מהר"ש חלק ב ריג

שמסרו לגזבר נפטר מאחריות והיכי דאמר הרי זו אינו חייב באחריות כלום ואף בנדר עכ"פ לאחר שמסרו להגזבר נפטר מאחריות ורק בקדשי מזבח והיכי דמחיוב באחריות אז מפורש בש"ס מעילה די"ט דרק לר"ש מיד כשהביאון לעזרה יצא ידי נדרו ונפטר מאחריות ולר"י חייב באחריות עד שיזרק הדם והרמב"ם בפ"א דמעילה פסק כר"י וע' בריט"א פ"ד מבכורות שכ' להבין סברת התוס' כריתות דף י"ג שכ' דרק לאחר שנזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה משום דמיירי בקדשים שחייב באחריותן וכיון דכ"ז שלא נזרק חייב באחריותן מש"ה חשיב כיש לו עוד קצת זכות בהדבר מש"ה יוכל לישאל אבל היכי דאינו חייב באחריותן כמו בנדבה אז שפיר לאחר שבא ליד הגזבר ליתא בשאלה וע' בהג"ה יד שאול יו"ד סי' רנ"ח ובמק"א ביארתי דאף לר"ש דס"ל דתיכף כשהביאן לעזרה פקע חיוב אחריות עיקר הטעם משום דאמרי' כל העומד לזרוק אבל באמת בנזרק שלא לשמו דאז שפיר אמ"ל שלא הי' עומד לזרוק כמ"ש בתוס' פסחים די"ג שפיר יוכל לישאל ומה שהשיג חתנו הרב החו"ב מו"ה אלעזר נ"י דהא לר"ש ל"א כל העומד דהא בע"ח אינם מקב"ט והביא מתוס' ב"ק דע"ז אמת שכן הוא ג"כ ברש"י זבחים דט"ז לענין בע"מ בעבודה עיי"ש

אך באמת לא דמי כלל דבשלמא לענין קבלת טומאה דבעי' שיהי' עליו שם אוכל א"כ שפיר מחיים אין עליו שם אוכל א"כ אף דשייך לומר כל העומד ובוודאי יבא לכלל אוכל אמר שחיטה מ"מ אף כשישחט לא יהי' עליו שם אוכל רק משעת שחיטה ואילך מש"ה א"א שיחול עליו שם אוכל למפרע ושפיר לא מקב"ט מחיים וע' ש"ס נדה ד"נ ע"ב דרצה הש"ס לומר דמחשבת חיים ל"ח מחשבה ופירש"י דבעי שיהי' המחשבה בשעה שיש עליו שם אוכל וראוי לקב"ט ועיי"ש בתוס' א"כ שפיר מחיים אינו מקב"ט ועי' ש"ס קדושין דס"ב דאף דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ומועיל אף בדשלב"ל מ"מ לענין עבד ל"מ סברת בידו דהשתא בהמה והתם דעת אחרת וחזינן דבמידי דהגוף משתנה ל"מ סברת בידו וכמ"ש ברשב"א וריטב"א קדושין דנ"ז ועי' בשט"מ כתובות דנ"ט ובא"מ בתשובה סי' ה' אבל לענין אחריות עיקר הוא משום פסידא דהקדש א"כ שפיר ס"ל לר"ש דתיכף משבא לעזרה וחזקה על כהנים שאינם מתעצלים ובודאי יבא לידי הקרבה א"כ ממילא לא יגיע פסידא להקדש ושפיר נפטר מן האחריות ועי' ש"ס עירובין דל"ב דחזקת כהנים אינם מתעצלים עדיף מחשע"ש וז"ב ופשוט

עכ"פ נשמע דבקדשי בדה"ב מיד כשמסרן לגזבר נפטר מאחריותו וה"ה בצדקה מיד כשמסר לגזבר נפטר מאחריותו וכבר יצא ידי נדרו ועי' תוס' חולין דכ"ב בהא דתחלת הציהוב שכ' דאם רק אחד יוכל להקריב וקמי שמיא גליא שוב יוצא ידי נדרו ועי' במל"מ פי"ד ממעה"ק ובטה"ק ובספרי סי' צ' שהארכתי בזה. עכ"פ פשיטא דהכא הנודר כבר יצא ידי נדרו וא"כ עיקר הס' רק לענין הגזבר ושוב י"ל ס' ממון לקולא אך באמת בעיקר הדבר אי הבעיא דס' ממון עניים אזלינן לקולא יש בזה מבוכה רבה דדעת הרשב"א להחמיר כמו בהא דיש יד לצדקה ובאמת בשיטת הרמב"ם כתבו דהוא משום דפסק כאת"ל אך הרשב"א מחמיר מס' ועי' בש"ע סי' רנ"ח ועיי"ש דאם מסופק כמה נדר אינו יוצא רק באם יתן כ"כ עד שידע בבירור שלכך לא נתכוין והר"ן פליג מהא דמוכח בש"ס חולין דקל"ד דרק משום דקמה בחזקת חיוב קיימא מש"ה מחמירין אבל בס' השקול אזלינן לקולא והא דקאמר בש"ס שם פרה בחזקת פטיר קיימא משמע דלענין ס' אזלינן לחומרא אף לענין ס' במתנות כהונה כבר הרגישו המפורשים בזה והח"ס יו"ד סי' ש"ט כ' די"ל דהכא מיירי דהס' בזמן שחיטת הפרה וא"כ חזקת חי של הפרה מסייע לחיוב וא"כ לפי"מ דנראה דבס' לקט כיון דיש חזקה לחיוב מוציאין מבעה"ב אף דלענין ממון גם רוב ל"מ להוציא ורק חזקת הגוף דמהני לר"ג אפ"ה כיון דזה נלמוד מקרא דצדק משלך ותן לו דעכ"פ רוב לזכותו מהני ה"ה הכא דחזקת חי דפרה מסייע להכהן אף דחזקה דידי' איתרע ונודע סברת ה"ג מלייפניק דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ בד"נ וה"ה דל"מ בממון דמש"ה ל"ע רוב בממון משום דהמע"ה ורובא לא מיקרי ראי' כמ"ש התה"ד אפ"ה מועיל ורובא לא מיקרי ראי' כמ"ש התה"ד אפ"ה מועיל הסברא דצדק משלך דהיכי שיש עכ"פ חזקה לחיוב מחויבין ליתן וע"ז משני הש"ס דשוב יש כנגדו חזקת פטור ושוב בס' אזלינן לקולא

נחזור להנ"ל דבאמת בסי' השקול מקילין אך באמת כ' הח"ס שם די"ל לפי דברי המרדכי דהעני חשיב מוחזק ואף אם רוב מסייע לבעה"ב ב אפ"ה ל"מ והכוונה בש"ס שהי' הס' על זמן הגירות והוי שני חזקות לפטור ולסברא זו בס' השקול הוי לחומרא וע' בח"ס סי' ר"מ שכ' דמש"ה צריך הש"ס לומר דקמה בחזקת חיוב קיימא משום דיש רוב לפטור כקושית המרדכי ולכך קאמר הש"ס דקמה בחזקת חיוב קימא והוי כאלו הכהן מוחזק ול"מ רוב להוציא אך באמת בש"ע מפורש דאם נפל ס' על מעות אם הם של הקדש דאם הרוב הוא של חולין אינו חייב ליתן ואם הרוב הוא של הקדש חייב ליתן עכ"פ שיטת הר"ן דגם בבעיא דיש יד לצדקה מקילין ואף לשי' הרשב"א י"ל דרק בצדקה דהוי ס' בל יחל מחמירין אך באמת מפורש בש"ע סי' רנ"ט דאם מסופק על המעות אם הם של הקדש מחמירין ומוכח דאין חילוק אם נמצא אצל הבעלים דעדן לא יצאו ידי נדרם בין אם נמצא אצל הגזבר אפ"ה מס' צריך להחמיר ועכצ"ל דרק שם דל"ל חמ"ק על המעות דהס' שמא מעות זה של הקדש הם שפיר חייב להחמיר אף די"ל דנהי דל"ל חמ"ק אפ"ה עכ"פ יש לו ח"מ ואין להוציא מס' אפ"ה י"ל בהקדש כיון דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ י"ל דהבעה"ב ל"ח כלל מוחזק ושוב היכי דל"ש חמ"ק חייב ליתן לעני דנלמוד מקרא דעני ורש הצדיקו דהיכי דליכא חמ"ק מחמירין וע' בתשובת ה"ג מוהר"מ שבסו"ס ב"ט שכ' כדברי דהיכי דל"ש חמ"ק מועיל רוב בממון