מהר"ש חלק ב רכא

שטיונער עבד שמה ב' שנים ובעריל פאליק בא לשם זה ג' שבועות וביום א' בא לביתה בעריל פאליק וסיפר לה כי בעריל שטיינער יסע לביתו והוא יסע עמו ללוותו עד נאוירק ואח"ז בא אצלה בעריל שטיינער ליקח פרידת שלום ומיד הלכו שניהם להספינ' ומיד נשמע קול כי הספינה נשברה ונטבעו שם כולם וגם מיעוט מהם שניצולו ע"י רעטונגס שיפלעך נקרשו ומתו מחמת הצינה וכשהובא הספינה בחזרה להעיר עם האנשים המתים באו האנשי עיר להכיר את הנטבעים שהובאו הכירו את הנטבע בעריל פאליק והמכירין הי' שני אחים וגם עוד שני אנשים אחרים גם מצאו בצלחתו צעטיל מבית המשכונות בנויארק שהושכן שם שעון של זהב והצעטיל הי' מאותו נומער שהשעון הי' בבית המשכונות ובעריל שטיינער לא נמצא וכבר עבר יותר מיב"ח מזמן הנ"ל זה תורף שאלתי

והנה מקודם נדון על אשת בעריל פאליק ויש בזה לדון מצד שני דברים א' מחמת הכרת ארבעה אנשים שהכירו בפניו ב' מצד מציאת הצעטל שהושכן השעון של זהב. והנה מחמת הכרה בטב"ע יש בזה שני ריעותות א' כיון שידעו מהטביעה ולשי' כמ"פ שמע דינו כראה ויש חשש בדדמי דל"מ הכרה בטב"ע ואף א"נ דידע אין דינו כשמע מ"מ אם לא חזהו לאלתר כ' כמ"פ דא"א להכירו בפרצוף אף למי שלא ראה הטביעה דאח"ז נשתנה פניו וא"א להכירו וגם מצד מציאת הצעטיל אף א"נ שהכירו בטב"ע את השעון שהוא של בעריל פאליק מ"מ יש לחוש לשאלה היינו שבעריל פאליק מסר הצעטל לאיש אחר וזה האחר מת ואף א"נ דזה לא שכיח להשאיל כי למה לו להאחר את הצעטל מ"מ הא יש לחוש שמא שאל את השעון לאדם אחר וזה האחר השכינו והי' לו הצעטל כדי שיוכל לפדותו ולהחזירו לבעליו ואף שאפשר ידוע שמה שבעריל בעצמו השכינו וא"כ י"ל דהוי בכלל לא מושלי אינשי מ"מ יש לחוש לשיטת הריטב"א והב"י דלדידן דס"ל סימנין דרבנן אף בכלים דלא מושלי חוששין לשאלה אך לענין הכרה בטב"ע דיש חשש בדדמי הנה באמת כיון שהכירו אותו כמה אנשים א"כ שיטת רוה"פ דבשנים ל"ח לבדדמי ואף בליכא רק שני פסולים אפ"ה דעת כמ"פ דל"ח לבדדמי ומכ"ש הכא שהי' גם שני כשרים בודאי דל"ח לבדדמי ואף דשיטת הרי"ף דגם בשנים חוששין לבדדמי מ"מ רוה"פ לא חששו לזה ובפרט דהוי רק פלוגתא בדרבנן דכבר הוכיחו דכל חשש בדדמי אינו רק דרבנן ובפרט די"ל דא"נ דע"א מהימן מה"ת אף נגד ח"א ודש"ב לא נאמר רק לאסור ולא להתיר כמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח א"כ פשיטא דל"ח לבדדמי רק משום דס"ל ע"א ל"מ נגד ח"א ובפרט בדש"ב ואיתחזק לכ"ע ל"מ אף להתיר ושוב רק בצירוף סברת דייקא יש להתיר וא"כ י"ל דהיכי דשייך חשש בדדמי ל"ח עדותו בירור וא"כ לפמ"ש בפמ"ג בהנהגות או"ה דמה"ת פשיטא דע"א נאמן נגד ח"א והא דנסתפקו בש"ס הוא רק אי חז"ל החמירו שלא להאמינו נגד ח"א א"כ שוב פשיטא דמה"ת א"צ לצירוף סברת דייקא ושוב ל"ח לבדדמי וא"כ הוי רק ס' פלוגתא דרבוותא בדרבנן ושוב יש לסמוך דבשנים ל"ח לבדדמי ואף די"ל דחשיב סד"ר נגד ח"א ז"א דכבר נודע דבס' דדינא ל"ש זאת דבשביל חזקה לא ישתנה הדין ובפרט כיון דכבר יצא מח"א ד"ת שוב מקילין לענין דרבנן אף נגד ח"א כנודע שיטת הר"ש ובפרט אם הרבה אנשים הכירו בזה כ' הח"ס דבודאי ל"ח לבדדמי כן יש לצדד

א) ובאמת בגוף סברת הפמ"ג דמה"ת ע"א מהימן נגד ח"א והא דנסתפק הש"ס הוא רק אם חז"ל החמירו שלא להאמינו יש להעיר מאי מסופק הש"ס שם הא מה"ת ע"א מהימן נגד ח"א ורק לענין דרבנן שוב י"ל משום עגונה אקילי בו רבנן ואף דבאמת י"ל דבשלמא א"נ דבכ"מ ע"א מהימן נגד ח"א אף מדרבנן ורק הכא מסופק הש"ס דנחמיר עכ"פ מדרבנן שפיר הי' מקום לומר דמשום עגונה גם כאן לא החמירו אבל א"נ דבכ"מ ל"מ ע"א נגד ח"א מדרבנן שוב לא החמירו דוקא הכא רק בכ"מ החמירו ושוב נימא דגם הכא הוי בכלל החומרא וכמ"ש בשו"ת נוב"י תניינא או"ח כי' מ"ד לענין שבות ביו"ט ב' דשבות דל"ש רק ביו"ט י"ל דביו"ט ב' לא החמירו אבל שבות דאמירה לעכו"ם דשייך בכל האיסורי א"כ שוב גם יו"ט ב' הוי בכלל עיי"ש

אך באמת אכתי תיקשי מהא דבעי הש"ס למילף מס' חלב ודחה הש"ס התם לא איתחזק אבל הכא יש חא"א והוי דש"ב וקשה וכי לא ידע המקשה דהכא יש חא"א ויש חילוק בין ס' חלב דהוי רק איקבע ועוד למה לא פריך מדש"ב לחוד ולומר דאף בדש"ב בעי איתחזק זה תימא דממ"נ באמת נגד החזקה חזינן דמהימן ע"א ובפרט לסברת הפמ"ג מה"ת בודאי מהימן ע"א נגד ח"א א"כ ממ"נ אי גילתה התורה דבדש"ב ל"מ א"כ מה לי בין יש ח"א או לאו וצ"ע

והנלע"ד ליישב סברת הפמ"ג וממילא יתבאר הכל בטוטו"ד דהנה באמת י"ל דע"א חשיב מה"ת כמו רוב ומה"ת רו"ח רובא עדיף רק מדרבנן קיי"ל דאמרי' סמל"ח ושוב א"נ דע"א חשיב כמו רוב מדרבנן לא יועיל ונודע שיטת הריב"ש דלענין א"א ס' אם מת בעלה יש ב' חזקות ח"ח וחא"א ועדיף מרוב וא"כ זב"ז תלוי א"נ דמדרבנן ע"א ל"מ נגד ח"א וע"כ דע"א הוי רק כרוב ומדרבנן אמרי' סמל"ח א"כ אף די"ל דלענין חומרא דרבנן משום עגונה הקילו מ"מ י"ל הכא הוי ב' חזקות דעדיף מרוב דמה"ת ל"מ אבל א"נ דע"א מהימן נגד ח"א אף מדרבנן ע"כ דע"א הוי כודאי דמהני אף נגד ב' חזקות והנה בהא דבממון ל"מ רוב כ' בתוס' ב"ק דכ"ז הטעם משום סמל"ח ובתה"ד כ' הטעם דבעי ראי' ורובא לא מיקרי ראי' ולכאורה למה לא ניחא לי' בטעם התוס' אך באמת מטעם סמל"ח אינו רק מדרבנן אך באמת נחלקו הפוסקים אי רוב מטעם בירור עי' בשט"מ ב"מ ד"ו ובאמת הוא מחלוקת בירושלמי ועי' בכו"פ שכ' דרב ושמואל דפליגי אי מהני בממון רוב פליגי נמי בזה אי רוב מטעם בירור אך באמת כ' הנוב"י דרוב שאינו. נגד חזקה מטעם