מהר"ש חלק ב ריד

וכעין שכ' בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע כיון דל"ש רק חמ"ק מועיל רוב ה"ה שי"ל דנגד ח"מ לחוד מהני רוב ולא עוד די"ל דאף בס' השקול בצדקה אפ"ה היכי דל"ש חמ"ק יכול להוציא עכ"פ מסיק שם ה"ג מוהר"מ דאף היכי דל"ש חמ"ק אפ"ה ל"מ רוב ואף לשי' הב"ט בס' בצדקה היכי דיש חמ"ק אין מוציאין מס' א"כ לסברתו בשלמא אם נמצא מעות והס' שמא של הקדש הם א"כ ל"ש חמ"ק שפיר נחמיר בס' איסור צדקה דנהי דלגבי הגזבר ל"ש ס' בל יחל מ"מ בצדקה יש קרא דצדק משלך דהיכי דל"ש חמ"ק חייבים להחמיר מס' דבכה"ג דרוב מועיל בהדיוט מחמירין בצדקה אף בס' אבל הכא דמעות הקדש ליתא רק שכת"ה נעשה לוה על המעות א"כ נהי דלשי' מהראנ"ח כל ס' שיסתפק בזמן הפרעון שפיר י"ל דכיון שסופו לחזור לרשות המלוה חשיב מוחזק וע"פ סברת התוס' ב"ב דס"א אבל הכא דהס' אם יתחייב לגמרי יותר מעשרה כתרים א"כ שפיר כת"ה הוי מוחזק ועי' בב"ט שכ' דהת"ה ס"ל דאף שהבת נטלה הב' זהובים והשתא הס' נולד אם הבעלים מחויבים לשלם בכה"ג ס"ל להת"ה דאף רוב לא יועיל והמהרי"ט ס"ל דכיון שהס' נולד בשעה שנטלה הבת הב' זהובים ואז הי' בעין ול"ה שייך חמ"ק ומהני רוב א"כ אף דצריך עכשיו לשלם מועיל רוב אבל בנ"ד דלא נולד הס' כלל רק אחר שהוציא המעות וצריך לשלם א"כ בעת לידת הס' יש חמ"ק ושוב גם בס' צדקה מקילין ובפרט לשי' הש"ך שם תמיד מקילין בס' ממון עניים ועי' בחו"מ סי' ר"נ

אך באמת בשו"ת ח"ס סי' ר"מ מחמיר בס' צדקה ועיי"ש דלאו דוקא לענין בל יחל רק דנלמוד מצדק ושלך ואף דעכצ"ל גם מטעם ס' איסור דבלא"ה ל"ש צדק משלך דהתורה לא הטילה עליו ליתן יותר מזכותו אך עכ"פ מוכח שם דמחמיר בס' צדקה אך בב"ט משמע דהיכי שיש חמ"ק גם בס' צדקה, מקילין ועי' שו"ת עמק יהושע סי' ט"ז שמיקל בס' צדקה ואין בזה איסור בל יחל כיון דגזה"כ דס' ממון לקולא א"כ ליכא בל יחל דל"ש בל יחל רק היכי שיש חיוב ברור אבל בס' דרחמנא לא הטילה עליו חיוב מס' ממילא ליכא בל יחל וז"ב

עוד יש להעיר לפמ"ש המח"א דא"נ דבממון עניים שייך דין אמירה לגבוה א"כ הא ס' ממון ולקולא אבל אם רק חיוב נדר עליו א"כ אינו תלוי בממון דלע"ע אינו דנין אם כבר זכה בו העני דגם אם חל הנדר אפ"ה עדן לא זכה בו העני א"כ הח"מ אין מכריע לענין ס' איסור נדר עיי"ש א"כ ע"כ הרשב"א דמחמיר בס' צדקה ע"כ דס"ל דבצדקה ל"א אמל"ג א"כ כ"ז שלא בא ליד הגזבר דמפורש בש"ס ערכין ד"ו דמותר לשנותה ולשי' כמ"פ הכונה לשנותה למצוה אחרת וזה תלוי אי שייך בצדקה דין אמירה לעני א"כ שפיר הוי רק ס' איסור אבל אחר שבא ליד הגזבר דאסור לשנותה וע"כ דזכה הגזבר בשביל העני כמפורש בש"ס ב"ק דל"ו אנן יד עניים אנן א"כ שוב הוי ס' ממון ממש ושוב החמ"ק של הגזבר פוטרו מלשלם מס' ע"כ פשיטא דמצד הדין אין לחייב את כת"ה דשיטת רוה"פ נראה להקל

בעה"ח ד' חיי תרס"ו ראדימושלא. והננידידו אוהבו בלונ"ח. סימן סא להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער נ"י

בדבר שאלתו באשה שמוצאת תמיד בהעד שערות קטנות מאוד ואדומות ונלקטים מהעד ונשאר נקי ובדקו קצתן במיעוך בציפורן ולא נימוחו אבל הקטנים א"א לבודקן מרוב קטנן והאשה יש לה ווסת זה תורף שאלתו

והנה מקודם נדבר אם יש בזה חשש ד"ת והנה ידוע דראיה שלא בהרגשה אינו מטמא מה"ת כמפורש בש"ס נדה דנ"ז רק דמסיק הש"ס דמודה שמואל שמטמא מדרבנן והנה ידוע שי' רש"י ז"ל דהטעם דחוששין שמא ארגשה ולאו אדעתי' ושיטת התוס' דאף אם ידעינן בוודאי שלא הרגישה אפ"ה גזרו טומאה דאם ניקול בראיה שלא בהרגשה נבוא להקל אף בראיה בהרגשה

והנה לענין תינוקות שלא הגיע זמנה לראות דלא גזרו בה כתמים דעת הב"ח דרק בנמצא על חלוקה אז תולין להקל דעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתי' והסברא דעיקר מה דלא תלינן דעברה ולאו אדעתה משום דהוי בגדר שכיח לאיסור והיכי דהוי שכיח לאיסור אף בדרבנן לחומרא אבל בתינוקות שלא הגיע זמנה לראות דגם הראיה מגופה היא ל"ש וכיון דגם בצד האיסור צריך לחוש למידי דל"ש שוב תולין בצד ההיתר אף דל"ש כיון דשני הצדדין שוין שוב מקילין בדרבנן וכמ"ש הפמ"ג דאף דבס"ט מהני שהיה יב"ח מ"מ ברוב לאיסור ל"מ שהיה יב"ח לשי' מהרש"ל דמיעוט טריפות חיים דכיון דע"כ צריך לחוש למיעוט שוב חוששין למיעוט טריפות חיים וכן כ' הלב"ש לענין ס"ס לאיסור דל"מ שהיה יב"ח וע' בפמ"ג סי' ל"ג שכתב דבס' בשחיטה ל"מ שהיה יב"ח עיי"ש

א) ובאמת בזה י"ל קושיות התוס' חולין ד"י שהקשה דנילוף דאזלינן בת"ר מהא דאמר רחמנא להקריב קרבנות בשבת דניחוש שמא טריפה הוא וחילל שבת שלא לצורך עיי"ש והנלע"ד דהנה מפורש בש"ע יו"ד סי' ל"ט בע"א אומר כסדרן וע"א שלכס"ד דמוקמינן הבהמה בח"ה והקשה הרש"ל דהא בנאבדה הריאה קיי"ל דאסור שלא בהפ"מ והטעם דטריפות הריאה שכיח וכ' הט"ז דבשלמא בלא בלא נבדקה הריאה כלל אז י"ל טריפות הריאה שכיח אבל הכא דכל הריאה נבדק רק הס' על מין א' א"כ ל"ש לומר דשכיח יותר שתהי' זו הסירכא שלכס"ד מכסדרן שפיר מתירין ועיי"ש בפר"ת ובלב"ש