מהר"ש חלק ב רכה

אז חוששין לה עכ"פ באיסור מיתה וא"כ י"ל עפי"מ דמבואר בפ"ז מתרומות מ"ב דבת כהן הניסת לישראל אם אכלה תרומה אינה חייבת בחומש וכ' בפי' הר"מ ז"ל הטעם דל"ח זרה וא"כ בוודאי דפטורה גם ממיתה דעיקר מיתה נלמוד מקרא דמתו בו כי יחללהו וסמיך לי' וכל זר לא יאכל קודש וא"כ כיון דל"ח זרה לפי שאפשר שתחזור עוד לבית אביה היינו שימות בעלה בלי בנים וממילא דפטורה ממיתה וא"כ בנשברה הספינה וטבע נהי דלא שהה מ"מ כיון דרובן למיתה נהי דבאיסור מיתה חוששין למיעוט מ"מ למה בת כהן לישראל אסורה בתרומה ה אין בזה איסור מיתה ומועיל רוב ואין לומר דכיון דמחמירין לענין נישואין לחוש למיעוט אם ניקול באכילת תרומה יהי' מיחזי כתרתי דסתרי ז"א כיון דגם איסור נישואין הוא רק מדרבנן לא איכפת נן בתרתי דסתרי כמ"ש בתוס' חולין ד"ט לענין לא בדק בסימנים דכיון דרוב פעמים שוחט שפיר לא החמירו לעשות נבילה ול"ח לתרתי דסתרי וא"כ מדקתני דבת כהן לישראל לא תאכל בתרומה ע"כ דמיירי שהספינה קיימת רק שנאבדו כלי ההנהגה דאז שפיר חשיב ס' גמור אבל באמת י"ל דלענין איסור א"א אף הרמב"ם מודה דאף בנשברה הספינה ולא שהה ד אם ניסת תצא אך עכ"פ יצא דנהי דנימא דבלא שהה אף אם ניסת תצא אפ"ה אינו רק חומרא דרבנן משום דהוי איסור מיתה ונשמע דעכ"פ בצירוף סימני מובהק בכלים דלא מושלי בוודאי מועיל כיון דעכ"פ נסתלק האיסור ד"ת ע"י הטביעה אף בלא שהה שוב מועיל סימן אמצעי בגוף וטב"ע בכלים דלא מושלי וז"ב

ונשמע לכאורה דהרמב"ן ס"ל דבנשברה הספינה הוי ס' גמור דא"נ דבאמת רובן למיתה א"כ שוב אמאי בת כהן לישראל אסורה בתרומה הא בזה ליכא מיתה דהא ל"ח זרה וע"כ דחשיב ס' גמור וא"כ י"ל דבס' א"א לשי' כמ"פ ל"מ סימן אמצעי וה"ה דחוששין לשאלה בכלים דלא מושלי אך באמת י"ל דמודה הרמב"ן דבנשברה הספינה יש רובן למיתה רק הא דמחמירין באיסור א"א משום דבאיסור מיתה חוששין למיעוט ואי דקשה דלמה בת כהן לישראל אסורה בתרומה י"ל עפ"י המבואר בש"ס יבמות דס"ט דבת כהן הניסת לישראל ומת דקיי"ל דאוכלת בתרומה אפ"ה אם נשארה מעוברת אסורה בתרומה ופירש"י ז"ל דאם אכלה בתרומה חייבת בחומש ולפלא על רש"י ז"ל דהא מתני' מפורשת שם בתרומות דפטורה מחומש

אך באמת יש לחלק דאם מעוברת מישראל כיון דהעובר הוא זר ועובר ירך אמו חשיבה זרה ממש ואח"כ כשתלד שוב לא תהי' זרה וז"ב בסבר יצא דבעודה מעוברת חשיבה זרה ותהי' חייבת בחומש אם תאכל תרומה וגם מיתה א"כ הרי מפורש בש"ס שם דבלא מת ביום שניסת אסורה בתרומה שמא מעוברת היא וא"כ א"ש בהא דבת כהן לישראל אסורה בתרומה אף דרובן למיתה מ"מ כיון דעכ"פ ג"ח הראשונים אסורה בתרומה דשמא מעוברת היא וחשיבה זרה נהי דאחר ג"ח יסתלק חשש זה ולא ישאר רק חשש שמא חי וזה אינו חשש איסור מיתה מ"מ כיון דעכ"פ היתה אסורה ג"ח אחר מיתת בעלה שוב כיון דגם אח"כ יש חשש מיעוט שמא חי נהי דבזה לא היינו חוששין למיעוט לפי שאינו איסור מיתה מ"מ כיון דעכ"פ לא הותרה באכילת תרומה מיד כשנפל לים שוב מועיל עכ"פ החשש מיעוט שתשאר באיסורה וכסברת רש"י ביצה ד"ו לענין תקנת ריב"ז עיי"ש א"כ הכ"נ כיון דבג"ח הראשונים הי' הדבר נוגע לאיסור מיתה וחוששין שמא מעוברת נהי דאח"כ לא נשאר רק חשש איסור לאו מ"מ כיון שכבר חששנו למיעוט נשאר החשש וז"ב בס"ד וע' במג"א או"ח סי' ט' ס"ק ז' וצ"ע מדבריו בסי' תר"צ ס"ק כ"ב

ובזה יש לפלפל בהא דמפורש שם דחוששין שמא מעוברת מישראל והקשה המהרש"א דנוקמא אשה אחזקה שאינה מעוברת ונוקי אשה בחזקתה שהיא כשירה לתרומה ולכאורה דברי המהרש"א צ"ב דהא אדרבה ע"ע היתה אסורה בתרומה והס' אם היתרה במיתת הבעל א"כ י"ל דמוקמינן לה אח"א הקדים ואף שהאיסור מכח הבעל כבר חלף לו מ"מ נודע שיטת הרשב"א דמחזיקין מאיסור לאיסור ושי' המהרי"ט דמחזיקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק א"כ הכ"נ שייך ח"א אך לפמ"ש ברשב"א יבמות דל"א דאם אין הס' במעשה המתיר לא מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ הכ"נ הס' במעשה האוסר היינו העובר אך לפמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דבהי' לו נגע וקודם שניטהר מנגע הראשון נולד לו נגע וס' בהרת קדמה דחשיב ח"ט אף דנגע הראשון כבר חלף לו ועל השני הוי ס' במעשה האוסר ואפ"ה חשיב ח"ט ועכצ"ל דכיון דשם טומאה חד הוא שפיר אף בס' במעשה האיסר חשיב ח"ט א"כ הכ"נ כיון האיסור מכח הבעל והבן אחד הוא א"כ שייך לומר ח"א אך באמת לפי"מ שהוכחנו דבעודה תחת בעלה אם אוכלת התרומה פטורה ממיתה וחומש דל"ח זרה ומכח העובר חייבת מיתה בחומש א"כ ע"כ הם שני שמות דע"י העובר חשיבה זרה א"כ שפיר בס' במעשה האוסר ל"ח ח"א ורק דחשיב ח"ה דקודם נישואין היתה מותרת בתרומה וגם האיסור מכח הבעל פקע ונענין הבן הוי ס' במעשה האוסר והוא שם אחר דע"י הבן חשיבה זרה בכה"ג חשיב חזקה להיתר ושפיר הקשה במהרש"א וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל נהי די"ל דמודה דבלא שהה אף אם ניסת תצא מ"מ מדלא מוקי מתני' בכה"ג נהי די"ל דמשום דס"ל דעכ"פ בכה"ג בבת כהן לישראל היתה מותרת בתרומה משום דל"ח למיעוט באיסור לאו אבל עכ"פ נשמע דס"ל דבלא שהה עכ"פ רובן למיתה ורק מצד דבאיסור מיתה חוששין למיעוט אבל עכ"פ אינו רק מדרבנן ועכ"פ מועיל בצירוף סימן אמצעי אך לשי'