מהר"ש חלק ב רלז

א"נ דגם בזה יש להחמיר כשיטת שו"ת בתי כהונה וזקינו הג' מליופניק ז"ל מ"מ שמא כשיטת הש"ך שסומך על הרא"ש דדבק עדיף מתפירה וס"ס מהני אף באיסור ד"ת מכ"ש הכא דליכא רק פסול דרבנן משום הדר בוודאי דמהני ס"ס דנודע שיטת כמ"פ דס"ס בדרבנן מהני אף נגדו ח"א מכ"ש ג' ס' דמהני לשי' הט"ז אף נגד ח"א ד"ה א"כ מכ"ש הכא דמהני ג' ס'

ואף דלכאורה י"ל דלענין ברכה דקיי"ל ס' ברכות להקל א"כ כבר נסתפק הפמ"ג בפ"כ לאו"ח דאף ביש ס"ס לחייב בברכה אפ"ה ל"מ משום דלשי' הרמב"ם ז"ל ברכה שא"צ הוא מה"ת א"כ הכ"נ י"ל דל"מ ס"ס שיהי' מותר לברך על הס"ת אך באמת בהא דקיי"ל לענין ספירה דבאם לא סיפר לילה אחת סופר אח"כ בלא ברכה ואפ"ה בסיפר ביום מותר לספור שאר הלילות בברכה וכ' הפוסקים הטעם משום ס"ס שמא ספירה דיממא מהני ושמא כל לילה מצוה בפ"ע ומוכח דמהני ס"ס לענין ברכה וע"כ צריכין לחלק כסברת הר"י פ"ג מברכות דמש"ה בס' קרא ק"ש צריך לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות דחז"ל תיקני שבכל פעם שיקרא ק"ש צריך לקרות עם הברכות מה לי אם קורא מחמת ס' כיון דהדין דצריך לחזור ולקרות ק"ש א"כ צריך לקרות גם הברכות עיי"ש לא כסברת הר"ן שבת דכ"ב לענין דמאי שכ' להיפוך עיי"ש א"כ הכ"נ י"ל בשלמא שם בדינו דהפמ"ג דהס"ס הוא רק לענין חיוב ברכה אז י"ל דלהחמיר ל"ש ס"ס כנודע מ"ש הפוסקים דבדרבנן אף בס"ס לחומרא מקילין ע' במלמ"ל פ"ד מבכורות ובפ"ח ממקוואות ובשעה"מ שם אבל הכא דהס"ס הוא לענין שיהי' מותר לקרות בהס"ת וכיון דמחלוסין שהס"ת כשר ממילא ל"ח ברכה לבטלה והוי כעין הא שכן הפלא"ה דרוב שכבר הוחזק דמועיל אף לממון

ובפרט דהכא דעיקר הפסול משום הדר דאינו רק דרבנן א"כ מה"ת בלא"ה הס"ת כשרה ושוב אם יברך עליו עכ"פ לא יהי' בזה חומר ל"ת ד"ת דמה"ת הס"ת כשרה ורק מדרבנן י"ל דפסול והוי ברכה שא"צ מדרבנן ולענין דרבנן פשיטא דמועיל ג' ס' שיוכל לברך ובפרט דלשי' התוס' ר"ה דל"ג ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן ובפרט שיש לצרף שיטת הסוברים דבליכא ס"ת אחרת מותר לברך אף על ס"ת פסולה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דיש להתיר הס"ת כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ה' וישב תרס"ז ראדמישלא והננידידו. סימן סח להרב המאה"ג הצדיק כקש"ת מו"ה אברהם שמחה שליט"א אבד"ק בארניב יע"א

בדבר שאלתו באשה אחת אשר מיד אחת בעילת מצוה נתהווה לה מיחוש באזנה ונסעה לוויען לדרוש ברופאים והזהירו אותה לבל לטבול כ"ז שלא תתרפא לגמרי על אזנה וזה יותר משנה אשר לא טבלה והבעל צועק כי א"א לו לישב בלי אשה ויש חשש שיהי' פירוד בין הזוג והרופאים אמרו כי לא תוכל לטבול רק באופן שתסתום אזנה או בחתיכת וואט או באצבעה או באצבע אשה אחרת שלא יבוא מים לאזנה זה תורף שאלתו

והנה מקור הדבר נובע מש"ס קידושין דכ"ה דבלשון ל"צ ביאת מים לפי שהוא ביה"ס ופריך בש"ס משפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה ואצרכה רבי טבילה אחרת ומשני דעכ"פ בעי ראוי לביאת מים ופירש"י ז"ל דמש"ה אצרכה טבילה אחרת משום חציצה אלמא בעי ביאת מים לתוך הפה ונראה משי' רש"י דעיקר הטעם דהחמיר רבי להצריך טבילה משום חציצה וא"כ ע"כ הוא רק מדרבנן דהא מיעוט המקפיד אינו רק דרבנן וגם למה דמשני דבעי ראוי לביאת מים מ"מ אם מעכב שום דבר בביה"ס עיקר הפסול מטעם חציצה וא"כ אינו רק פסול דרבנן והנה בתוס' כ' דראוי לביאת מים בעי מה"ת דתיבת כל מרבה אף ביה"ס ורק קרא דידיה ממעט ביה"ס א"כ מתרץ התרי קראי דנהי דל"צ ביאת מים מ"מ בעי ראוי לביאת מים ולהבין הענין מה דחזינן דמה"ת בעי ראוי לביאת מים בביה"ס אף דהוא רק מיעוט הגוף וקיי"ל דמיעוט המקפיד אף שיש חציצה ואינו ראוי לבוא שם המים היינו שדבוק בחוזק להגוף אפ"ה הוא רק דרבנן וכי ביה"ס גרע משאר מקומות והנה בשו"ת זכרון יוסף כ' דענין חציצה לחוד וא"ר לביאת מים לחוד דז"פ דאם רק אצבע א' הוא חוץ למים פשיטא דלא עלתה לה טבילה אף שהוא רק מיעוט הגוף אפ"ה גזה"כ דכל גופה יהי' במים א"כ בשלמא בחציצה מדבר שהוא מין אחר י"ל דבטל לגבי הגוף והוי כולו בתוך המים רק דגזה"כ דברובו ומקפיד אינו בטל לגבי הגוף אבל ביה"ס אם סתמה פיה והמים לא בא לשם הי' מקום לומר דלא בטל לגבי גופה דהא באמת הוא חלק מהגוף וגזה"כ שיבוא מים לכל הגוף ונהי דביה"ס ל"צ ביאת מים אבל עכ"פ בעי ראוי לביאת מים א"כ אף דביה"ס הוא מיעוט הגוף מ"מ אם א"ר לביאת מים פוסל מה"ת אבל אם יש רק חציצה בביה"ס בודאי אינו רק דרבנן דהוי רק מיעוט הגוף וי"ל דאינו חוצץ כלל דזה חשיב דבר נפרד ואינו מצטרף לחציצה שבגוף ושוב לא משכחת בזה חשש ד"ת ומש"ה אינו אף איד"ר ובזה פליגי ר"ע ורבנן אי שייך חציצה בביה"ס ובכ"מ פ"ב ממקוואות הבין דר"ע ס"ל דל"צ בביה"ס שיהי' ראוי לביאת מים אבל בר"ש סוף