מהר"ש חלק ב רל

סימן סו להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה זלמן ליב נ"י מוצד"ק באלחוב יע"א

בדבר שאלתו בלב של עוף שהי' דבוק בין שני חלקי הכבד ולפי דברי האשה הי' הלב במקומו רק שהכבד הי' דבוק בלב והפרידו בנחת והי' שני האברים בשלימות רק ששתי חלקי הכבד נפרדו זה מזה זה תורף שאלתו ונסתפק כת"ה דיען שנראה שהכבד לא הי' מונח במקומו הראוי שצריך להיות דבוק בטרפש ובמקום הכליות דהא אנן מצריכין שיהי' נשאר ג' זיתים והביא דברי הבינ"א סי' י"א שנסתפק באם איזה אבר שינה מקומו והביא ראי' להיתר ממ"ש הכו"פ דאם לא נמצא המרה במקומו שיש לחפש אצל הטחול בעוף וכן מהא דהעידו הרופאים לענין לב שאם ימצא דילדול בתבנית לב במקום אחר יוכל לחיות אך בט"ז סי' ל"ה משמע דשינתה וורדא מקומה הטעם דהוי חסר וורדא ומוכח דאם אינו במקום הראוי הוי כחסר עכת"ד הבינ"א והביא עוד מ"ש בדע"ת לענין אם נמצא המרה דבוקה במק"א עכת"ד

הנה באמת בתוס' רפא"ט הקשו דלמ"ל למינקט ניטל הכבד ולא נשתייר ממנה כלום דטריפה הא אם ניטל הכבד הו"ל ניטל המרה ותירצו דמשכחת בחסר בשר הכבד והגידין והסמפונות קיים והמרה דבוק בהם עיי"ש וע' בפמ"ג סי' מ"א שכ' דהרשב"א דחולק אשיטת הרמב"ם ז"ל בהא דס"ל חסרה הכבד כשירה מטעם דהא הוי לי' חסרה המרה ואף דרק הבשר נחסר מ"מ סוף המרה לינטל וע"כ דכוונת התוס' דזאת צריך המתני' להשמיענו דהי' הו"א דאם רק הגיד ין והסמפונות קיימים א"כ שוב אי סוף המרה לינטל קמ"ל דאם בשר הכבד נחסר סוף המרה לינטל והנה בשו"ת הרי"ם כ' ליישב קושיות התוס' דמשכחת בהמרה דבוק במק"א ואז אין מזיק להמרה אם נחסר הכבד וע"כ דבזה בלא"ה טריפה דהוי חסירה המרה כן דייק הרי"ם מקושיות התוס' עיי"ש

ובאמת לכאורה י"ל דלפמ"ש הרי"ם עוד ליישב קושיות התוס' דעיקר פעולת המרה לזרוק טיפה לכבד בשעה שהוא כועס א"כ ס"ד דרק באם הכבד קיים והמרה ניטלה טריפה דאין עוד פעולה להשקיט כעס הכבד אבל בניטל גם הכבד שוב א"צ לפעולת המרה קמ"ל דטריפה מצד עצמו וכמ"ש הפמ"ג שם דלמ"ד דעיקר הוא כזית במקום חיותא היינו במקום הכליות ע"כ דהוא טריפות מצד עצמו מש"ה שני כבדים טריפה לשי' רש"י ז"ל ול"ח בכלל תרי רואין עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל לפי"מ שנסתפק המנ"י באותן מינין שאין המרה דבוק לכבד אם לא נמצא המרה ויש טעם מר בכבד אי מועיל וכ' בפמ"ג סי' מ"ב די"ל דעכ"פ יש סמפון ששופך להכבד ולפ"ז אף א"נ דבאם המרה הוא במק"א כשר עכצ"ל דגם משם יש סמפון ששופך. להכבד ועכ"פ עושה פעולתו בהכבד וא"כ שפיר בחסר הכבד עם הגידין א"כ חסר פעולת המרה ושפיר הקשה בתוס' ושוב אין ראי' לדינו של הרי"ם לפסול אם המרה הוא במק"א דבאמת י"ל דכשר דגם משם יש סמפון ששופך לכבד וא"כ שפיר בחסר הכבד סוף המרה לינטל דעיקר חיות המרה אף באינו דבוקה לכבד אפ"ה שופך לשם יצא דשפיר י"ל דאף באם המרה דבוק במק"א יש להכשיר היכי דעכ"פ בשר הכבד קיים ואף לשי' הרי"ם דאם המרה דבוקה בתולדה למק"א טריפה והא דכ' הכו"פ דיש לחפש המרה אצל הטחול או אצל הבני מעיים כמ"ש השבו"י ועי' ביד אפרים שכ' להלכה דאף אם נאבדו הב"מ מותר מטעם ס"ס לא כהפמ"ג שנסתפק בזה י"ל דשם מיירי בענין שבתולדה הי' המרה במקומה רק שיש לתלות שנתלש ממקומה הראוי ונמצאה סמוך לב"מ אבל באם בתולדה דבוקה למק"א טריפה מ"מ י"ל דעיקר הטעם כמ"ש הרי"ם דעיקר טריפות דחסרה המרה לפי שאין מה להשקיט כעס הכבד וא"כ כשדבוקה המרה למק"א י"ל דאין שופך להכבד כמו שנסתפק המנ"י דבאותן מינים שאין המרה דבוק לכבד ל"מ בנמצא טעם מר בכבד דבאותן מינים אין שופך לכבד ובזה המין א"צ המרה לעשות פעולה בהכבד ושוב ל"מ מה שיש טעם מר בכבד וא"כ באותן מינים שדרך המרה להיות דבוק בכבד א"כ צריך המרה להטיל טיפה להכבד וא"כ כשישנו במק"א א"י לעשות פעולתו להכבד וא"כ דין זה אם נמצא המרה דבוקה במק"א אי כשר יהי' תלוי בס' של המנ"י אי גם ממק"א יוכל לשפוך להכבד ע"י סמפון ושוב מס' יש להטריף דשמא א"י להטיל טיפה להכבד ורק מדכ' הכו"פ והיד אפרים דאף כשדבוק בב"מ כשר ע"כ דגם משם יוכל להטיל טיפה לכבד אך כ"ז יש להסתפק רק באם הכבד הוא במקומה הראוי והמרה דבוקה במק"א שפיר יש ס' אי יוכל להטיל טיפה להכבד אבל באם כל הכבד והמרה הם ביחד רק שהכבד כולו נתלש ממקומו שפיר יש להכשיר כיון דעכ"פ המרה יוכל להטיל טיפה להכבד

ומ"ש כת"ה ראי' מהא דכ' הש"ך דאם דבוק למטה ממקום מרה וחיותא אף לשי' רש"י ז"ל כשר דאף דלשי' רש"י ז"ל טריפה אף כשאינם דבוקים מ"מ בדבוק למטה אין זה רק תלתלי כבד וע"כ דשלא במקומו אין זה כבד עכת"ד. הנה באמת אין ראי' דהנה כבר נסתפק הפמ"ג באם טעמו המרה ולא הי' מר והביא דברי הריק"ש דבאם יש מרה אחרת ורק אינו מר דכשר ומדזה הוי סימן להכשיר כ"ש להטריף ודחה דלעולם אזלינן בת"ר להכשיר כיון דרוב בהמית אין להם ב' מרות וכיון דהמרה הוא בשלימות ורק דע"י מרה היתר נימא דיצא מרובא ונחלק חיות המרה ואם יש עכ"פ איזה הוכחה דלא נחלק החיות שוב סמכינן ארובא אבל היכי דליכא רק מרה אחת ואם נימא דאין זה מרה יצא מהרוב י"ל דהרוב מסייע דודאי הוא מרה אף שאינו מר עיי"ש ואף דמסיק להחמיר אבל עכ"פ