מהר"ש חלק ב רלה

שחיטה את השבת ונשמע דלמסקנת הש"ס כל שאפשר לעשות מע"ש אדו"ש אף דשייך הסברא דחביבה מצוה בשעתה והנה באמת הקשה בתוס' שם דמאי קאמר הש"ס דאי תנור מקדש איפסל בלינה הא שלב"ז אינו מקדש ותירצו דכיון דאדו"ש ע"כ דע"ש זמנם וקשה לכאורה שמא הטעם דאדו"ש הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש וא"כ א"נ דע"ש זמנם שוב יופסל ושוב יהי' דו"ש ויותר ניחא לומר דלא ידחה שבת ואפ"ה לא יופסל בנינה משום דהוי שנב"ז וא"ל דחשיב זמנו ז"א דא"נ דיופסל שוב יהי' דו"ש וממילא ע"ש חשיב שלב"ז ושוב לא יופסל ושפיר אפשר לאפות בע"ש ומש"ה אדו"ש בשלמא א"נ דהטעם דאדו"ש משום דל"ח בכלל קרבנות א"כ אף א"נ דיופסל אפ"ה יהי' אסור לאפות בשבת ושוב ע"ש חשיב זמנו ושפיר יופסל אבל א"נ דעיקר הטעם משום דאפשר לעשות וממילא חשיב שלב"ז ואינו מקדש ושפיר אפשר לאפות בע"ש ודא תימא רבתי: אך באמת לפי"מ דרצה הש"ס לומר דמש"ה הק"ח דו"ש משום חביבה מצוה בשעתה א"כ ע"כ דהכא עיקר הטעם משום דל"ח בכלל קרבנות דא"ל משום דאפשר לעשות מע"ש דהא כיון דשתה"ל עיקר זמנו ברגל ושייך הסברא דחביבה מצוה בשעתה א"כ כיון דמצד עצמו אדו"ש א"כ שוב א"א לקדשו בתנור מע"ש דהא ע"ש זמנו הוא ויופסל בנינה ושפיר פריך הש"ס אך למסקנת הש"ס דעיקר הטעם בהקטר חלבים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת ונשמע דהיכי שאפשר לעשות מע"ש אין משגיחין אהא דחביבה מצוה בשעתה ושוב הדרא קושייתי לדוכתה ואף דהרמב"ם פסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש מ"מ י"ל דאין הטעם משום חביבה מצוה בשעת כמש"ל רק כמ"ש העט"ח דרק נקצר ביום שלאחריו כשר והטעם דאין דנין אפשר משאי אפשר עיי"ש ושוב תיקשי כנ"ל

והנלע"ד דהנה בש"ס יומא דמ"ז פליגי רבה ור"ח לפי גירסת גליון הש"ס לענין אברים שנתותרו דר"ח ס"ל דו"ש ואינו דוחה טומאה ורבה ס"ל דוחה טומאה ואדו"ש וקאמר בש"ס בטעם דר"ח משום דשבת הותרה לכך אף סופו דחי אבל טומאה דחויה סופו לא דחי ושם בש"ס קאמר רבא בכל יום תנן אפי' בשבת נשמע דרבא ס"ל כר"ח דשבת הותרה והסברא משום דשבת לגבי קרבנות הוי ענין תמידי ונשמע דרבה דס"ל דאדו"ש ע"כ דס"ל דגם שבת אצל קרבנות הוי דחויה ומש"ה עדיף לדחות טומאה משום דשייך סופו כתחלתו כמפורש בש"ס שם ולפ"ז י"ל לפ"מ דמבואר בש"ס זבחים דל"ב דרק במידי דהוי דחויה אמרי' מ"ל חד דחויה מ"ל ב' דחיות אבל במידי דהותרה אמרי' להא אישתראי להא לא אישתרי א"כ קשה בהא דקאמר בש"ס מנחות שם דמש"ה בהקטר חלבים דו"ש משום דכבר דחתה שחיטה את השבת הא לפ"מ דמוכח בש"ס דשבת אצל קרבנות הוי הותרה א"כ איך אפ"ל משום דכבר דחתה הא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי ומצאתי בשו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ה שהרגיש בזה. אך עכצ"ל דסוגיות הש"ס קאי לרבה דס"ל שבת אצל קרבנות הוי רק דחויה ושפיר שייך הסברא דכבר דחתם שחיטה את השבת נשמע דלרבא ור"ח דס"ל שבת אצל קרבנות הוי הותרה שוב אא"ל בהא דהקטר חלבים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי ועכצ"ל לשיטתם בהקטר חלבים משום דחביבה מצוה בשעתה ובאמת הרמב"ם פוסק כרבה דאברים שניתותרו אדו"ש וע"כ דס"ל דגם שבת לגבי קרבנות הוי רק דחויה ושייך לומר הטעם משום דכבר דחתה ולא נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה והא דפסק דקצירת עומר דו"ש ע"כ הטעם משום דאין דנין אפשר משא"א כמ"ש העט"ח. וא"כ א"ש הכל דבאמת מקודם אקו' הראשונה קאמר רבה הקשה אדם קשה כברזל ואקושיא דאיפסלא בלינה קאמר רבא הקשה אדם קשה כברזל והקשה הברה"ז מדוע בקושיא זו ל"א רבה דקושיא יפה הוא רק רבא

ולהנ"ל ניחא דרבה לשי' ל"ק קושיא השניה די"ל דהא דקתני אדויש הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש ולא תיקשי דהא יופסל בלינה ז"א דא"נ דלא משכחת לאפות מע"ש שוב יהי' מותר לאפות בשבת ושוב ע"ש חשיב שלב"ז ושוב לא יופסל בלינה וא"ל דל"ח בכלל אפשר לעשות מע"ש משום דחביבה מצוה בשעתה ז"א דרבה לשי' דס"ל שבת לגבי קרבנות הוי דחויה א"כ שוב י"ל בהקטר חלבים הטעם משום דכבר דחתה ולא נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה ושוב ה"נ י"ל הטעם דאדו"ש משום דאפשר מע"ש ואפ"ה לא יופסל בלינה דע"ש חשיב שלב"ז אבל רבא לשי' דס"ל שבת אצל קרבנות הוי הותרה א"כ לדידי' אא"ל בהקטר חלבים הטעם דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא במידי דהותרה ל"א מגו דאישתרי וע"כ נשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה דוחה א"כ שוב אא"ל הכא דאדו"ש משום דאפשר לעשות מע"ש ז"א דהא משום חביבה מצוה בשעתה ל"ח בכלל אפשר לעשות מע"ש א"כ ע"כ מדקתני ואדו"ש נשמע דס"ל באמת דל"ח בכלל קרבנות וא"כ שוב ע"ש הוי זמנו ושוב יופסל בלינה ומוכרח לתרץ מי ששנה זו לא שנה זו אבל הרמב"ם לשי' דפסק כרבה דגם שבת לגבי קרבנות הוי רק דחויה וכפשטות דברי הכ"מ בפ"ב משבת א"כ שוב י"ל בהקטר חלבים הטעם משום דכבר דחתה שחיטה את השבת ושוב לא לשמע דמשום חביבה מצוה בשעתה ידחה ושוב אפ"ל הא דאדו"ש הבא הוא רק משום דאפשר לעשות מע"ש ולא תיקשי הא יופסל בלינה ז"א דא"נ דיופסל שוב יהי' מותר בשבת ושוב חשיב ע"ש שלב"ז ושפיר לא נפסל בלינה ושוב אפשר לעשות מע"ש ולכך אדו"ש ומיושב שיטת הרמב"ם בס"ד וז"ב ודוק היטב

ומה שהעיר חכם א' דהא הרמב"ם בפ"ג מפסהמ"ק הכ"א פסק דכ"ש שלב"ז קדוש ליפסול הנה באמת בש"ס מנחות ד"ק מפורש דרק מלילה ליום קדוש ליפסול אבל מיום ליום אחר אינו קדוש אף