דאם אינו מקיים מצוה כתקחז"ל אף מה"ת לא יצא מכ"ש במצוה שהוא רק מדרבנן אם אינו מקיים כתיקנו דלא יצא וא"כ כשאנו מסופקין אי אסרו להשתמש ל"ש לומר דהוי סד"ר לקולא לפי דהוי נגד חזקת חיוב אך באמת י"ל דלמ"ד כבתה אין זקוק לה א"כ תיכף בשעת הדלקה נפקע מעליו חזקת חיוב ודמי למ"ש בתוס' כתובות דכ"ג כיון דזרק לה קידושין איתרע הח"פ א"כ הכ"נ כיון דלא משכחת שוב שיהי' עליו חיוב להדליק א"כ פקע חזקת חיוב אבל למ"ד כבתה זקוק לה שוב משכחת שיחול עליו עוד חיוב בפועל להדליק שנית א"כ שוב עדן חשיב חזקת חיוב וא"כ מיושב קושית מהרש"א די"ל דרב לא מצי לומר מדליקין סתם דבאמת אין זה סברא פשוטה לאסור התשמיש בנ"ח או להתיר רק דמצד הסברא הדבר ס' הוי. וא"כ אי הי' נקט מדליקין סתם היינו סוברין דרק בחול מותר משום דכבתה אין זקוק לה אבל בשבת יש לאסור משום דכיון דמצד ס' מותר להשתמש דהוי לי' סד"ר ושוב יש לאסור בשבת דשייך שמא יטה ול"ש לומר דהוי נגד חזקת חיוב דכיון דכבתה אזק"ל א"כ כבר נגמר מצותו ועכ"פ חשיב איתרע החזקה ולכך רב דס"ל באמת אסור להשתמש צריך להשמיעני הדין בפי' אבל ר"ה אי יאמר א"מ סתם לא יהי' נשמע הדין דמותר להשתמש די"ל דכיון דעכ"פ הסברא אין מכריע לא לאיסור לא להיתר שוב יש לאסור מס' להשתמש ולש"ל דהוי לי' סד"ר דהא כיון דס"ל כבתה זק"ל א"כ עדן החזקת חיוב עומד בתקפו ושוב מצד הסברא יש לאסור התשמיש מס' ושוב ל"ש שמא יטה ושוב לא היינו יודעין דבשבת אסור אף בדליכא שמן אחר ולכך נקט ר"ה בפי' בין בשבת להשמיענו דבאמת ליכא ס' בהדבר רק בוודאי מותר להשתמש ושוב שייך שמא יטה ויש בשבת איסור נוסף אף באין לו שמן אחר. אך כ"ז א"נ דלמ"ד כבתה זק"ל הוי כלא התחיל המצוה כלל וצריך להדליקה בעצמו א"כ חשיב סד"ר נגד חזקת חיוב אבל א"נ דאף אי כבתה נהי דזק"ל אפ"ה מהני אח"כ ההדלקה אף ע"י חש"ו ועכו"ם א"כ שוב איתרע חזקת חיוב ושוב י"ל דמס' מותר להשתמש ושוב פשיטא דשייך שמא יטה ושוב לא הי' צריך לפרש איסור הדלקה בשבת רק א"מ סתם. אבל לפמש"ל דא"נ דאחר שכבתה מותר להדליק ע"י עכו"ם א"כ משכחת הדלקה אף בשבת ע"י עכו"ם דשבות במקום מצוה שרי א"כ ממ"נ א"ש דברי רבא דדייק דר"ה ס"ל מותר להשתמש דממ"נ א"נ דאף דכבתה איתרע החזקת חיוב ומהני ההדלקה ע"י עכו"ם א"כ ש כ פשיטא דאי הי' ס"ל אסור להשתמש הי' מותר להדליק בשבת בפו"ש דליכא חשש שתכבה ולא יוכל להדליק דהא יוכל להדליק ע"י עכו"ם וע"כ מדקאמר דאסור להדליק בשבת נשמע דמותר להשתמש לאורה ושייך שמא יטה וע"כ דעיקר קושית התוס' הוא א"נ דכבתה הוי כלא נדלק כלל וא"כ א"א לקיים ע"י עכו"ם ושוב יש לאסור בשבת משום שלא יוכל להדליק וע"ז א"ש תירוצם דא"כ לינקט א"מ סתם ומדנקט בין בשבת מכלל דרוצה לחדש דיש איסור נוסף בשבת וזה לא הי' יודעין אי הי' נקט סתם דכיון דס"ל דכבתה הוי כלא נדלק כלל א"כ כ"ז משך ההדלקה חזקת חיוב בתוקפו ושוב מצד הסברא הדבר ס' אי מותר להשתמש ושוב יש לאסור בס' דהוי נגד חזקת חיוב ושוב ל"ש שמא יטה ולכך מוכרח לומר בין בשבת להשמיענו דליכא ס' בהא דהיתר תשמיש רק דוודאי מותר להשתמש ושוב יש בשבת איסור נוסף מחששא דשמא יטה ויש איסור אף באין לו שמן אחר וא"ש דברי התוס' וממ"נ דייק רבא וא"ש הכל בס"ד וז"ב למעיין היטב

ט) והנה עפ"י דברינו א"ש מה דקאמר הש"ס דטעמא דר"ח דס"ל כבתה אזק"ל ומותר להשתמש לאורה והקשו דמנ"ל להש"ס לומר דטעמא דר"ח משום דס"ל מותר להשתמש שמא באמת ס"ל אסור להשתמש רק דס"ל כבתה זק"ל ורק בחול מותר דל"ח שמא יפשע ובשבת אסור משום שמא תכבה ולא יוכל להדליק כקושית התוס' ובאמת שם מתרץ התוס' דא"כ לא הי' צריך לפרש בין בשבת בין בחול אבל לר"ח י"ל דהטעם בשבת משום שתכבה ולא יוכל להדליק אך לפי הנ"ל א"ש דבשבת אפשר להדליק ע"י עכו"ם אחר שכבר הדליקה בעצמו וא"כ ליכא חשש ביטול מצוה ועכצ"ל דהטעם משום דס"ל מותר להשתמש ושייך חשש שמא יטה וז"ב. ועפ"ז יש ליישב שיטת הטור דכ' דלמ"ד כבתה זק"ל יש חשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה וקשה מנ"ל לחדש חשש חדש. אך עפ"ז ניחא דדייק מהא דנקט הרי"ף דמהא דמדליקין בשבת נשמע דכבתה אזק"ל וקשה אמאי לא יליף מהא דמדליקין בחול דכבתה אזק"ל ועכצ"ל דמחול אין ראי' דשמא באמת כבתה זק"ל ורק דל"ח שמא יפשע רק מהא דמדליקין בשבת נשמע דכבתה אזק"ל דאי כבתה זק"ל אסור להדליק כקושית התוס' אך לפמ"ש אין ראי' לאסור בשבת מחשש שלא יוכל להדליק דהא אפשר להדליק ע"י עכו"ם ועכצ"ל דהרי"ף ס"ל דשייך חשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה וא"כ באמת מחול אין ראי' די"ל דל"ח שמא יפשע ומשבת אין ראי' מהא דלא יוכל להדליק דבאמת יוכל להדליק ע"י עכו"ם ורק אי הי' הדין דכבתה זק"ל הי' חשש איסור בשבת דשמא ישכח שהוא שבת ויחזיר וידליקנה ומדמותר להדליק בשבת ע"כ נשמע דבאמת כבתה אזק"ל וא"ש שיטת הטור בס"ד. ובאמת הרי"ף ז"ל שכ' מדקאמר מדליקין בחנוכה בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה ול"ש חשש שמא יטה ותו מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת ש"מ כבתה אזק"ל. וקשה מדוע נקט מקודם דנשמע דאסור להשתמש והדר דנשמע דכבתה אזק"ל: