מהר"ש חלק ב רכ

דינו על שניט סחורה וכבר כ' דבזה הועיל התנאי דאף שא"א לכופו ליתן קנס מטעם אסמכתא מ"מ יתבטל השכירות ורק על סחורה שהוא בכלל ס' אם הוא בכלל שניט לענין זה מאי מועיל הא דכתוב באופן היותר מועיל הא יש ס' שמא לא הקפיד כלל ע"ז. גם מ"ש מטעם ג"ד הנה אף שמצינו בתוס' קדושין ד"ו וד"נ ובכ"מ דיש כמה דברים דמהני טעם ג"ד אף בלא התנה כלל ויש דבעי עכ"פ תנאי אף בלי כפילא מ"מ בזה שוב בעי שיהי' אומדנא ברורה ואנכי מבחוץ לא אדע אם הוא אומדנא גדולה שמועיל לבטל שכירות ברור. כללו של דבר אם אין האומדנא גדולה כ"כ שיחשב כוודאי שהקפיד על סחורה אמעהר לפע"ד קשה לבטל השכירות דס' בתנאי לא מבטל קנין ברור ובפרט דהכא אין ס' רק על נתינת הקנס בודאי דיוכל השוכר לטעון קי"ל וליתר שאת יקב"ח השוכר שהתנה בפי' שמותר לו להחזיק סחורה אמעהר כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ד' תולדות תר"ס ראדימושלא והננידידם. סימן ס להרב החריף ובקי בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה ליבוש מרדכי הלברשטאם נ"י בהרה"צ משינאווא שליט"א

בדבר שאלתו באחד שמכר בית לאחד והי' להבית אקאף לתוך הפלאץ שנשאר להמוכר ואח"כ מכר המוכר הפלאץ הנשאר לאיש אחר ועתה רוצה הקונה הראשון להחזיק בהפלאץ שתחת האקאף של זה תורף השאלה בקצרה

והנה בש"ע סי' קנ"ג סעיף ו' מפורש דמי שהוציא צינור לחצר חבירו אפ"ה חבירו משתמש תחת הצינור וכן יכול לקבל השופכין בכלי אך לענ"ד י"ל דוקא שם דל"ק מחבירו גוף הבית רק דהניחו לפתוח צינור ואף בקנה ממנו זכות זה מ"מ אמרי' דאין לו זכות רק לשופכין אבל לא לענין גוף הקרקע דאף דקיי"ל מוכר בעין יפה מוכר מ"מ מפורש בסי' רי"ד דעכ"פ אין לו זכות רק בגוף דבר הנמכר ולא מכר לו רק זכות שופכין אבל לא וגופו של קרקע אבל היכי שקנה ממנו כל הבית והי' בתוך הבית אקאף בוודאי יש סברא לומר דקנה גם גוף הקרקע שתחת האקאף כדי שיוכל לילך שמה לטוח הכותל ואף אם נימא דגם בזה יש ס' שמא לא הקנה לו גוף הכותל ולא יוכל להוציא מחמ"ק ונודע מ"ש בתוס' ב"ב דל"ב דבקרקע אזלינן בתר חזקת בעלים הראשונים ולא בתר חזקה דהשתא אפ"ה, כ"ז בלא מכר, אח"כ הפלאץ הנשאר והי' ס' בין הקונה ובין הבעלים אז הי' שייך לאוקמי בחמ"ק אבל השתא דמחזקת בעלים הראשונים בוודאי יצא ושוב ל"ש חמ"ק וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"א לענין חנוני על פנקסו דל"ש ח"מ וע' תוס' ב"ב דפ"א וע' תוס' גיטין די"ז שכ' דביש ס' אם השיחרור קודם למכירה א"י להשתעבד בהעבד וכ' בקצה"ח סי' רמ"א הטעם דכיון דמרשות רבו בוודאי יצא או ע"י המכירה או ע"י השיחרור שוב השני א"י להשתעבד מס' עיי"ש ובאמת לכאורה קשה להבין דכבר נודע דבכ"מ דהי' חזדמע"ק אף דאיתרע בוודאי מ"מ אמרי' דרק השתא הוא דאיתרע א"כ גם שם אם נכתב הש"ש בניסן יש ס' על השיחרור אם הי' מקודם נוקמא אחזדמע"ק דלא יצא מחזקת בעלים הראשונים עד ר"ח ניסן ואף דע"כ יצא מרשותו מ"מ חזדמע"ק מסייע דלא יצא מרשותו קודם ניסן וממילא לא הועיל השיחרור כלל

והנלע"ד עפמ"ש האחרונים ליישב קושיות התוס' בהא דפירש"י ז"ל גבי ינאי דל"מ חזקת האם לבן והקשו מהא דכתובות די"ג לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וכ' האחרונים דבאמת גבי תו"ת א"א לומר דחזקה מברר הס' דהא תרי כמאה ומש"ה ס"ל לחד מ"ד דתו"ת ס' ד"ת ומ"ד תו"ת סד"ר ס"ל דנהי דא"א לומר דחשיב בירור דעכ"פ מס' א"א לשנות מכפי שהיחלטנו עד עכשיו ונודע מ"ש האחרונים דלמ"ד חזקה חשיב בירור מועיל מאחד לחבירו אבל למ"ד דל"ח בירור ל"מ מאחד לחבירו א"כ שפיר בס' דתו"ת דא"א לומר דמועיל מטעם בירור דהא תרי כמאה לכך ל"מ מאחד לחבירו אבל בשאר ס' דמועיל מטעם בירור שפיר מהני חזקת האם לבתה א"כ לפמ"ש הג' מלייפניק ז"ל דחזדמע"ק שיש חזקה דהשתא כנגדו נהי דיליף מנגע דחזדמע"ק עדיפא מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ עיי"ש א"כ ה"ה דחזקה כזו ל"מ מאחד לחבירו ושוב יפה כ' הקצה"ח דכיון דעכ"פ יצא בוודאי מרשות רבו ראשון נהי שי"ל דחזדמע"ק עדיפי מ"מ ל"מ חזקה כזו מרבו ראשון לרבו שני וא"כ הכא דמרשות בעלים הראשונים בוודאי יצא נהי דחזדמע"ק מסייע דלא יצא מרשותו בשעת מכירה הראשונה מ"מ חזקה זו ל"מ לגבי קונה השני ושוב לא יוכל השני להשתמש בהפלאץ שתחת האקאף כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח ג' וירא תר"ס ראדמישלא והננידידו. סימן סד להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מוהר"פ הורוויץ נ"י ראבד"ק קאסיב יע"א

בדבר שאלתו בשני אנשים מקהלתו א' הי' נקרא בערל ווינקער ובשם הכינוי בעריל פאליק והשני נקרא בעריל שטיינער ובא מכתב מאשה אחת מקאסיב הדרה באמעריקא לאחיה איך שבערי