מהר"ש חלק ב רכז

ז"ל אף בלא שהה אפ"ה אם ניסת ל"ת עיי"ש יצא דלשי' הרמב"ם ז"ל נהי דנימא דבלא שהה אף בניסת תצא מ"מ כיון שהכירו אותו בטב"ע נהי דיש חשש בדדמי מ"מ אם ניסת ל"ת וכיון דבדיעבד תהי' מותרת מכח הטב"ע שוב מועיל הכרת הצעטיל אף לכתחילה וכנודע סברת הר"ן דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה לענין לכתחלה אך לשי' הרי"ף דבחשש בדדמי אף בדיעבד תצא ושוב יש לחוש דל"מ טב"ע בצעטיל אף דהוי כלים דלא מושל אך באמת אם נתברר הכא עכ"פ שנשברה הספינה ממש וכל האנשים נפלו במים א"כ י"ל דאף לשי' הרמב"ן דמחמיר בלא שהה אף לענין איסור אכילת תרומה בבת כהן אפ"ה יש כמה סברות דחשיב כשהה א' דנודע מ"ש בשו"ת רעק"א סי' ע' דאם נפל באמצע הים ורחוק מהחוף איזה שעות דחשיב כשהה דעיקר החשש בלא שהה דשמא יצא במקום הזה כ"ז באינו רחוק מהחוף ויוכל לעלות בשעה קלה י"ל דשט תחת המים להחוף ובשעה קלה יוכל לחיות אבל הכא דהי' רחוק מהחוף איזה שעות א"כ לא הי' יוכל לחיות עד שיגיע לחוף ואי דיש לחוש שמא נזדמן לו דף או קורה זה החשש שייך אף בשהה רק דזה חשיב בגדר מיעוט דל"ש ואין חוששין לו בדיעבד וה"ה הכא חשיב מיעוט דל"ש ועכ"פ בדיעבד ל"ת וחוץ לזה ע' בשו"ת ח"ס סי' ס"ה שכ' דאף בלא שהה מ"מ אם נמצאו כמה אנשים מתים ע"י הטביעה שוב יש הוכחה שגם שאר אנשים נטבעו עכ"פ חשיב כשהה עד שת"נ עיי"ש וע' באחרונים דבזה"ז שיש כמה אומדנות אלו הי' חי הי' כותב נהי דל"מ להיתרה לכתחילה מ"מ מועיל עכ"פ אף בלא שהה לענין שאם ניסת ל"ח ועי' בשו"ת רח"כ אה"ע סי' כ"ז שהביא ראי' לזה מש"ס כתובות דכ"ב דמשני הש"ס באומרת ברי לו ופירש"י ז"ל שאלו הי' קיים הי' בא עיי"ש אך באמת עיי"ש בר"ן שחולק על רש"י ז"ל וע' שו"ת ח"ס סי' ס"ז שכ' דגם רש"י לא כ' רק לענין האשה שפטורה מא"ת משום דיכולה לסמוך ע"ז אבל לא לענין זה שאנחנו נתיר אותה עי"ז עיי"ש ובפרט בנ"ד שהי' הקור חזק מאוד יש הוכחה שלא הי' יוכל להציל א"ע ע"י דף וקורה ושוב חשיב רוב גמור למיתה ושוב נסתפק הח"ס דבאם שהה ואח"כ הכירו בטב"ע אף בע"א י"ל דל"ח לבדדמי אף לכתחלה א"כ שוב מהני ההכרה בטב"ע אף שידעו מהטביעה ולענין החשש נשתנה בלא חזהו לאלתר בזה כמה סברות להיתר א' דבשנים ל"צ חזהו לאלתר ב' דבזמן הקור ל"ח לנשתנה אף אחר ג"י וה"ה דל"ח לנשתנה במים אף דלא חזהו לאלתר וגם מצד שיטת הריב"ש דבתוך ג"י אף במת במים ל"צ חזהו לאלתר גם מצד הכרת הצעטיל בטב"ע דחשיב עכ"פ ככלים דלא מושלי וחשיב עכ"פ כסימן אמצעי אף לשיטת הריטב"א ובאיד"ר מהני סימן אמצעי ובפרט דבסימן אמצעי קי"ל אם ניסת ל"ת ובפרט דהכא חשיב עכ"פ כשהה מכל הני סברות שהבאתי ובדיעבד ל"ת ושייך סברת הר"ן דהיכי דיהי' לו בדיעבד זכות ע"פ דין מהני סברא קלה לענין לכתחלה א"כ ה"נ לענין לכתחלה מועיל הכרת העדים בטב"ע גם מצד הצעטיל ע"כ הדבר פשוט דאשת בעריל פאליק מותרת להינשא לכל גבר בלי שום חשש ופקפוק

אך בדבר אשת בעריל שטיינער יש לעיין הרבה נהי שהוכחתי דלשי' כמ"פ גם בלא שהה ליכא רק איד"ר מ"מ ס"ל לרוה"פ דעכ"פ אם ניסת תצא ובאמת הוכחתי די"ל דגם הרמב"ם מודה דבלא שהה עכ"פ מדרבנן תצא ובפרט דשיטת הנוב"י דבלא שהה יש חשש איסור ד"ת ואף שכ' הנוב"י דאם אח"כ מצאו אדם מת אף דלא הכירו אותו מ"מ מותרת מה"ת דכבר איתרע ח"ח של אחד מלבד דהרבה חלקו ע"ז וחוץ לזה הכא נראה דכל האנשים שהובאו מתים בהספינה הכירו אותם מי המה א"כ נהי דנימא דל"מ ההכרה הואיל שידעו מהטביעה ושוב שייך חשש בדדמי או משום דלא חזהו לאלתר ושייך חשש דנשתנה אבל עכ"פ לחומרא מועיל ההכרה שאין זה בערל שטיינער וא"כ אין בזה שום מעלה מה דמצאו אדם מת אך עכ"פ כבר כתבתי דהכא חשיב כשהה מכח כמה סברות א' מכח שנפלו באמצע הים ואם יתברר שהספינה נשברה ושהאנשים נפלו לתוך המים א"כ מכח שהי' רחוק מהחוף כמה פרסאות חשיב כשהה וגם מכח סברת הח"ס דכיון שנמצאו הרבה אנשים שמתו ע"י הטביעה יש הוכחה גדולה שגם שאר אנשים מתו ע"י הטביעה גם דבזמן שהקור חזק דגם האנשים שנשארו מתו רובן ע"י הקור א"כ רחוק שיוכל לחיות ולשוט על דף וקורה והוי עכ"פ כשהה עד שת"נ גם דבזה"ז שיש הוכחות מדלא כתב ומצטרף עכ"פ להא דנפל במים שיהי' חשיב כשהה ואף דנהי דנימא דחשיב כשהה מ"מ עכ"פ לכתחלה לא תינשא ולסמוך אאומדנא שלא כתב קשה בעיני כמ"ש בשו"ת ח"ס ח"ב סי' קל"ח

אך באמת הכא יש אומדנא גדולה מצד חוזק הקור ואף א"נ דגלי הים אשפלוהו אפ"ה הי' רחוק שיוכל להציל א"ע בלי סיוע של אחרים וכיון דלא נשמע שהצילו שום איש יותר מהאנשים שניצולו ע"י האניות הקטנות א"כ בודאי דהאנשים שלא נמצאו מתו במים ובפרט שי"ל דכיון שהי' ספינה קטנה להציל האנשים מהספינה הגדולה אם הי' נזדמן לו דף או קורה והי' יכול לשוט הי' מקרב א"ע להספינה קטנה להציל א"ע ואף דיש לחוש שמא גל הוליך אותו למקום רחוק ושם נזדמן לו דף וקורה להציל או שמא מחילה של דגים נזדמן לו ועי' שו"ת נוב"י תניינא סו' נ"ח שהעיר גם על המהרש"א דגם אם הי' המים קרושים אכתי יש לחוש למחילה של דגים אבל עכ"פ חזי לצרף גם מצד שנסע משם על דעת לשוב לביתו ובזה בודאי ל"ח שמא נמלך ועי' תוס' חולין דל"ט בהא דהשוחט ע"מ לזרוק דמן לע"ז דל"ח דילמא מימלך ובשו"ת מהרש"ם סי' ו' העיר מהא דאו"ב אך באמת כבר כתבתי בתשובה בהא דמנחות דט"ו דפליגי בנתן את הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה אי אמרי' ע"ד הראשונה הוא עושה די"ל דרק שם א"נ ע"ד הראשונה הוא עושה א"כ יעבור