מהר"ש חלק ב רט

הפוסקים דבריבית אין יורדין לנכסיו ורק דחיוב מוט עליו לקיים מצות וחי אחיך א"כ י"ל לפי שיטת הסוברים דבעי דוקא נגיעת ממון וע' שו"ת מהרי"ט סי' פ' ובש"ך סי' ל"ז שכ' דמשום זכות ט"ה חשיב נוגע ודחה הקצה"ח שם א"כ שוב י"ל דהכא ל"ח נוגע דהא הב"ד לא יוכלו לירד לנכסיו עפ"י עדותו והוא בעצמו לא יקיים מצות השבה דהא יודע שמשקר אך באמת י"ל כיון דעכ"פ יועיל תפיסת הלוה והיכי דמועיל תפיסה חשיב כמועיל לממון כנודע שי' הרמב"ם והרשב"א ז"ל ושוב שפיר חשיב נגיעת ממון והדרא קושיא לדוכתא

והנה כת"ה הביא ראי' דבריבית דרבנן לא נפסל הלוה מהא דנדחק המרדכי לתרץ דמיירי בשלא לקח עדיין הריבית וקשה שמא הש"ס מיירי בא"ר וא"י בדיינים ושפיר ל"ח נוגע ורק דפריך הש"ס דמ"מ הו"ל רשע וע"כ דבריבית דרבנן לא נפסל הלוה עכת"ד

הנה באמת י"ל דאין ראי' מזה דאכתי י"ל דגם בריבית דרבנן נפסל הלוה ואי דלמה נדחק המרדכי לתרץ דמיירי בשלא לקח עדיין הריבית שמא מיירי בא"ר מש"ה ל"ח נוגע ז"א דנודע מ"ש בתוס' כתובות די"ט בהא דאנוסים היינו מחמת ממון א"נ והקשו בתוס' דנימא פ"ד ותירצו דכיון דמה"ת ל"צ קיום אף אנוסים היינו מחמת נפשות א"נ ומש"ה ל"א פ"ד כדי לפסול השטר והכוונה דל"א פ"ד רק היכי דאם נימא פ"ד יפסול מה"ת אבל היכי דמה"ת יוכשר נהי דרבנן פסלו זה רק באם באמת אומר מחמת נפשות אבל דנימא עוד פ"ד לפסול שטר שכשר מה"ת זה ל"א עיי"ש א"כ הכ"נ בריבית דרבנן אם אומר לדידי אוזיף א"א לומר פ"ד אף א"נ דגם בדרבנן אאמע"ר אבל עכ"פ א"א לומר פ"ד כדי להוציא את אדם שהוא בחז"כ וגם אחרי שנאמר פ"ד לא יופסל רק מדרבנן בכה"ג ל"א פ"ד ושוב לדבריו רשע ואין יוכל לפסול את המלוה ואם כן מדקאמר רבא לפסול לבר בינתוס ע"כ דמיירי בריבית י ד"ת שפיר אמרי' פ"ד דבריבית דרבנן לא נימא פ"ד

ובאמת עכ"פ נשמע דעכ"פ המלוה פסול מה"ת ודלא כשיטת התוס' בתירוץ השני דא"נ דגם המלוה לא נפסל רק מדרבנן שוב לא הי' אמרי' פ"ד וע"כ דעכ"פ המלוה פסיל מה"ת אבל אכתי י"ל דגם בריבית דרבנן נפסל הלוה ושוב י"ל דבאמת בריבית ד"ת גם הלוה נפסל מה"ת ומתני' מיירי בפסולי דרבנן בריבית דרבנן

ובאמת אדרבה לכאורה יש להביא ראי' מדפריך הש"ס והא"ר לוה בריבית פסול לעדות וקשה שמא מיירי בריבית דרבנן דלא נפסל הלוה ונשמע דגם בריבית דרבנן נפסל הלוה ופריך הש"ס ממ"נ הלוה נעשה רשע אך מתירוץ הש"ס משום דפ"ד ע"כ דמיירי בריבית ד"ת דבדרבנן ל"א פ"ד עכ"פ נשמע דאדרבה מס"ד דהש"ס מוכח דגם בריבית דרבנן נפסל הלוה עכ"פ מדרבנן א"כ שוב אין הכרח ממתני' דבריבית ד"ת יהי' הפרש בין המלוה להלוה עכ"פ נשמע דמדברי הש"ס אין ראי' לשי' הנמ"י דאדרבה י"ל להיפך דאי כשיטת הנמ"י ע"כ יהי' מוכרחים לומר דברבית דרבנן לא נפסל הלוה א"כ מאי פריך הש"ס והא"ר לוה ברבית פסול לעדות הא י"ל דמיירי ברבית דרבנן וע"כ דגם ברבית דרבנן נפסל הלו ושוב אין הכרח ממתני' דהלוה לא יופסל רק מדרבנן אך המרדכי מתרץ דמיירי בשלא לקח עדיין הרבית ול"ח נוגע נמצא דלשי' הי"א מובא ברמ"א דברבית דרבנן לא נפסל הלוה עכצ"ל דגם ברבית ד"ת הלוה אינו פסול רק מדרבנן והא דהקשה הישי"ע דמ"פ הש"ס והא"ר לוה ברבית פסול לעדות שמא מיירי ברבית דרבנן י"ל דהלשון לדידי אוזיף ברבית משמע דמיד בשעת הלואה הי' ההלואה על רבית דהי' קציצה בשעת הלוואה א"כ שפיר פריך הש"ס והא"ר לוה פסול דברבית ד"ת עכ"פ פסול מדרבנן וא"כ י"ל דזה קושיות המרדכי דע"כ דלא מיירי הש"ס מריבית דרבנן מלשון הש"ס וא"כ שוב חשיב נוגע ועכצ"ל דמיירי בשלא לקח

עכ"פ נשמע דהראי' שהביא כת"ה דבדרבנן לא נפסל מדלא מוקי ברבית דרבנן אין ראי' חדא די"ל דבדרבנן ל"א פ"ד ועוד דהלשון לדידי אוזיף מוכח שהי' קציצה בשעת הלוואה וממילא נדחה נמי ראייתי דגם בא"ר נפסל מדפריך הש"ס והא לוה פסול שמא מיירי בא"ר ולפ"ז ז"א די"ל דפשיטא להש"ס מהלשון לדידי אוזיף דמיירי בר"ק עכ"פ נשמע דמדברי הש"ס אין ראי' וז"ב

אך יפה הביא כת"ה דברי הפוסקים בהא דר' עיליש דקאמר איסורא לא הוי ספי והקשה דהא הוא בעצמו עובר איסור ותירץ הרשב"א ז"ל דהלוה א"ע באיסור א"ר והרא"ש תירץ כפי הבנת מהרלנ"ח והמבי"ט דהלוה א"ע בשעת הלוואה והא דהקשו ע"ז מהא דפריך הש"ס והא"ר לוה פסול הא מיירי בשלא לקח וא"כ לא נפסל הלוה וכ' המלמ"ל דעכ"פ נפסל דעובר אלפ"ע וזה עובר מיד בשעת הלוואה עכ"פ נשמע לכאורה ממ"נ א"נ כשיטת הסוברים דבדרבנן א"ע הלוה א"כ ע"כ מתני' דקתני פסולי דרבנן אמלוה ולוה ע"כ דמיירי בריבית ד"ת ונשמע דהלוה עכ"פ אינו נפסל מה"ת וא"נ דעובר הלוה בריבית דרבנן ושוב י"ל דבריבית ד"ת נפסל הלוה מה"ת מ"מ עכ"פ א"ע בשעת שימה אך באמת לפמ"ש המלמ"ל דעכ"פ אף לשי' מהרלנ"ח נפסל משום דעובר בלפ"ע וא"נ דגם לשי' הרשב"א עכ"פ בדרבנן עובר הלוה משום לפ"ע א"כ שוב אין ראי' דבריבית ד"ת לא יופסל הלוה מה"ת די"ל דבאמת מתני' מיירי בריבית דרבנן ורק דנפסל הלוה משום דעובר אלפ"ע וכשיטת התוס' ע"ז דכ"ב דגם באיד"ר שייך לפ"ע ובש"ע מיירי באופן שהי' מלוה לאחר דבכה"ג ל"ש לפ"ע לשי' הפני משה ואף לשי' המלמ"ל מ"מ י"ל בדרבנן בכה"ג בוודאי ל"ש לפ"ע ומתני' מיירי היכי דשייך לפ"ע והי' ניחא מה דהביא הי"א רק לענין ריבית דרבנן אי נפסל ולמה לא כ' דלשיטה זו גם בריבית ד"ת לא נפסל רק מדרבנן ולהנ"ל ניחא. אך באמת שיטת מהר"י באסין ומהרי"ט