מהר"ש חלק ב רטז

אך לשי' רש"י דר"א ס"ל דלשמואל ל"צ כלל הרגשה אף מה"ת א"כ קשה אמאי בדבר שאין מקב"ט אין מקבל כתמים בשלמא לדידן דדם שלא בהרגשה מותר מה"ת א"כ יפה כ' המפורשים דלכאורה במידי דרבנן יש לתלות במעלמא דהוי סד"ר ובפרט דהקשה הכ"מ דהוי ס"ס שמא מעליה ושמא מעליא ואף שכ' הט"ז בסי' ק"ץ דס' מעליה ל"ח ס' מ"מ י"ל לענין דרבנן דסגי בס' א' א"כ עכ"פ בצירוף שני הצדדים להיתר עכ"פ חשיב כמו תרי מיעוטי דדעת הר"ן דחשיב כפלגא בודאי דמהני עכ"פ במידי דרבנן ואף דהוי משם א' מ"מ ידוע דמה"ת אף ס"ס משם א' סגי וא"כ באיד"ר בודאי דמהני ס"ס כזו ואף דלכאורה קשה מהא דהקשו בתוס' כתובות ד"ט דאף בקיבל בה קדושין פחות מג"ש אכתי יש ס"ס ותירצו דשם אונס חד הוא והא שם הוא רק מחמת שאחד"א וקשה לשי' הסוברים דבאיד"ר ל"א שאחד"א א"כ ס"ס משם א' דמהני מה"ת שוב לא נימא שאחד"א

אך באמת ניחא דכבר העירו דמ"פ הש"ס והאיכא ס"ס הא א"נ דהוי ס' סוטה א"כ ברה"י ל"מ ס"ס ואף שיש עדים על הזנות מ"מ כיון דעיקר הטומאה הוא בהכנסת האבר א"כ חשיב ס' טומאה ברה"י כמ"ש בתוס' סוטה דכ"ח דהמקור הוי מקום סתר דאף לדידן דס"ל דלא כבה"ג ורק דגם לעני איסור סני בכדרך המנאפים מ"מ הוא רק מחמת חזקת צורה שהערה בה כמ"ש הנוב"י אבל עכ"פ עיקר הטומאה הוא במקום שאין דרך להשתכל אך באמת כבר כ' המבי"ט דרק מדרבנן ל"מ ס"ס ברה"י וא"כ באיד"ר ל"א שאחד"א ושפיר פריך הש"ס והא איכא ס"ס וא"כ לפמ"ש בפמ"ג יו"ד סי' נ' בהא דקי"ל בס' השכיח להיתר מהני א"נ דשכיח חשיב כמו רוב להיתר א"כ יועיל עכ"פ מה"ת אף בס' בשחיטה אך באמת י"ל דשכיח ל"ח כרוב ורק בכל הס' דגם בס' השקול עכ"פ מה"ת לקולא יעכ"פ ל"ח רק ס' לכך מועיל שכיח להיתר אבל בס' בשחיטה דהוי כודאי איסור מחמת הח"א שוב שכיח ל"מ אף מה"ת א"כ י"ל דאף דמה"ת גם ס"ס משם א' מהני מ"מ כ"ז היכי דגם בלי הס"ס לא הי' מיחשב ודאי איסור א"כ שפיר מהני אבל הכא דהוי ס' סוטה ובסוטה חשיב ס' כודאי נהי דרוב מהני גם ברה"י כמפורש בש"ס כתובות דט"ו אבל עכ"פ ס"ס משם א' ל"ח כרוב ול"מ ברה"י אף מה"ת וא"ש הכל בס"ד והרבה יש לפלפל בזה. עכ"פ י"ל דהכא מהני ס"ס כזו רק שכ' הנוב"י דכיון דהדבר שנמצא עליו הכתם טמא דהא מק"מ טמא וא"כ מחליטין שהוא מן המקור דלענין ד"ת ל"מ ס"ס כזו וממילא מטמאין אף אות האשה ושוב בדבר שאי מקב"ט א"כ שוב הו"ל ס"ס בדרבנן אבל לשי' רש"י תיקשי ממ"נ א"נ דזה חשיב ס"ס א"כ תיקשי אכל דיני כתמים וא"נ דל"ח ס"ס א"כ בדבר שאין מקב"ט ג"כ האשה תהי' טמאה וצע"ג לכאורה

וע"פ הנ"ל י"ל דר"י ס"ל דכיון דדרשינן בבשרה עד שתרגיש א"כ באמת במצאה כתם ליכא איסור ד"ת דל"ח שמא ארגשה ולאו אדעתה אף דחזקת דם שבא בהרגשה מ"מ כיון דלא הרגישה א"כ יצאה מן הרוב דרואת בהרגשה ורק חז"ל חששו לשמא ארגשה ור"א ס"ל דאף דמה"ת בלי הרגשה אין מטמא כ"ז הוא לענין רואת בחתיכה או בשפיר דממעט מבשרה ומפורש בש"ס דתרתי שמעת מני' וכ' בחי' הר"ן דממילא ממעט בשפיר דזה ל"ח הרגשת דם רק הרגשת חתיכה שפיר ממעט מקרא דבבשרה אבל במצאה כתם דאז מסייע הרוב דודאי ראתה בהרגשה א"כ שפיר מה"ת חוששין דבאמת ראתה בהרגשה רק דטעתה בהרגשת מ"ר אך באמת אי הי' בירור שלא הרגישה באמת היתה טהורה והנה באמת לכאורה כיון דיש ח"ט של האשה נגד חזקת דם שבא בהרגשה א"כ אמאי יהי' טמא מה"ת אך כיון דלענין הבגד שנמצא עליו הכתם טמא אף שלא בהרגשה וא"כ יש עכ"פ על בגד זה דם טומאה ממילא יש על האשה ג"כ טומאת מגע וכבר איתרע ח"ט ושוב מסייע חזקת דם שבא בהרגשה ותולין דטעתה בהרגשת מ"ר ובוודאי ארגשה אבל בדבר שאין מקב"ט ליכא נ"מ רק לענין האשה א"כ לא מבעיא א"נ דאם יש טומאת ראיה לא חל טומאת מגע דטומאת ראיה הוא מבפנים וטומאת מגע אינו רק כשיצא לחוץ א"כ י"ל דלא חל טומאת מגע אטומאת ראיה וכדמבואר בש"ס מנחות דכ"ד דאמרי' שבע לה טומאה דאין טומאה חל על טומאה ואף א"נ שיטת החוו"ד דחל ג"כ טומאת מגע מפנים וי"ל דחל מטעם ב"א מ"מ עיקר הטעם דב"א חל משום הי מיני' מפקית לשי' התוסרי"ד וכ' המפורשים דאם א' הוי מוסיף לא חל רק המוסיף א"כ טומאת ראיה הוי מוסיף ל"מ באשה שיש לה בעל הוי מוסיף לענין הבעל אך אף באשה שאין לה בעל הוי מוסיף על שאר הימים ואף לשי' הרמב"ם פ"ד משבועות דל"ח מוסיף מה שמוסיף על שאר הימים כמ"ש הכ"מ והרדב"ז מ"מ זה רק באיסור הבא מעצמו כמו שבועה ל"ח מוסיף בכה"ג אבל באיסור הבא מאליו שפיר בכה"ג הוי מוסיף ואף א"נ דל"ח מוסיף כלל מ"מ עכ"פ טומאת ראיה חמיר וא"כ אנו דנין רק לענין טומאת ראיה ושוב ח"ט עומד נגד חזקת דם שבא בהרגשה ושוב אינו טמא מה"ת כיון דלא הרגישה וז"ב ונשמע דאם היינו יודעין בוודאי שלא הרגישה אז לכ"ע הי' טהור אך לדידן היכי דלא מצאו בבדיקה אז ל"ח מה"ת שמא ארגשה ורק היכי דמצאה ע"י בדיקת העד אז לדעת השב"י אף בלא הרגישה מ"מ טמאה מה"ת דמחמת חזקת דם שבא בהרגשה אמרי' דוודאי טעתה הרגשת עד וי"ל דזה ג"כ הוא רק אחר שגזרו חז"ל דכתם מטמא אף בלי הרגשה א"כ לא תלינן דמעלמא בא וכיון דוודאי מגופה בא וטמא אף בלי הרגשה עכ"פ מדרבנן א"כ כבר כ' בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א דאם איתרע חזקה אף מדרבנן שוב איתרע החזקה גם מה"ת א"כ איתרע ח"ט וממילא תולין דטעתה בהרגשת עד אבל אם הי' הדין דבלי הרגשה אינו טמא אף מדרבנן א"כ שוב הח"ט הי' בתוקפו ושוב הי' תולין דלא טעתה בהרגשה וכמ"ש הפוסקים לענין מצאה בבדיקה דאי יש במה לתלות תולין