מהר"ש חלק ב רכט

ושוב כסף קונה לגמרי ומצאתי בישי"ע שהרגיש בזה

והנלע"ד דהנה באמת במקח שנעשה באיסור הקשו דנימא אעל"מ רק שכ' דהיכי שאפשר לעשות בהיתר ל"א אעל"מ וכ"ז אם נגמר הקנין לגמרי שפיר חשיב אפשר לעשות בהיתר אבל בכסף לחוד דבמקח היתר ל"מ הקנין ורק שי"ל דבמקח שנעשה באיסור דכיון דליכא מש"פ ושוב אסור להשתמש במעות ושוב יאמרו נשרפו מעותיך ושפיר יועיל מ"מ בזה שוב א"א לעשות בהיתר ושוב י"ל אעל"מ ומיושב הכל בס"ד ודוק. עכ"פ ז"פ דבמקח שנעשה באיסור אם לא הי' רק קנין כסף ל"מ אף למש"פ ובפרט כהא שלא הי' כסף בעין רק מחילת מלוה א"כ ל"ש החשש דנשרפו מעותיך ושוב כסף לא קני רק למש"פ ובמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ

אך באמת כיון שהי' ג"כ שלוס צעטל א"כ לשיטת הגרעק"א ז"ל זה חשיב קנין סטימתא ושוב חשיב קנין גמור ומועיל אף במקח שנעשה באיסור אך באמת י"ל לפמ"ש בשו"ת הרמ"א דסטימתא אינו רק קנין דרבנן א"כ י"ל דבמקח שנעשה באיסור ל"מ קנין דרבנן כמבואר ברמב"ם ז"ל דמתנת ש"מ בעכו"ם ל"מ ופעוטות שמכרו בנכסים מועטים דל"מ דבאיסור לא תיקנו חז"ל ועי' בקצה"ח סי' ס"ו דפעוטות שמחלו שט"ח שמכר אביהם ל"מ וכמ"ש בתוס' ב"מ ד"י וכתובות דל"א דבגנב לא תיקנו ד' אמות עיי"ש ועי' בספרי ח"ר סי' ח'

והנה אם לא הי' בזה חשש ריבית היינו שהי' מוכר לו בשוין ונתן לו בעד דמי המקח וועקסיל שהי' לו עליו כנידון שאלתינו ואח"כ נתייקרו הפירות ג"כ יש להסתפק אי מותר לו ליתן פירות בשעה שנתייקרו. והנה לכאורה מבואר הדבר בש"ס ב"מ דס"ב יצא השער פוסקין אף שאין לזה יש לזה וכ' בתוס' אע"ג שלא משך החיטין מ"מ כיון שלא הי' רוצה לחזור הוי קאי במש"פ ולכך חשיב כנתייקרו ברשות לוקח א"כ ה"נ כיון שמחל לו החוב והחזיר לו שטרו א"כ קונה עכ"פ למש"פ א"כ שוב ליכא איסור ריבית אך באמת לפמ"ש בספרי ח"ר סי' ו' לתרץ סתירת דברי התוס' דבד"ה הרי שהי' נושה הקשו דהא כסף קונה הכא אף מדרבנן דבמלוה הבא מחמת מכר מפורש בש"ס דל"ש החשש נשרפו חיטך ולמה לא הקשו בפשיפות דהיכי דקונה למש"פ ליכא איסור ריבית וכתבתי דבאמת מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית ומש"ה במוכר שטרותיו בפחות אף דליכא משום ריבית מ"מ בעי שיוקנה בכומ"ס אף דלשי' הש"ך בסי' ס"ו במכר שטר בכסף יש מש"פ אפ"ה ל"מ לענין איסור ריבית אך במטלטלין כיון דבהקדש כסף קונה שוב מהני תנאי בהדיוט ול"ח כמתנה ע"ד שאינו קנין ושוב מכח איסור ריבית הוי כהותנה שיוקנה בכסף אך אי לא הי' שייך מש"פ אז גם בהקדש לא הי' קונה דהו"א שלא יהי' כח הדיוט חמיר אך מפורש בש"ס קדושין דכ"ט דכיון הדיוט יש מש"פ לכך בהקדש קונה לגמרי א"כ זה כונת התוס' כיון דיש מש"פ א"כ קונה בהקדש ושוב מהני תנאי ומכח איסור ריבית הוי כהותנה א"כ כ"ז בכסף בעין דמועיל בהקדש אבל בהנאת מחילת מלוה י"ל דא"י לפדות בו הקדש דל"ח בכלל ונתן הכסף וכמ"ש בקצה"ח סי' ק"ץ דבהקדש ל"מ שט"ה דאחרים וה"ה בנתן שט"ח על עצמו עיי"ש והנה באמת במקח מהני שט"ח דאחרים והסברא משום דנותן דבר חדש כמ"ש בתוס' קדושין דמ"ז או משום דדעתה אהנאת מלוה אפ"ה ל"מ בהקדש חזינן אף דנותן לו דבר חדש ודעתו אהנאת מלוה אפ"ה ל"ח בכלל ונתן הכסף א"כ כיון דל"מ בהקדש שוב ל"מ תנאי דהוי כמתנה ע"ד שאיני קנין ושוב מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית ולכך הוצרכו להקשות דהכא קונה אף מדרבנן נשמע דבמחילת מלוה פשיטא דעכ"פ אינו קונה לגמרי דרק מלוה הבאה מחמת מכר מפורש בש"ס דקונה לגמרי אבל סתם מלוה אף באומר בהנאת מחילת מלוה עכ"פ לא קני רק למש"פ וכיון דל"מ בהקדש שוב ל"מ בו תנאי ושוב מש"פ לחוד ל"מ לענין איסור ריבית והנה ראיתי במנ"ח שכ' דיוכל לפדות בו הקדש הגם דלפע"ד לא עדיף משט"ח דאחרים אך לדבריו גם בכה"ג מהני תנאי ושוב ל"ח ריבית ובפרט שי"ל דכיון דכסף מהני מה"ת א"כ קודם קבלת מש"פ לא נתבטל הקנין ושוב מהני לענין ריבית ובפרט הכא שהי' גם שלוס צעטיל א"כ הוי קנין גמור ושוב ל"ח ריבית

אך בנידון שאלתינו שהי' איסור ריבית תיכף ובמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ וי"ל דגם קנין סטימתא ל"מ וכנ"ל דכיון דל"ה רק קנין דרבנן ל"מ במקח באיסור אך לשי' הרדב"ז והח"ס דסטימתא הוי קנין ד"ת ושוב י"ל דגם במקח שנעשה באיסור מהני אך באמת מפורש ביש"ש פ' החובל דק"ס כיון שאינו רק מצד מנהג הסוחרים מתבטל באמתלא כל דהו ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' צ"א א"כ הכא שהמכירה הי' קצת באונס נהי דל"ח אונס גמור דהא לא אונסו רק בקבלת טובה ובפרט שלא הי' מסירת מודעא אפ"ה הק"ס מתבטל באמתלא כל דהו וא"כ כיון דהמכירה לא חל שוב גם הפשרה לא חל דהוי פשרה בטעות דהא לא התפשר רק משום שהי' סובר דחל המקח ואם הי' יודע דהמקח בטל לא הי' מתפשר ע"כ נלע"ד דהפשר והמקח בטל עכ"ז טוב לפשר רק שהפשר יהי' יותר נוטה לטובת שמעון כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ה' ראה תרסז"ל ראדימושלא והננידידו.