מהר"ש חלק ב כג

שכ' דלרב דקאמר מדליקין בין בחול בין בשבת נהי דמחול אין לדייק דס"ל כבתה אין זקוק לה די"ל דהטעם משום דל"ח לשמא יפשע אבל עכ"פ שוב נשמע משבת דהשתא דס"ל דל"ח שמא יפשע א"כ שוב ע"כ דד"ק חמיר א"כ חשיב בהול ושייך חשש שישכח שהוא שבת וע"כ דבאמת כבתה אין זקוק לה וא"ש שיטת הרי"ף וגם שיטת הטור דקאי לדידן דס"ל מותר להדליק בחול שפיר קאמר דא"נ כבתה זקוק לה ורק דמותר בחול דל"ח שמא יפשע א"כ שוב יהי' אסור בשבת וע"כ מדמותר בשבת ע"כ דכבתה אין זקוק לה. ומיושב קושית העט"ח דלר"ה דס"ל דבחול אסור להדליק מחששא דשמא יפשע ע"כ דבדרבנן לא זהיר כ"כ וגם בד"ק אינו חמיר כד"ת א"כ שוב אינו בהול כ"כ לקיים המצוה וליכא למיחש שישכח שהוא שבת ומיושב הכל בס"ד לנכון

א) הנלע"ד ליישב קושית המרש"א שהקשה בהא שכ' בתוס' דמש"ה לא מצי רב למינקט מדליקין סתם דהו"א דוקא בחול אבל בשבת יתסור דמצד הסברא הי' אמרי' מותר להשתמש לאורה והקשה דא"כ מדוע נקט ר"ה בין בשבת בין בחול להשמיענו הדין דבשבת יש טעם אחר לאסור משום שמא יטה ואתי לאשמעינן הדין דמותר להשתמש לאורה וגם יש נ"מ דבחול דהטעם רק משום דכבתה זקוק לה באין לו שמן אחר מותר ובשבת דהטעם משום שמא יטה אף באין לו שמן אחר אסור וקשה הא אף אם ינקוט סתמא מ"מ מצד הסברא מותר להשתמש לאורה והנלע"ד ליישב דבאמת יש להסתפק למ"ד כבתה זקוק לה א"נ דהיכי דכבתה בתוך חצי שעה הוי כלא הדליק כלל וחל עליו חיוב המצוה מחודש בכל פרטי המצוה. דהנה באמת י"ל דנודע מ"ש הפוסקים דלשיטת הרמב"ם דמילה בעכו"ם כשרה א"כ אמאי מילה דו"ש הא אפשר ע"י עכו"ם ובאמת א"נ דשבת אצל מילה הוי הותרה כמו גבי קרבנות א"כ במידי דהוי הותרה לא איכפת לן בהא דאפלק"ש כמפורש בתוס' מנחות ד"מ וע' בפוסקים מ"ש ליישב קושית העולם דא"נ דשנים שוחטין זבח א' א"כ אמאי קרבנות דו"ש הא אפשר ע"י שנים וכ' דכיון דשבת אצל קרבנות הוי הותרה כמפורש ביומא דמ"ז וע' שו"ת עט"ח סי' ד' א"כ אף באפלק"ש מותר וע' בשא"ר ובח"ס מ"ש לענין שני מוהלים בשבת אך הח"ס כ' דבמילה יש ב' עניני מצות א' דרצון התורה שהתינוק יהי' נימול ב' שמצוה מוטלת על האב שימול וא"כ ע"י עכו"ם מקוים רק מצוה א' היינו שעכ"פ התינוק נימול אבל עכ"פ מצוה המוטלת על האב זה א"א לקיים רק ע"י מי שהוא בר שליחות עיי"ש א"כ י"ל דגם במצות נ"ח יש ב' עניני מצות א' דבעי שיהי' דולק לשם מצות נ"ח חצי שעה ב' דבעי שיהי' כ"א מישראל מדליק בעצמו הנ"ח ועכ"פ ע"י מי שהוא בר שליחות ולכך אם הדליקה חש"ו אף אם הישראל עע"ג ומלמדו לעשות לשמה דזה מועיל בקטן כמ"ש בתוס' חולין די"ג וגיטין דכ"ח ובפרט לשי' רש"י דמעשה עם דיבור מועיל בקטן ועכ"פ כיון דלא בר שליחות הוא ל"מ הדלקת חש"ו ובפרט דמי שאינו מחויב בדבר לא יוכל להוציא כמ"ש בתוס' גיטין דכ"ג דא"נ דבעי שליחות בכתיבה ל"מ ע"י חש"ו. והנה למ"ד כבתה אין זקוק לה י"ל דס"ל דחובת המצוה הוא רק שידליק שמן בשיעור זה שיוכל להיות דולק חצי שעה. ומ"ד כבתה זקוק לה ס"ל דיש ב' עניני מצות בזה א' דבעי שיהי' כ"א דולק בעצמו לשם מצות נ"ח ב' שיהי' באמת דולק שיעור חצי שעה וא"כ במדליק ע"י חש"ו מקוים רק ענין א' היינו שדולק לשם נ"ח חצי שעה אבל הבעלים לא קיימו המצוה ודמי למילה ע"י עכו"ם שכ' הח"ס דהאב לא קיים המצוה אבל עכ"פ י"ל דאם כבר הדליק ורק דכבתה אח"כ נהי דהדר זקוק לה אבל עכ"פ י"ל דכבר קיימו הבעלים מצוה שבגופו ורק דקפידת חכמים שיהי' דולק חצי שעה אבל עכ"פ עיקר המצוה כבר קיים בשעת הדלקה א"כ שוב מהני אף אם הדליקה שנית ע"י חש"ו או ע"י עכו"ם דממ"נ מצוה שמוטלת על הבעלים הוא בשעת הדלקה וזה כבר קיים ומצוה שהקפידו שיהי' דולק חצי שעה זה מהני אף ע"י מי שאינו בר שליחות דעכ"פ דולק חצי שעה לשם נ"ח. ואם כנים דברינו בזה דאחר שכבתה מהני הדלקה אף ע"י חש"ו ועכו"ם אם הישראל מכוין לשם נ"ח הי' מקום ליישב קושית התוס' שהקשו דנימא דבאמת ס"ל לר"ה אסור להשתמש לאורה ורק הא דאסור בשבת משום שמא תכבה ולא יוכל להדליק ולפ"ז א"ש דלפי המבואר ברמ"א סי' רע"ו דיש מתירין שבות דאמירה לנכרי במלאכה ד"ת במקום מצוה וע' תוס' גיטין ד"ח ע"ב וב"ק ד"פ וא"כ יש עצה אחר שתכבה יוכל להדליק ע"י נכרי דהוי שבות במקום מצוה דמותר ואף דכבתה זקוק לה מ"מ אחר שכבר הדליקה בעצמו שוב אפשר להדליקה שנית ע"י חש"ו או עכו"ם וא"כ ליכא לאסור בשבת מטעם דכבתה זקוק לה ומוכרח לומר הטעם משום דמותר להשתמש לאורה. אף דלכאורה ז"א דהא מפורש במג"א סי' רע"ו דהא דמתירין שבות במקום מצוה דוקא היכי שיש בו הנאת הגוף וא"כ הכא לפי"מ דס"ד בקושין דאסור להשתמש לאורה א"כ מצוה ל"ח הנאה דלשי' כמ"פ גם מצות דרבנן לל"נ א"כ שוב א"א לעשות אף ע"י עכו"ם. אך באמת במחה"ש שם דחה דברי המג"א ודעתו דבכל מצוה שנעשה המצוה תיכף מתירין אמירה לנכרי וא"ש דברינו

אך באמת א"נ דלא כסברא דלעיל רק אי כבתה למ"ד דזקוק לה הוי כלא התחיל כלל חיוב המצוה ובעי שנית להדליקה ע"י בר חיובא דעיקר המצוה הוא מצוה נמשכת ובעי שבכ"ז ההדלקה יהי' נמשך לפעולת המדליק וכנודע מדברי הנמ"י ב"ק דלמ"ד אשו משום חציו הוי כאילו כל ההדלקה נגמר מע"ש א"כ היכי דכבתה ל"מ הדלקה שנית ע"י חש"ו ועכו"ם א"כ נסתר דברינו וע' ברשב"א קידושין דבמקדש לאחר ל' יום בעי שכל שעה מהל' יום יהי' ראוי לקידושין וע' ב"י אה"ע סי קכ"ד די"ל בנשתטה בין כתיבה לנתינה ג"כ יופסל. אך באמת י"ל דהנה באמת י"ל אם אנו מסופקין בכוונת חז"ל אי אסרו להשתמש לאור הנ"ח א"כ י"ל לכאורה סד"ר להקל