מהר"ש חלק ב ריז

ומצרפין דבאמת לא הי' הרגשה הכ"נ אי לא גזר חז"ל דין כתמים והי' תולין מעלמא אז הי' בבדיקת עד ג"כ טהור אבל כיון שגזרו חז"ל כתם היכי דלא עברה ותולין דוודאי מגופה ועכ"פ טמא מדרבנן שוב מחמת חזקת דם שבא בהרגשה תולין דוודאי טעתה בהרגשת עד וא"כ באמת גם בזה מה"ת אין טמא רק אחר שגזרו טומאה בלא הרגשה שוב בזה טמא מה"ת ובאמת רבו הפוסקים החולקים דדוקא באם באמת הרגישה נהי דאפשר לתלות שהי' הרגשת עד בזה מחמירין מחמת חזקת דם שבא בהרגשה אבל באומרת שלא הרגישה אינה טמאה מה"ת ובאמת בזה י"ל במה שנשאלתי מהרה"ג מו"ה דוד נ"ש גיסו של הגאון בעל נפש חיה ז"ל לענין עד שא"ב פחות מג' אי טמא דכיון דעד שא"ב אין מטמא רק משום כתם וא"כ בדבר שאין מקב"ט אין מקבל כתמים אך לכאורה כיון דדם הנמצא בבדיקה הוי מה"ת א"כ שוב אין נ"מ בין הדבר מקב"ט אי לאו ובאמת בשו"ת הגרח"כ ובח"ס ח"ו בהשמטות מוכח דגם בעד שא"ב שייך הדין דכל דבר שאין מקב"ט אין מקבל כתמים והדבר צ"ע. ולהנ"ל ניחא דבאמת לולי גזירת חז"ל טמא אף בלי הרגשה א"כ גם בעד הי' טהור משום דח"ט עומד נגד חזקה דם שבא בהרגשה שוב תילין דלא טעתה בהרגשת עד אך כיון דמדרבנן עכ"פ טמא א"כ אף אם נחליט דראתה שלא בהרגשה מ"מ איתרע הח"ט עכ"פ מדרבנן ושוב מהני החזקה דראתה בהרגשה למשוי לוודאי ושוב בדבר שאין מקב"ט דלא גזרו בו כתמים יהי' ההיתר מאיזה טעם שיהי' עכ"פ אי לא ניתלי דטעתה בהרגשת עד תהי' טהורה אף מדרבנן ושוב ח"ט עומד נגד חזקת דם שבא בהרגשה וממילא טהורה וז"ב

נחזור. לענין דינא דדם שמצאה ע"י בדיקת עד לשי' כמ"פ אינו מה"ת ול"ח דטעתה בהרגשת עד ולשי' כמ"פ אי ליכא במה לתלות אז הוי ס' ד"ת והנה בנ"ד שמצאה כעין שערות ומקצתן נדבקו ולא נימוחו וקצתן א"א לבדקן והנה בש"ע מבואר דצריך לבדוק כולם והנה ידוע קושיות הרא"ש להרשב"א דלמ"ל בדיקה כיון דאמרו הרופאים כך וגם למה שאלו לרופאים כלל ובאמת יפה כ' דלשי' הראב"ד דבצורת דם אף אי לא נימוח טמא א"כ י"ל דבלי דברי הרופאים לא היינו יודעין שיהי' חילוק בין צורת בריה לצורת דם אך באמת י"ל דהרופא אין לו נאמנות באיסורין ובפרט שי"ל דאף רופא ישראל אינו נאמן נגד הרוב דרוב דמים מהמקור בא ולשי' כמ"פ כמו דלא מהימן נגד ח"א ה"ה דלא מהימן נגד הרוב אך כבר ידוע מ"ש הפנ"י דהיכי דנולד ס' בלי דברי העד שוב מהימן הע"א אף נגד חזקה וה"ה די"ל דאם לא היינו יודעין דלא נימוחו א"כ לא הי' נולד לנו שום ס' נגד הרוב והיינו מחליטין בוודאי שהוא דם אז לא הי' הרופא נאמן אך אם נבדק ולא נימוח א"כ אף דבלי דברי העד הי' לנו עכ"פ ס' שמא אעפ"י דלא נימוח הוא דם מ"מ עכ"פ חשיב ס' ושוב מהימן הרופא ובזה ניחא מה דמפורש שם דאם יש עליהם דם טמא דהקשו דהא נתברר שיש לה מכה וא"כ ניתלי במכה ולפ"ז א"ש דבאמת לא נתברר שיש לה מכה רק כיון דמצד דלא נימוח חשיב נולד ס' ושוב מהימן העד אבל אם יש דם א"כ יש הוכחה להיפוך ושוב העד לא מהימן וע' בח"ד סי' קצ"א שהקשה דאמאי בעומדת טמאה הא כיון דראתה אף בשעה שהשתינה מיושב א"כ נתברר שיש לה מכה במ"ר א"כ ניתלי אף במה שרואה בהשתינה מעומד וכ' הח"ד דכיון דתמיד עכ"פ יש חשש רחוק שמא הדר מ"ר למקור נהי דהוי בגדר חשש מיעוט מ"מ עכ"פ ל"ח כנתברר שיש לה מכה ושוב במה שמצאה בשעה שהשתינה מעומד ל"מ וה"ה הכא וממילא א"ש מה דאיפסק בש"ע דאם קצתן נימוחו דטמאה דגם במה שלא נימוח אין בירור שאינו מהמקור אך כ"ז אי קצתן נימוח א"כ נתברר בזה שהוא דם גמור א"כ אף שי"ל דהא ע"י שקצתן לא נימוחו נתברר שיש לה מכה בכליות אמרי' דז"א דגם זה ל"ח בירור שיש לה מכה אבל בקצתן א"א לבדוק א"כ אפ"ל כיון דעכ"פ הוחלטנו במה דלא נימוח שהרופא אימר אמת א"כ י"ל דגם הקרטין שלא נבדק ג"כ בא מהכליות אף שלא הי' הרגשה אף שכתבתי דע"י בדיקת עד חשיב כהרגשה כ"ז היכי דליכא במה לתלות אבל היכי שיש במה לתלות שוב מצרפין גם ס' שמא לא ארגשה ואף דמדרבנן טמא גם בלי הרגשה מ"מ הו"ל ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן דמהני כמ"ש בש"ך יו"ד סי' פ"ג א"כ שפיר י"ל דנהי דבאפשר לבדקן צריך לבדוק כולן מותר ובפרט דיפה כ' כת"ה הואיל שמראית הדם משונה י"ל דחשיב ס"ס עכ"פ כיון דאין מראתה דם ווסת נהי דאין אנו בקיאין במראית הדם מ"מ עכ"פ איתרע הרוב דמן המקור ושוב תולין בכליות דבאמת אף הח"צ מודה דאפשר הקרטין לבוא מכליות ורק משום דרוב דמים מהמקור א"כ אין משגיחין על שינוי בצורת בריה אבל אם גם המראה הוא משונה עכ"פ איתרע כח הרוב ושוב יש לתלות בכליות ועי' בס"ט סי' קפ"ח מ"ש בשם הדבר שמואל דאם הדם משונה יש לתלות במכה ואף דבכ"ז קשה להקל כיון דעכ"פ לשי' השב"י יש בזה חשש ד"ת ויש מקום להקל עפ"י בדיקה ע"ד המפורש בשו"ת נוב"י קמא

אך מ"מ יפה הורה כת"ה דאם עכ"פ בשעת הפסק טהרה תהי' נקי אז יש להקל בשאר בדיקות שלא יהי' רק בקינוח לבד כמ"ש הח"ס שיותר טוב למעט בבדיקות כדי שלא נצטרך להקל אח"כ יותר וכעין שכ' ברמ"א יו"ד סי' ל"ג לענין וושט ואף דבנתברר שיש לה מכה במ"ר היינו ע"י בדיקת מהרי"ו וכאב כ' הח"ס דאם רואת בשעת ווסתה דם ממש אז כיון דעכ"פ פסקה בטהרה מלראות שלא במ"ר סגי ירק בפסקה לראות לגמרי ורק במ"ר רואת אף בשעת ווסתה אז צריך הפסק טהרה וגם אז תעשה בדיקת מהרי"ו וא"כ הכא דבשעת ווסתה רואת דם ממש א"כ סגי במה שפסקה לראות דם ממש אך כיון דא"א לבדוק כולן א"ב יש ס' שמא