מהר"ש חלק ב כב

מהא דמותר להדליק בשבת ע"כ דאין זקוק לה אף בחול ואין לומר דרק בשבת יוצא אף אם לא ידליק ז"א דהרי"ף ז"ל פסח כר"י דאונסא כמאן דעביד ל"א א"כ אף אם יהי' אנוס מחמת איסור שבת מ"מ לא יהי' חשיב כאילו הדליק א"כ א"נ דבחול זקוק לה א"כ גם בשבת לא יהי' חשיב כמקיים המצוה ושוב הי' מקום לאסור בשבת וע"כ נשמע מדמותר בשבת ע"כ דגם בחול אין זקוק לה ושוב צריך לפרש הא דמצותה לשיעורא

ובזה א"ש מה דאביי לא ניחא לי' בטעם דר' ירמי' ולא קיבלה דהי' משמע לי' מהא דתנן מצותה דכבתה זקוק לה ונהי דהי' ניחא לי' דמותר להדליק בחול משום דל"ח לשמא יפשע אבל מ"מ קשה לו משבת הא לא יוכל להדליק והי' ס"ל דר' ירמי' ס"ל כר"ל דאונסא כמאן דעביד א"כ שפיר ר' ירמיה ס"ל נהי דבחול זקוק כדמשמע מהא דמצותה מ"מ ס"ל דמותר להדליק בשבת דבשבת כבתה אין זקוק לה היינו הכונה דבשבת דאנוס מלהדליק הוי לי' כנדלק שנית וא"כ אביי דס"ל דאונסא כמאן דעביד ל"א א"כ גם בשבת זקוק לה ואם לא יוכל להדליק לא יהי' חשיב כמקיים המצוה ושוב יתסור מלהדליק בשבת אבל כדשמע משמי' דר"י ור' לשיטתו דאונסא כמאן דעביד ל"א ועכצ"ל דבאמת גם בחול אין זקוק לה ולכך מותר להדליק בשבת ולכך שפיר קיבלה וממילא מוכרח לפרש הא תנן מצותה לשיעורא א"נ דאי לא אדליק מדליק ומיושב הכל בס"ד

ז) עוד נלע"ד ליישב קושית העט"ח הנ"ל דהנה באמת לכאורה צריך להבין הך חששא דשמא תכבה ויחזור וידליקנה הא ידוע מ"ש השא"ר בהא דקאמר רבה במגילה דאין קורין בשבת מחששא דשמא יעבירנו וכו' ור' יוסף קאמר טעם אחר והא בשופר ולולב ע"כ מכרח גם ר"י לטעם דשמא יעבירנו וא"כ למה מחפש במגילה טעם אחר וכ' דר"י ס"ל דרק במצוה ד"ת אז החוב גדול עליו ובהול מאד לקיים המצוה ויש חשש שמא ישכח עי"ז שהוא שבת אבל במצוה דרבנו אין בהול כ"כ ול"ש שישכח שהוא שבת והנה באמת מוכח דרבה יסבור דגם בדרבנן בהול וישכח שהוא שבת ובאמת מצינו דרבה בעצמו קאמר הטעם דאסור להטביל כלים ביו"ט מחששא דשמא יעבירנו וכ' בתוס' שם דהא דלטעם זה בוולד הטומאה מטבילין דבוולד הטומאה אין להוט כ"כ להטבילו וחזינן דבדרבנן אינו להוט כ"כ כמ"ש הה"מ פ"א מאישות דכמה אנשים לא זהירי בדרבנן ולכאורה יש מזה סתירה על רבה

אך שיש לחלק דשם אף באה"ט ליכא איסור ברור דיוכל ליזהר שלא ישתמש בו בדברים טהורים רק עכ"פ באה"ט דעכ"פ אפשר שבא לידי טומאה ד"ת וגם משום דמצוה לטהר כלים ברגל וע' באב"מ בתשובה סי' י' שהאריך בזה לכך חשיב בהול אבל בוולד הטומאה שא"א לצמוח איסור ד"ת אינו בהול כ"כ אבל באמת אם עוסק במצוה חיובית אף אם הוא מצוה דרבנן מ"מ כיון שחובה מוטל עליו לקיים המצוה שפיר חשיב בהול ובפרט שי"ל דמק"מ חשיב ד"ק כמ"ש הב"ח דס' ד"ק הוי לחומרא שפיר י"ל דחשיב טירחא גדולה ויש חשש שמא יעבירנו. אך עכ"פ נשמע דר"י ס"ל דגם במק"מ ל"ח בהול כ"כ א"כ שוב תיקשי דהכא באין לו שמן אחר היכי אפשר לבטל מצות הדלקת נ"ח מחשש דשמא תכבה ויחזור וידליקנה הא כיון שאינו מצוה ד"ת אינו בהול כ"כ ול"ש חששא שישכח שהוא שבת בשלמא למ"ד מותר להשתמש שפיר יש חשש דבשעת תשמיש ישכח שהוא שבת ויטה לצורך תשמישו דחשש דשמא יטה הוא חשש קרוב כמו דאסרו להדליק לנר שבת אבל אי באמת אסור להשתמש לאורה רק דהחשש דידליק לצורך מצותו א"כ בדרבנן אינו בהול כ"כ אך באמת י"ל דרבה ור"י פליגי בסברת הה"מ דהה"מ כ' דבדרבנן ל"ש החזקה דאאעב"ז דכמה לא זהירי בדרבנן אך כמ"פ חולקים דדרבנן חמיר כד"ת ושייך בי' החזקה. ובאמת מצינו בש"ס פלוגתא אי במומר לחלל שבת במלאכה דרבנן אי הוי כמומר לכה"ת. וא"כ רבה ס"ל דגם בדרבנן זהירי בי' וא"כ בקיום מצוה דרבנן טרוד כמו בקיום מצוה ד"ת ושייך החשש ור"י ס"ל דבדרבנן לא זהירי כ"כ ואם עוסק במצוה דרבנן אינו טרוד כ"כ. ובזה ניחא נמי לפמ"ש הפוסקים דמש"ה במילה בשבת ל"ח שמא יעבירנו דמצוה וודאית אין לבטלה מחששא דשמא יבא לידי חילול שבת א"כ אמאי ביטלו מצות נ"ח מחששא שישכח שהוא שבת הא הוי מצוה וודאית וי"ל דרק לבטל מצוה ד"ת וודאית לא יכלו מחששא אבל יכולין לבטל מצוה דרבנן וודאית בשביל חשש שיבא לידי איסור תורה

נחזור להנ"ל דר"י ס"ל דמצוה דרבנן אין חמיר כ"כ בעיני אדם ול"ח טרוד. וי"ל דזה תלוי ג"כ אי נחוש בנ"ח לשמא יפשע ולא ידליק דאי הי' בזה קיום מצוה ד"ת בוודאי כיון דכ"ע זהירי בי' ל"ח שמא יפשע אך בדרבנן כיון דלאו כ"ע זהירי ב"י וגם הזהיר בי' עכ"פ אינו בהול כ"כ לקיימו א"כ יש חשש דאחר שתכבה ותעצל מלהדליקו עוד הפעם דלא יהי' זהיר כ"כ בדרבנן אבל לרבה דס"ל דגם בדרבנן חשיב בהול ע"כ דד"ק חמיר בעיני המקיימו כד"ת א"כ ליכא חשש שמא יפשע דוודאי ידליקנו שנית ולא יתעצל שנית ונשמע לפ"ז דאדרבה אי יש לאסור בשבת להדליק בשמנים הפסולים למ"ד דאסור להשתמש לאורה זה תלוי א"נ דבחול אסור להדליק והטעם דס"ל כבתה זקוק לה ושמא יפשע וע"כ דס"ל דד"ק לא חמיר בעיני העולם כד"ת א"כ שוב י"ל דבשבת מותר להדליק דאף דלא יוכל להדליק שנית בזה ליכא חשש כיון דבאמת יהי' אנוס יהי' חשיב כמקיים המצוה, כמ"ש הק"ן ואי דיש לחוש שמא ישכח שהוא שבת וידליקנה שנית ז"א כיון דהשתא ס"ל דד"ק אינו חמיר בעיני העולם כ"כ א"כ אינו בהול כ"כ ולא ישכח שהוא שבת אבל א"נ דבחול מותר להדליק והטעם אף דכבתה זקוק לה מ"מ ל"ח שמא יפשע א"כ שוב הי' מקום לאסור בשבת דכיון דל"ח שמא יפשע ע"כ דד"ק חמיר בעיני העולם א"כ חשיב בהול ויש לחוש שישכח שהוא שבת וע"כ מדחזינן דמותר להדליק בחול וגם בשבת ע"כ דבאמת כבתה אין זקוק לה וא"ש שיטת הרי"ף