מהר"ש חלק ב רלט

ולענין הלכה יפה כ' בט"ז דאם חברתה אוחזת בה ברפיון שרי דכיון דאין בזה חשש רק מטעם חציצה ולדידן דס"ל כתוס' דגם בבשר ליכא רק חשש דרבנן במיעוט שוב סמכינן אשי' הרשב"א דמהני ריפוי יצא לענין דינא דהכא א"א שתסתום אזנה דעכ"פ גם בביה"ס בעי ראוי לביאת מים ונהי דהוי מיעוט הגוף מ"מ עכ"פ חשיב חציצה ול"מ לשי' הח"ס הוי חד דרבנן ואף לשי' המל"מ דהוי תרי דרבנן אפ"ה הוי חציצה בשלמא אי הי' פקודת הרופאים שתמיד יהי' אזנה סתום א"כ הי' מקום לומר דמחמת סכנה הוי כאינה מפקדת ועי' שו"ת רעק"א סי' ס' שכ' דבביה"ס דהוי תרי דרבנן סמכינן ע"ז דע"י שסכנה לה להסיר הוי כאינה מקפדת ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ה לענין רטיה שע"ג מכה דאם סכנה להסיר שרי אבל באשה זו שאינה סותמת אזנה רק בשעת טבילה בודאי דחשיב חציצה אך עכ"פ אם חברתה תדיח ידה במי מקוה ותסתום אזנה באצבעה שפיר שרי ואף שהט"ז כ' דבעי שלא תדחוק ידה בחוזק שלא יתבטל החיבור וגם בס"ט כ' דיש לחוש דכיון שמוציאה ידה מהמים נעשו תלושים ושוב בעי שתחזיק ברפיון ואין אנו בקיאין בשיעור רפיון אך באמת הט"ז כ' דלשי' הרמב"ם מהני אף אם מחזקת ידה בחוזק וגם אם הדיחה ידה במים תלושין סגי דנעשה חיבור למי מקוה אך הש"ך מחמיר וי"ל דכ"ז לענין ידה דהוי אבר שבגלוי דעכ"פ מדרבנן פוסל בו חציצה וס' אסור בו דבחד דרבנן מחמירין נגד ח"א ובפרט דשמא הוי סד"ת כרש"י א"כ שפיר יש לחוש לשי' הרשב"א דאם דוחקת ידה בחוזק נתבטל החיבור ולשי' הש"ך דבעי שתדיח ידה במים מחוברין אבל לענין ביה"ס דעכ"פ מקילין בו בס' חציצה או משום דהוי תרי דרבנן או משום דח"א ד"ת כבר איתרע א"כ שוב סמכינן אשי' הרמב"ם דאף בדוחקת ידה ואף אם תדיח ידה במים תלושים מהני ע"כ יש לעשות כמ"ש בשו"ת שי"צ סי' מ"ב דלא תעשה החפיפה בתוך האזן רק תדיח אזנה למעלה במקומות הגלוין ואח"כ תעיין אשה אחרת באזנה אם אין שם דבר חוצץ ותדיח ידה במי מקוה וחברתה תסתום אזנה באצבעה ויוכל להיות אף בחוזק ולית כאן בית מיחוש כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' ראה תרסז"ל ראדימושלא והננידידו. סימן סט להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה פייבוש נ"י מוצד"ק צאנז יע"א

בדבר שאלתו בקהלתכם שרוצין לצרף הצינורות בתורת קנה שמכאן ומכאן ולעשות חוט מצינור לצינור ורק מפני שהרבה פעמים אין הצינור הולך ביושר ממטה למעלה לזה הצינור כזה ותוחבין למעלה חוט ע"ג קנה קטנה של ברזל ותוחבין לצינור ועתה קם איש א' לערער לפי שראה בהג"ה ח"ש דאם הקנה דצוה"פ נוטה מלפניו או מלאחריו פסול דהוי כמו צוה"פ שעשאו מן הצד כמו דבעי שיהי' החוט מונח ע"ג הקנה ממש היינו שיהי' עכ"פ מלמעלה דבלא"ה לא דמי לפתח שהמשקוף על המזוזות א"כ ה"נ בעי שהמשקוף יהי' מכוון נגד הקנים ולא שיהי' הקנים נוטין מלפניו או מלאחריו זה תורף שאלתו

והנה כת"ה העיר דמה בין זה לכיפה דמהני עכ"פ אם גבוה עשרה עד העיקום אף שלמעלה הוא בעיקום והוי כמו הקנים נוטים מלפניו. הנה טרם שנבוא לדבריו לפענ"ד יש להעיר עוד דכיון דהצינור לא נעשה לשם פתח רק שלא ישפכו המים על הגג י"ל דלא מצטרף לצוה"פ דאף דקיי"ל דכמו בלחי העומד מאליו מהני ה"ה בצוה"פ העומד מאליו מהני ועי' במג"א סוס"י שס"ג מ"מ עכ"פ בעי שלא יהי' עשוי לשום דבר אחר ועי' בשו"ת תורת חסד סי' ט' שהאריך דהיכי דניכר שלא נעשה לשם פתח לכ"ע ל"מ ועי' בס' יד דוד שכ' דגם בנעשה לחיזוק הכותלים ל"מ א"כ מכ"ש בניכר שנעשה לשם סיבה אחרת דל"מ א"כ י"ל דצינור לא מצטרף כלל לצוה"פ דעיקר ההיתר הוא בשני הקנים ועיי"ש מ"ש לענין צירוף הט"ג וא"כ לכאורה יש להחמיר בצינור אך באמת רבו המתירין לצרף הט"ג וגם להפוסלין הוא רק משום צוה"פ שעשאו מן הצד ומשמע דאם יש רק קנה מצד זה יקנה מצד זה סגי ובפרט שי"ל דכיון דעכ"פ החבל שע"ג נעשה לשם פתח י"ל דעדיף ובט"ג כל הענין נעשה לשם דבר אחר ושוב שפיר אפשר לצרף הצינור אך עכ"פ נשאר החשש משום שהצינור נוטה מלפניו וי"ב דל"ח בכלל ע"ג ובעי שהמשקוף יהי' מונח על הרגלים כמו בפתח

והנה באמת ר"ה גאון והרמב"ם ז"ל פירשו פי אחר בהא דצוה"פ שעשאו מן הצד כנודע אך הכ"מ כ' דגם הרמב"ם מודה לדינא דבעי שיהי' הקנה ע"ג וא"כ שוב יש לחוש לדברי הג' בעל ח"ש אך כת"ה הביא הא דכיפה ילפי' הרמב"ם העיקר בעי שיהי' הרגלים גביה. קודם שמתחיל העיקום ולשי' רש"י צריך שיהי' גבוה י' ברוחב ד' והביא קושית התוספת שבת על הט"ז שפסק דצריך שלא יהי' גג מפסיק בין החבל להקנים שלמטה והקשה עליו דהא בכיפה מפסיק העיקום בין התקרה העליונה בין המזוזות שהמה הרגלים ובפמ"ג ס"ק י"ט מתרץ עפמ"ש המפורשים דלשי' הרמב"ם העיקום גופא יש לחשבו מהמשקוף ירק כשאין בגובה י' א"א להעיקום לעשות ב' פעולות להצטרף להמזוזות ולהמשקוף וא"כ שפיר י"ל דאם יש גג מפסיק פוסל אך הפמ"ג הקשה דא"כ היאך מביא ראי' מהא דכיפה דא"צ ליגע הא שם העיקום מונח ממש על הקנים ובפמ"ג שם כ' לחדש דהרמב"ם איני גורס כלל תנינא כשי' בעה"מ או דעיקר הראי' מהא דר"מ דס"ל חוקקין להשלים עכ"פ א"א לחשבו כנוגע ממש: