מהר"ש חלק ב רכב

בירור הוא אבל היכי שהוא נגד חזקה אז נהי דרובא עדיף מ"מ אינו רוב גמור ושוב ל"מ מטעם בירור עיין שם א"כ לפ"ז שני הטעמים חד הם דהיכי דליכא ח"מ אז חשיב בירור ול"ש אף טעמו של תה"ד רק במקום ח"מ נהי דרוב עדיף אבל עכ"פ ל"ח בירור ושוב לא מיקרי ראי' ושפיר ל"מ בממון כסברת התה"ד ולפ"ז שוב יש לחלק בין דש"ב וח"א לדש"ב לחוד דא"נ דע"א הוי כרוב א"כ בדש"ב בלא ח"א דהוי הרוב כבירור כיון שאינו נגד חזקה וה"ה ע"א ומהני אף בממון מכ"ש בדש"ב דרק מממון ילפינן אבל נגד ח"א נהי דמהני נגד ח"א משום דרוב עדיף מחזקה אבל עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בממון כסברת התה"ד וממילא דל"מ בדש"ב ולפ"ז י"ל דבאמת ידע הש"ס דמה"ת ע"א מהימן נגד ח"א דעכ"פ הוי כרוב ולענין דרבנן י"ל משום עגונה הקילו רק הש"ס רצה להביא ראי' דאף מדרבנן נאמן דאי עכ"פ מדרבנן ל"מ משום דאמרי' סמל"ח א"כ הכא במתני' אף דלענין חומרת חז"ל י"ל משום עגונה הקילו מ"מ לשי' הריב"ש יש הכא ב' חזקות דעדיף מרוב ומע"א והביא הש"ס ראי' מדנאכל הקרבן ע"כ דע"א חשיב בירור. ואף נגד ב' חזקות מהימן ודחה הש"ס דשם הטעם משום דשתיקה כהודאה דמיא והדר רצה הש"ס למילף מס' חלב ובאמת ידע הש"ס דיש חילוק בין ח"א לאיקבע רק דס"ד דהש"ס דכיון דעכ"פ באיקבע אף הרמב"ם מודה דס' ד"ת מה"ת לחומרא וע"כ דהעד חשיב עכ"פ כרוב א"כ נהי דבמקום ח"א י"ל סמל"ח מ"מ עכ"פ לא הוי רק מדרבנן ולענין דרבנן שוב י"ל משום עגונה הקילו ודחה הש"ס דשם באיקבע שפיר מהני דעכ"פ חשיב כרוב אבל הכא נהי דבכ"מ ע"א נאמן נגד ח"א מה"ת ולענין דרבנן י"ל משום עגונה הקילו מ"מ כיון דע"א הוי רק כרוב א"כ שוב לענין א"א דיש ב' חזקות ובפרט דהוי דש"ב ונהי דבדש"ב בלא ח"א נאמן דאז י"ל דכמו דרוב שאינו נגד חזקה חשיב בירור ה"ה ע"א אבל הכא נהי דמה"ת מהני אף נגד ח"א משום דחשיב כרוב אבל היכי דהרוב הוא נגד חזקה שוב עכ"פ ל"ח בירור וממילא דל"מ בממון וה"ה בדש"ב מש"ה מוכרח הש"ס לדחוק דהטעם משום דייקא ומהני אף נגד ב' חזקות ואף בדש"ב ומיושב הכל בס"ד לנכון ודוק

ב) ובאמת בזה הענין י"ל קושיות המפורשים בהא דבעי הש"ס למילף מס' חלב פריך הש"ס הכא איתחזק איסורא והוי דש"ב והדר בעי הש"ס למילף מטבל והקדש והקשו בתוס' דאף א"נ דמטבל והקדש נלמוד דמהני אף נגד ח"א מ"מ שוב הו"ל דש"ב ותירצו דאי המ"ל מטבל והקדש הוי אמרי' דדש"ב הוא רק לאסור אבל להתיר ל"ש דש"ב עיי"ש וקשה דא"כ בהא דבעי הש"ס למילף מס' חלב פריך והא הוי דש"ב ונשמע דאף להתיר שייך דש"ב ועוד הקשו דלמה לא פריך הש"ס מדש"ב לחוד ובאמת שיטת כמ"פ דחדא ועוד קפריך אך שיטת התוס' דחד קושיא הוא דבריש גיטין כ' דהא דלא פריך מח"א לחוד משום דמספקא להו ושוב למה לא פריך מדש"ב לחוד ואף די"ל. דס"ל להתוס' דאף בדשיב בעי ח"א ז"א דהא התוס' הקשו דלמ"ד דע"א נאמן נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה ותירצו דס"ד דחשיב כמו דש"ב וא"כ שם בנדה אטבילה בוודאי היתה נאמנת אף בדש"ב דבידו ממש מהני אף בדש"ב ואהא דפסקה לראות כ' התוס' בעצמם דזה ל"ח איתחזק ושוב אף בדש"ב ע"א מהימן ועכצ"ל דס"ל להתוס' דבדש"ב אף בלא ח"א ל"מ ע"א ושוב קשה למה לא פריך מדש"ב לחוד

ועוד יש להעיר לפי סברת התוס' דלמ"ד ע"א נאמן נגד ח"א ע"א מהימן בעדות אשה דלהתיר ל"ש דש"ב א"כ עכצ"ל דהא דצ"ל הטעם משום מדע"ל הוא רק למ"ד ע"א ל"מ נגד ח"א אבל למ"ד עד אחד נאמן נגד חזקת איסור בפשיטות נאמן אם כן לפימ"ש הריטב"א ז"ל דהא דאמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים ואין ע"א יכול להכחישו דוקא היכי דשורת הדין דלא יהי' ע"א נאמן כמו בדש"ב אז היכי דע"א מהימן מוכרחין לומר דנאמן כשנים ושפיר א"י ע"א להכחישו אבל היכי דשורת הדין דע"א מהימן כמו בשחיטה אז שפיר ע"א יכול להכחישו עיי"ש א"כ לשיטת התוס' דלמ"ד ע"א מהימן נגד ח"א מהימן ע"א בעדות אשה אף בלי הסברא דמדע"ל רק משום דלהתיר ל"ש דש"ב א"כ קשה מש"ס יבמות דקי"ז דאיתא במתני' עד אומר מת ועד אומר לא מת ל"ת ופריך בש"ס טעמא דניסת הא לא ניסת לא תינשא והאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה, ע"א הרי כאן שנים וקשה שמא התנא דמתני' ס"ל דע"א נאמן נגד ח"א ודש"ב להתיר ל"ש וא"כ שורת הדין שיהי' ע"א מהימן ושוב אין לו נאמנות כשנים ושפיר ע"א יכול להכחישו וצ"ע לכאורה

והנלע"ד דהנה הפנ"י חידש דלמ"ד דע"א נאמן נגד ח"א הוא רק משום חזקה דאאחו"ל והא דדש"ב ל"ש להתיר הוא מתרי טעמי א' כסברת התוס' דעיקר כי מצא בה ע"ד כתיב רק לאסור ב' מטעם חזקה אאחו"ל עיי"ש א"כ י"ל דז"פ להש"ס דבלתי החזקה דאאחו"ל בוודאי ל"מ ע"א רק עיקר הס' היכי דמסייע לו החזקה

והנה באמת י"ל דא"נ דע"א נגד ח"א ל"מ א"כ איצטריך וספרה לגופה דע"א יהי' נאמן עכ"פ בלא איתחזק ושוב י"ל דלהתיר ל"ש דש"ב אבל א"נ דע"א מהני נגד ח"א א"כ קשה קושיות התוס' למ"ל וספרה וע"כ כתירוצם דס"ד דחשיב כמו דש"ב ונשמע דהיכי דאינו מסייע החזקה דאאחו"ל שפיר אף להתיר שייך דש"ב וא"כ י"ל לפמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דחזקה א"י לעשות שתי פעולות עיי"ש וא"כ לפי"מ שהוכחתי דז"פ להש"ס דבלי החזקה דאאחו"ל בוודאי ל"מ נגד ח"א רק הס' היכי דמסייע לו החזקה אז י"ל דמהימן והנה א"נ דבמקום חזקת איסור מהימן א"כ נשמע מוספרה דעכ"פ היכי דלא מסייע החזקה שפיר אף להיתר שייך דש"ב ורק היכי דמסייע החזקה אז י"ל דלהתיר ל"ש דש"ב וא"כ היכי דהוי דש"ב ואיתחזק אז צריך החזקה