מהר"ש חלק ב רכו

הרמב"ן דבנשברה הספינה אף בת כהן לישראל] לא תאכל בתרומה ע"כ דחשיב ס' גמור ואף באיסור לאו חושבין ושוב אף בצירוף סימן אמצעי ל"מ אך באמת י"ל דגם הרמב"ן מודה דרובן למיתה רק מצד סמל"ח מחמירין מדרבנן אף באיסור לאו או מצד דבאיסור א"א דהוי איסור מיתה חוששין למיעוט ואי דלמה בת כהן לישראל אסורה בתרומה הא בזה ליכא איסור מיתה דל"ח זרה אפ"ה כיון דבג"ח הראשונים הי' חשש איסור מיתה וחששנו למיעוט שוב אף אחר ג"ח נשאר האיסור בשביל המיעוט שמא חי וכנ"ל עכ"פ שפיר י"ל דאף הרמב"ן מודה דאפי' בלא שהה מ"מ אינו רק חשש דרבנן ונהי דאם ניסת תצא מ"מ בצירוף סימן אמצעי מהני וה"ה בצירוף טב"ע בכלים דלא מישלי וז"ב

ד) והנה כת"ה העיר על הרמב"ן שכ' דבנשברה הספינה יש חשש ד"ת א"כ מאי קאמר ר"ג ביבמות דקכ"א כמה גדולים דברי חכמים שאמרו משאל"ס אשתו אסורה הא שם הי' נשבר הספינה דיש חשש ד"ת עכת"ד. והביא כת"ה בשם הג' מבערזאן נ"י שכ' ליישב עפמ"ש בתוס' מגילה דכ"ח דאי לאו דמצינו לפעמים שצריכה מה"ת ז"נ על טיפה א' היינו בימי זיבה הסותרת לא הי' חז"ל מתקנין ז"נ על טיפה א' א"כ ה"נ אי לאו שמצינו שנאסרה מה"ת בנשברה הספינה לא הי' חז"ל מתקנין איסור במשאל"ס רק כיון דמצינו בנשברה הספינה דיש ד"ת אף דרובן למיתה לזה הי' כח ביד חז"ל להוסיף איסור אף במשאל"ס עכת"ד

הנה באמת גם לענין שאובין הקשו בתוס' ב"ב דס"ו ופסחים י"ח דלמ"ד כולו שאוב דרבנן אמאי גזרו חז"ל כלל בשאובין הא ליכא גזירה אטו ד"ת ותירצו דגזרו אטו טבילה בכלים אך כ"ז רק במידי דלא גזרו מחמת חשש איסור ד"ת היינו לענין ג"ל שאובין דליכא בזה חשש שמא עובר עכשיו איסור ד"ת רק משום גזירה אטו פעם אחרת לזה שפיר מוכרחין לומר שיהי' אפשר לצמוח מזה איסור ד"ת בפעם אחרת אבל הכא שחז"ל חשו שמא עלה מהמים א"כ יש עתה חשש איסור ד"ת ונהי דמה"ת אזלינן בת"ר מ"מ חז"ל חשו למיעוט או משום דהוי מיעוט המצוי כמו שחז"ל למיעוט נפלים או משום דבאיסור מיתה חוששין למיעוט או כשיטת הריב"ש משום דיש תרי חזקות ונהי די"ל דאפ"ה מה"ת חשיב רוב עדיף אבל עכ"פ חז"ל חששו לזה א"כ אף א"נ דמה"ת אף בנשברה הספינה ל"ח משום דכיון דרובן למיתה אף דיש תרי חזקות מ"מ מה"ת רובא עדיף אפ"ה הי' כח ביד חז"ל לחוש לזה וכעין סברא זו כ' בתוס' יבמות דקי"ד לענין דמאי עיי"ש ונדחה דברי הג' הנ"ל ועי' תוס' חולין די"ב שכ' דר"מ חייש למיעוט רק מדרבנן וה"ה דלדידן חוששין עכ"פ למיעוט באיסור מיתה א"כ אף א"נ דהא דר"א בן פרטא מיירי רק באבדה כלי ההנהגה דאז הוי מה"ת ס' א"א אבל בנשברה הספינה ליכא איסור ד"ת משום דרובן למיתה אפ"ה יוכלו חז"ל לגזור אף במשאל"ס משום דבאיסור מיתה חוששין עכ"פ מדרבנן למיעוט וז"ב ופשוט

אך באמת י"ל דזה כונת הרמב"ן דס"ל דבאמת במשאל"ס ושהה עד שת"נ הוי מיעוט דל"ש ובזה כ' המהרש"א דל"א סמל"ח ורק כיון דחזינן דבנשברה הספינה חוששין מה"ת וע"כ משום דתרי חזקות נגד הרוב משוי כפלגא וא"כ ממילא י"ל דבצירוף תרי חזקות חוששין עכ"פ מדרבנן אף למיעוט דל"ש ודוקא נגד חזקה אחת דמה"ת אין חוששין למיעוט בינוני דרק מדרבנן אמרי' סמל"ח א"כ שפיר למיעוט דל"ש אף מדרבנן אין חוששין אבל הכא דיש תרי חזקות ואם יש עכ"פ מיעוט בינוני כמו בנשברה הספינה חוששין מה"ת שוב אף במשאל"ס ושהה אף דהוי מיעוט דל"ש מ"מ כיון דיש תרי חזקות שוב חוששין מדרבנן נמצא דזה כונת הש"ס דאי לאו דמצינו בנשברה הספינה דיוכל לחיות ע"י דף היינו סוברין דגם בנשברה הספינה הוי מיעוט דל"ש שינצל והיינו מוכרחין לדחוק דר"א בן פרטא מיירי רק באבדה כלי ההנהגה כפי' הרמב"ם ז"ל ושוב לא הי' מקום לגזור במשאל"ס דהוי מיעוט דל"ש אך כיון דראה דבנשברה הספינה יוכל להנצל ע"י דף וע"כ דהוי עכ"פ בגדר מיעוט בינוני ושוב י"ל דר"א בן פרטא העיד אף על ספינה שנשברה והטעם דלמיעוט, בינוני בצירוף ב' חזקות חוששין מה"ת ושוב י"ל דבמשאל"ס ושהה כיון דיש ב' חזקות חוששין עכ"פ מדרבנן אף למיעוט דל"ש וא"ש מה דקאמר גדולים דברי חכמים ומיושב קושית כת"ה בס"ד

אך בדרך הפשוט י"ל דעיקר סברת הרמב"ן דבנשברה הספינה יש חשש ד"ת הטעם דשמא נשאר על דף מספינה זו ושט לאיזה מקום ויצא שמה על היבשה אבל אם רואין שהספינה שנשברה צף ע"פ המים ולא נחסר ממנה כלום פשיטא דבכה"ג ל"ח מה"ת שמא נזדמן לו דף אחר ושט עליו וכאן שאמר ר"ע דף של ספינה נזדמן לי ולא קאמר שנשארתי על דף מהספינה שנשברה וע"כ דבאמת לא נשאר על דף מהספינה שנשברה רק שנזדמן לו דף אחר וחזינן דאף בנפל למים יוכל לחיות על הדף ה"ה דחוששין במשאל"ס שמא ניצל ע"י גלים א"כ זה כונת הש"ס גדולים דברי חכמים דחזינן שנזדמן לר"ע דף מספינה אחרת ונהי שכ' כמ"פ דבמשאל"ס ל"ח לדף עכ"פ כיון שיוכל לחיות ע"י דף ונהי דל"ח לה דהוי בגדר מיעוט דל"ש כלל וי"ל דהוי כעין חשש מחילה של דגים במשיל"ס דל"ח אבל עכ"פ שוב חוששין דגלי אשפלוהו ומיושב הכל בס"ד ודוק

יצא דלדינא י"ל דגם הרמב"ם מודה דאף בנשברה הספינה ונטבע רק דלא שהה אפ"ה אם ניסת תנא רק דזה רק חשש דרבנן ובאמת בח"ס בכמה תשובות מחליט דבנטבע ולא שהה ולא מצאו שום אדם מודה הרמב"ם דאם ניסת תצא ורק בעלה והכירו רק שיש חשש בדדמי אז ס"ל להרמב"ם דבשביל חשש בדדמי לא תצא ונסתפק עוד דבשהה עד שת"נ אז בהכירו אותו אח"כ לא נחוש לבדדמי אף לכתחילה וגם דבטבע ממש י"ל דגם להרמב"ן