מהר"ש חלק ב רלו

י ליפסול א"כ שפיר מע"ש לא יופסל אף אם יתנו בכ"ש אך לכאורה הי' מקום לומר דכ"ז למ"ד לילה אין מחו"ז שפיר י"ל דהא דקומץ שנקמץ בלילה נשרף היכי דנתנו בכ"ש הטעם רק משום דלילה חשיב זמנו ליפסל ומש"ה בסידר הלחם בע"ש יניחנו לשבת הבאה משום דשלב"ז אינו מקדש אף ליפסל אבל הרמב"ם לשי' דפסק בפ"ג ממחוסרי כפרה דלילה חשיב מחו"ז ומש"ה פסק בזב בעל ג' ראיות וראה ג' ראיות בליל ח' דאינו חייב רק קרבן אחד א"כ שפיר נשמע מהא דקומץ שנתנו בלילה בכ"ש דנפסל ע"כ דס"ל דגם שלב"ז ממש קדוש ליפסול ועכצ"ל בהא דנסדר באחד בשבח דיניחנו לשבת הבאה הטעם דעל השלחן אינו נפסל ואף בנסדר בשבת אפ"ה מותר להניחו בשבת הבאה והנה הרמב"ם בפ"ה מתו"מ הי"ג הביא הטעם בהא דסידר הלחם אחר השבת משום דעל השלחן אינו נפסל ובלח"מ העיר דבש"ס משמע דרק משום דכ"ש אינו מקדש שלב"ז עיי"ש מה שתירץ

ובאמת לק"מ דהרמב"ם לשי' דס"ל לילה מחו"ז א"כ ע"כ נשמע מהא דקומץ דגם שלב"ז ממש קדוש ליפסיל ועכצ"ל בהא דהניח הלחם בא' בשבת משום דעל השלחן אינו נפסל וא"כ אף בסידר בשבת אפ"ה לא נפסל אך באמת שם בפ"ג מפסוה"מ הכ"ח בהא דנקט כ"ש מקדש שלב"ז ליפסל נקט כיצד דבר שמצותו ביום וניתן בכ"ש בלילה נשרף משמע דבאמת בשלב"ז ממש אינו קדוש אף ליפסל ועכצ"ל דאף דהרמב"ם ס"ל לילה מחו"ז אבל עכ"פ לענין זה ל"ח מחו"ז שיופסלו בנתנו בכ"ש וראי' מהא דכ' הרמב"ם בפ"ו מבכורות דטריפה אינו יוצא לדיר להתעשר והקשה בכ"מ שם מדוע לא נקט הרמב"ם דבליל ח' נכנס להתעשר וקשה לכאורה הא הרמב"ם ס"ל לילה מחו"ז ועכצ"ל דעכ"פ לענין זה ל"ח מחו"ז שחל עליו קדושה בלילה וה"ה דקדוש בנתנו בכ"ש עכ"פ ליפסל אבל עכ"פ שפיר י"ל דשלב"ז ממש אינו קדוש ליפסל אף לשי' הרמב"ם ושוב י"ל דהא דסידר את הלחם באחד בשבת דמש"ה מניחו לשבת הבאה משום דשלב"ז אינו קדוש ליפסל ושפיר העיר הלח"מ די"ל בנסדר הלחם בשבת יופסל אף אם יניחו על השלחן מש"ה מוכרח לומר דהרמב"ם סמך אסוגיא דמנחות ד"צ אבל עכ"פ נשמע דהרמב"ם מודה דשלב"ז ממש אינו קדוש אף ליפסל א"כ שפיר אם יאפה מע"ש י"ל דלא מיפסל בלינה משום דהוי שלב"ז ממש וא"ש דברינו בס"ד שוב מצאתי בשו"ת עמק יהושע סי' כ' שהעיר בדברי החכם הנ"ל וכ' ג"כ כדברינו עיי"ש

ב) עוד י"ל שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק אפייתן בפנים ואפ"ה אדו"ש וקשה הא איפסלא בלינה ובפרט דלענין חביתי כה"ג פסק בפ"י מתו"מ הלכה י"ח דאפייתן בפנים ודו"ש ובש"ס מנחות דנ"א קאמר רבא הטעם דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסל בלינה א"כ זה הטעם שייך גם בשתה"ל ולחה"פ וכבר העיר בזה בלח"מ שם

והנלע"ד דהנה באמת הקשה בתוס' דהא שלב"ז אינו מקדש רק שכ' התוס' דכיון דאדו"ש שוב ע"ש חשיב זמנו והנה לכאורה יש להעיר עפי"מ דיליף בש"ס פסחים ד"ה חיוב השבתה בשש מקרא דלא תשחט על חמץ דהתורה כתבה איסור שהיות החמץ בזמן שחיטת הפסח והקשה בתוס' דהא זמן שחיטת הפסח אחר התמיד וכ' התוס' דכיון דאם עבר ושחט הפסח קודם לתמיד כשר שוב עי"ז חשיב זמנו וע' תוס' חולין ד"מ שכ' דמש"ה קרבן יחיד בשבת חייב משום ש"ח אף דקרבן יחיד אינו קרב בשבת וקיי"ל דכל שא"ר לפתח אה"מ אינו חייב עליו משום ש"ח אפ"ה כיון דבדיעבד אם זרק הורצה מיקרי ראוי וע' בפלוגתת רש"י ותוס' חולין ד"ד בסוגיא דחמצן של ע"ע וכנודע סברת הצל"ח דמידי דאם עלה לא ירד לא חשיב בכלל נדחה א"כ הכא דבאמת שבת זמנו רק דרצונך לומר דאיסור משוי לאינו ראוי ושוב ע"ש הוי זמנו נימא כיון דבדיעבד כשר שוב חשיב שבת זמנו ושוב אינו מתקדש בע"ש

אך באמת כבר הקשו הקדמונים דבשוחט בשבת נימא אעל"מ וכ' הב"א דענין אעל"מ הוא רק דמסלק הכוונה ובש"ח דלא בעי כוונה שפיר ל"ש אעל"מ א"כ י"ל למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ומפורש בש"ס מנחות ד"ז דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל א"כ ממילא אי הדין דאדו"ש א"כ א בדיעבד אי יאפה יופסל דכיון דע"י האיסור נסתלק הכוונה למ"ד אעל"מ ושוב הוי כהניחו בתנור שלא מדעת דקדוש עכ"פ ליפסל ושוב אף בדיעבד יהי' פסול ושוב ע"ש חשיב זמנו ושוב יופסל בלינה ומש"ה קאמר רבא הכא הקשה אדם קשה כברזל היינו לשי' דס"ל אעל"מ אבל הרמב"ם דפסק כאביי דאע"מ כמ"ש המהר"ש יפה ובמלמ"ל ובשעה"מ פ"ו מגירושין א"כ שפיר נהי דפסק דאדו"ש מ"מ עכ"פ בדיעבד אם יאפה בשבת יהי' כשר דכיון דס"ל אע"מ א"כ אינו מסלק הכוונה ושוב ע"ש חשיב שלב"ז כיון דבדיעבד אם יאפה בשבת יהי' כשר ושפיר לא יופסל בלינה ומש"ה נהי דפסק אפייתן בפנים אפ"ה אדו"ש אבל שם בחביתי כה"ג דכתיב על מחבת ומוכח דמתקדש ע"י הכלי אף שלב"ז ושוב תיפסל בלינה וע"כ מוכרחין לומר דדוחה שבת וא"ש דברי הרמב"ם לנכון בס"ד ודוק היטב

נחזור להנ"ל דעכ"פ ז"פ דסילוק יריעה חשיב שעה"ד ובפרט הכא דעיקר הפסול משום דל"ח הדר וזה הוא רק פסול דרבנן לכ"ע בשעה"ד בוודאי מברכין על פסול דרבנן גם בלולב ומכ"ש ש בס"ת א"כ פשיטא דסילוק יריעה חשיב שעה"ד ובפרט דבאמת הכא איכא ס"ס להיתר שמא כהסוברים דבעפיצן מותר לתפור אף ביותר מג' כמ"ש הנקה"כ להלכה ואת"ל כהריב"ש דביותר מג' ל"מ תפירה אף בעפיץ מ"מ שמא כשיטת הב"ח והש"ך דבאם הקרע אינו מהגליון שלמעלה או מטה רק באמצע לכ"ע מותר לתפור, אף ביותר מג' ואף שהב"ח נקט ד' וה' מ"מ בוודאי אין חילוק בין ד' וה' ליותר ואף